Livre des Psaumes 59

La Bible des Peuples	Modern Hebrew Bible
¹ Au maître de chant. Sur l’air “ne détruis pas…”. De David. Poème. Lorsque Saül envoya garder sa maison pour le mettre à mort.	¹ למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני
² Mon Dieu, délivre-moi de mes ennemis, protège-moi contre mes agresseurs.	² הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני
³ Délivre-moi des hommes malfaisants et sauve-moi des violents.	³ כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא פשעי ולא חטאתי יהוה
⁴ Que de monde à l’affût sur mes pas, combien de puissants ameutés contre moi! Mais je n’ai, Seigneur, ni faute, ni péché,	⁴ בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה
⁵ je n’y suis pour rien s’ils accourent et se préparent: éveille-toi, viens à moi et regarde.	⁵ ואתה יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל הגוים אל תחן כל בגדי און סלה
⁶ Seigneur, Dieu Sabaot et Dieu d’Israël, réveille-toi, fais rendre compte à ces païens, sois sans pitié pour tous ces renégats.	⁶ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר
⁷ Ils reviennent au soir, ils aboient comme des chiens qui rôdent par la ville.	⁷ הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע
⁸ Ils disent des horreurs sans même se cacher, leurs lèvres s’ouvrent, il en sort des épées: “Qui donc pourrait nous entendre?”	⁸ ואתה יהוה תשחק למו תלעג לכל גוים
⁹ Mais toi, Seigneur, tu t’en amuses, tu te moques de tous ces païens.	⁹ עזו אליך אשמרה כי אלהים משגבי
¹⁰ Ô toi, ma force, je regarde vers toi, ma forteresse, c’est Dieu.	¹⁰ אלהי חסדו יקדמני אלהים יראני בשררי
¹¹ S’il vient à moi dans sa bonté, je verrai la perte de ceux qui m’attendent.	¹¹ אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני
¹² Ô Dieu, ordonne leur massacre, il ne faut pas que ton peuple oublie. Toi, si vaillant, chasse-les et tue.	¹² חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו
¹³ Leurs paroles ont laissé dans leur bouche un péché, ils seront victimes de leur orgueil, des insultes et des mensonges qu’ils ont dits.	¹³ כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה
¹⁴ Écrase-les dans ta fureur, écrase-les et qu’ils ne soient plus. Alors on saura que Dieu est maître en Jacob et jusqu’au bout du monde.	¹⁴ וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר
¹⁵ Laissons-les revenir le soir, qu’ils aboient comme des chiens rôdant par la ville.	¹⁵ המה ינועון לאכל אם לא ישבעו וילינו
¹⁶ Qu’ils chassent pour manger et qu’ils grognent s’ils ne sont pas repus.	¹⁶ ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי
¹⁷ Mais moi je chanterai ta force, dès le matin je redirai tes bontés. Car tu t’es fait ma citadelle et mon refuge au jour de l’angoisse.	¹⁷ עזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי
¹⁸ Ô toi, ma force, je veux te chanter; Dieu, ma citadelle, n’est pour moi que bonté.