| 1 Or David s'enfuit de Naïoth de Ramatha, et il vint dire à Jonathas: Qu'ai-je fait? Quel est mon crime? Quelle faute ai-je commise contre ton père, pour qu'il en veuille à ma vie? | 1 ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי |
| 2 Jonathas lui dit: Non, tu ne mourras point; car mon père ne fait aucune chose, ni grande ni petite, sans m'en parler. N'y aurait-il donc que cela seul qu'il eût voulu me cacher? Non, cela ne sera point. | 2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת |
| 3 Et il se lia de nouveau à David par serment. Mais David lui dit: Ton père sait très bien que j'ai trouvé grâce à tes yeux; c'est pourquoi il aura dit en lui-même: Il ne faut pas que Jonathas sache cela, de crainte qu'il ne s'en afflige; car je jure par le Seigneur, et par ta vie, qu'il n'a, pour ainsi dire, qu'un point entre ma vie et ma mort. | 3 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות |
| 4 Jonathas lui répondit: Je ferai pour toi tout ce que tu me diras. | 4 ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך |
| 5 C'est demain, dit David, le premier jour du mois, et j'ai coutume de m'asseoir auprès du roi pour manger; laisse-moi donc me cacher dans un champ jusqu'au soir du troisième jour. | 5 ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית |
| 6 Si ton père, regardant à côté de lui, me réclame, tu lui répondras: David m'a prié de le laisser aller promptement à Bethléem, sa patrie, parce qu'il y a là un sacrifice solennel pour tous ceux de sa tribu. | 6 אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה |
| 7 S'il dit: Bien! il n'y a rien à craindre pour ton serviteur; mais s'il s'irrite, sache que sa mauvaise volonté est arrivée à son comble. | 7 אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו |
| 8 Aie donc pitié de ton serviteur, puisque tu as voulu que ton serviteur contractât avec toi une alliance devant le Seigneur. S'il y a en moi quelque crime, ôte-moi toi-même la vie; mais ne m'oblige pas de paraître devant ton père. | 8 ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני |
| 9 Jonathas lui dit: Dieu t'en garde! car il n'est pas possible que, si j'apprends avec certitude que la haine de mon père contre toi est sans remède, je ne t'en avertisse pas. | 9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך |
| 10 David dit à Jonathas: S'il arrive que ton père te donne une réponse fâcheuse à mon sujet, par qui le saurai-je? | 10 ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה |
| 11 Jonathas lui répondit: Viens, et sortons à la campagne. Quand ils furent tous deux sortis dans les champs, | 11 ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה |
| 12 Jonathas dit à David: Seigneur Dieu d'Israël, si je puis découvrir le dessein de mon père demain ou après-demain, et si voyant quelque chose de favorable pour David, je ne le lui envoie pas dire aussitôt, | 12 ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך |
| 13 traitez, Seigneur, Jonathas avec toute Votre sévérité. Mais si la mauvaise volonté de mon père continue toujours contre toi, je t'en avertirai, et je te renverrai, afin que tu ailles en paix, et que le Seigneur soit avec toi comme il a été avec mon père. | 13 כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי |
| 14 Et si je vis, tu me traiteras avec la bonté du Seigneur; mais si je meurs, | 14 ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות |
| 15 tu ne cesseras jamais d'en user avec bonté envers ma maison, quand le Seigneur aura exterminé les ennemis de David de dessus la terre jusqu'au dernier. Si je te manque de parole, que Dieu retranche Jonathas de sa maison, et que le Seigneur venge David de ses ennemis. | 15 ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה |
| 16 Jonathas fit donc alliance avec la maison de David, en disant: Que le Seigneur se venge des ennemis de David. | 16 ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד |
| 17 Jonathas conjura encore David par l'amour qu'il lui portait; car il l'aimait comme sa vie. | 17 ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו |
| 18 Et il dit à David: C'est demain le premier jour du mois, et on s'informera de toi; | 18 ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך |
| 19 car on verra ta place vide ces deux jours-ci. Tu viendras donc promptement le jour d'après la fête, et tu te rendras au lieu où tu dois te cacher, et tu te tiendras près de la pierre nommée Ezel. | 19 ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל |
| 20 Je tirerai trois flèches près de cette pierre, comme si je m'exerçais à tirer au blanc. | 20 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה |
| 21 J'enverrai aussi un jeune enfant, et je lui dirai: Va et apporte-moi mes flèches. | 21 והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה |
| 22 Si je lui dis: Les flèches sont en deçà de toi, ramasse-les; alors viens, car tout sera en paix pour toi, et tu n'auras rien à craindre, aussi vrai que le Seigneur vit. Si je dis à l'enfant: Les flèches sont au delà de toi; va-t'en en paix, parce que le Seigneur te renvoie. | 22 ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה |
| 23 Mais pour la parole que nous nous sommes donnée l'un à l'autre, que le Seigneur en soit à jamais témoin entre toi et moi. | 23 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם |
| 24 David se cacha donc dans le champ. Et le premier jour du mois étant venu, le roi se mit à table pour manger; | 24 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול |
| 25 et lorsqu'il se fut assis, selon la coutume, sur son siège qui était contre la muraille, Jonathas se leva, et Abner s'assit à côté de Saül, et la place de David demeura vide. | 25 וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד |
| 26 Saül n'en parla point ce jour-là, ayant cru que peut-être David ne se serait pas trouvé pur. | 26 ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור |
| 27 Je second jour de la fête étant venu, la place de David se trouva encore vide. Alors Saül dit à Jonathas son fils: Pourquoi le fils d'Isaï n'est-il venu manger ni hier ni aujourd'hui? | 27 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם |
| 28 Jonathas répondit à Saül: Il m'a prié avec beaucoup d'instance d'agréer qu'il allât à Bethléem, | 28 ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם |
| 29 en me disant: Laisse-moi aller, je te prie, parce qu'il y a un sacrifice solennel dans notre ville, et l'un de mes frères est venu me chercher; si donc j'ai trouvé grâce à tes yeux, permets-moi d'y aller promptement pour voir mes frères. C'est pour cela qu'il n'est pas venu manger avec le roi. | 29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך |
| 30 Alors Saül, s'irritant contre Jonathas, lui dit: Fils de femme prostituée, est-ce que j'ignore que tu aimes le fils d'Isaï à ta honte et à la honte de ta mère infâme? | 30 ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך |
| 31 Car tant que le fils d'Isaï vivra sur la terre, il n'y aura de sûreté, ni pour toi, ni pour ta royauté. Envoie-le donc chercher dès maintenant et amène-le-moi; car il faut qu'il meure. | 31 כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא |
| 32 Jonathas répondit à Saül son père: Pourquoi mourra-t-il? Qu'a-t-il fait? | 32 ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה |
| 33 Saül prit une lance pour l'en percer. Jonathas reconnut donc que son père était résolu de faire mourir David, | 33 ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד |
| 34 et il se leva de table dans une violente colère, et ne mangea point ce second jour de la fête; car il était affligé à cause de David, parce que son père l'avait outragé. | 34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו |
| 35 Le lendemain, dès le point du jour, Jonathas vint dans le champ, selon qu'il en était convenu avec David, et il amena avec lui un petit garçon, | 35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו |
| 36 auquel il dit: Va, et rapporte-moi les flèches que je tirerai. L'enfant ayant couru, Jonathas tira une autre flèche plus loin. | 36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו |
| 37 L'enfant étant donc venu au lieu où était la première flèche que Jonathas avait tirée, Jonathas cria derrière lui, et lui dit: Voilà que la flèche est au delà de toi. | 37 ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה |
| 38 Il lui cria encore, et il lui dit: Hâte-toi, ne t'arrête pas. L'enfant, ayant ramassé les flèches de Jonathas, les rapporta à son maître, | 38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו |
| 39 sans rien comprendre à ce qui se passait; car Jonathas et David étaient seuls à le savoir. | 39 והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר |
| 40 Jonathas donna ensuite ses armes à l'enfant, et lui dit: Va, reporte-les à la ville. | 40 ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר |
| 41 Quand l'enfant fut parti, David sortit du lieu où il était, qui regardait le midi; et, se baissant jusqu'à terre, il se prosterna trois fois; et s'embrassant, ils pleurèrent tous deux, mais David encore plus. | 41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל |
| 42 Jonathas dit donc à David: Va en paix; que ce que nous avons juré tous deux au nom du Seigneur demeure ferme; et que le Seigneur, comme nous avons dit, en soit témoin entre toi et moi, et entre ta race et ma race à jamais. | 42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר |
| 43 Et David se leva et s'en alla, et Jonathas rentra dans la ville. | |
