1 Corinthians 9

Revised Standard Version Catholic Edition	Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Am I not free? Am I not an apostle? Have I not seen Jesus our Lord? Are not you my workmanship in the Lord?	1 הֲלֹא שָׁלִיחַ אָנֹכִי הֲלֹא חָפְשִׁי אָנֹכִי הֲלֹא רָאִיתִי אֶת־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא אַתֶּם פָּעֳלִי בַּאֲדֹנֵינוּ
2 If to others I am not an apostle, at least I am to you; for you are the seal of my apostleship in the Lord.	2 וְאִם־אֵינֶנִּי שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים אַךְ לָכֶם הִנְנִי שָׁלִיחַ כִּי חוֹתַם שְׁלִיחוּתִי אַתֶּם בַּאֲדֹנֵינוּ
3 This is my defense to those who would examine me.	3 וְזֹאת הִצְטַדְּקוּתִי כְּנֶגֶד הַדָּנִים אוֹתִי
4 Do we not have the right to our food and drink?	4 הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת
5 Do we not have the right to be accompanied by a wife, as the other apostles and the brothers of the Lord and Cephas?	5 הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ עִמָּנוּ אָחוֹת לְאִשָּׁה כְּמוֹ גַם־הַשְּׁלִיחִים הָאֲחֵרִים וּכְמוֹ אֲחֵי הָאָדוֹן וּכְמוֹ כֵיפָא
6 Or is it only Barnabas and I who have no right to refrain from working for a living?	6 אִם־לִי לְבַדִּי וּלְבַר־נַבָּא לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לְהִבָּטֵל מִמְּלָאכָה
7 Who serves as a soldier at his own expense? Who plants a vineyard without eating any of its fruit? Who tends a flock without getting some of the milk?	7 מִי הָלַךְ לַצָּבָא בְּמַשְׂכֹּרֶת שֶׁל־עַצְמוֹ מִי נָטַע כֶּרֶם וְלֹא יֹאכַל אֶת־פִּרְיוֹ מִי רֹעֶה עֵדֶר וּמֵחֲלֵב הָעֵדֶר לֹא יֹאכֵל
8 Do I say this on human authority? Does not the law say the same?	8 הֲכִי לְפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל־אָדָם אֲנִי מְדַבֵּר כָּזֹאת הֲלֹא גַם־הַתּוֹרָה אֹמֶרֶת כֵּן
9 For it is written in the law of Moses, "You shall not muzzle an ox when it is treading out the grain." Is it for oxen that God is concerned?	9 כִּי כָתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ
10 Does he not speak entirely for our sake? It was written for our sake, because the plowman should plow in hope and the thresher thresh in hope of a share in the crop.	10 הֲלַשְּׁוָרִים חוֹשֵׁשׁ הָאֱלֹהִים אוֹ אַךְ־לְמַעֲנֵנוּ מְדַבֵּר אָכֵן לְמַעֲנֵנוּ נִכְתַּב כִּי הַחֹרֵשׁ יַחֲרשׁ אֱלֵי־תִקְוָה וְהַדָּשׁ יָדוּשׁ אֱלֵי־תִקְוָה לָקַחַת חֶלְקוֹ בַתִּקְוָה
11 If we have sown spiritual good among you, is it too much if we reap your material benefits?	11 אִם־זָרַעְנוּ בָכֶם עִנְיְנֵי הָרוּחַ הֲכִי־דָבָר גָּדוֹל הוּא אִם־נִקְצֹר מִכֶּם עִנְיְנֵי הַבָּשָׂר
12 If others share this rightful claim upon you, do not we still more? Nevertheless, we have not made use of this right, but we endure anything rather than put an obstacle in the way of the gospel of Christ.	12 וְאִם לַאֲחֵרִים יֵשׁ רְשׁוּת עֲלֵיכֶם הֲלֹא בְיוֹתֵר לָנוּ אֲבָל לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בָּרְשׁוּת הַזֹּאת כִּי אִם־סָבַלְנוּ אֶת־הַכֹּל לְבִלְתִּי־שֹוּם מַעְצוֹר לִבְשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ
13 Do you not know that those who are employed in the temple service get their food from the temple, and those who serve at the altar share in the sacrificial offerings?	13 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי עֹבְדֵי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ אֹכְלִים מִן־הַקֳּדָשִׁים וּמְשָׁרְתֵי הַמִּזְבֵּחַ לֹקְחִים חֶלְקָם בַּמִּזְבֵּחַ
14 In the same way, the Lord commanded that those who proclaim the gospel should get their living by the gospel.	14 כֵּן תִּקֵּן אֲדֹנֵינוּ גַּם־הוּא אֲשֶׁר יִחְיוּ הַמְבַשְּׂרִים עַל־הַבְּשׂוֹרָה
15 But I have made no use of any of these rights, nor am I writing this to secure any such provision. For I would rather die than have any one deprive me of my ground for boasting.	15 וְאָנֹכִי לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּאַחַת מֵאֵלֶּה וְגַם לֹא־כָתַבְתִּי זֹאת לְמַעַן יֵעָשֶׂה־לִּי כָּזֹאת כִּי־טוֹב לִי הַמָּוֶת מֵאֲשֶׁר יָשִׂים אִישׁ אֶת־תְּהִלָּתִי לָרִיק
16 For if I preach the gospel, that gives me no ground for boasting. For necessity is laid upon me. Woe to me if I do not preach the gospel!	16 אִם־אֲבַשֵּׂר אֶת־הַבְּשׂוֹרָה אֵין־לִי תְהִלָּה כִּי־הַחוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלַי וְאוֹי לִי אִם־לֹא אֲבַשֵּׂר
17 For if I do this of my own will, I have a reward; but if not of my own will, I am entrusted with a commission.	17 כִּי אִם־בִּרְצוֹנִי אֶעֱשֶׂה־כֵּן יִהְיֶה־לִּי שָׂכָר וְאִם בְּעַל־כָּרְחִי פְּקֻדַּת מִשְׁמַרְתִּי הִיא
18 What then is my reward? Just this: that in my preaching I may make the gospel free of charge, not making full use of my right in the gospel.	18 וְעַתָּה מַה־הוּא שְׂכָרִי הֲלֹא זֶה שֶׁאֲבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ בְּלֹא־מְחִיר לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ לַהֲנָאַת עַצְמִי בָּרְשׁוּת הַנִּתֶּנֶת־לִי בַּבְּשׂוֹרָה
19 For though I am free from all men, I have made myself a slave to all, that I might win the more.	19 כִּי בִּהְיוֹתִי חָפְשִׁי מִכֹּל עָשִׂיתִי עַצְמִי עֶבֶד לְכָל־אָדָם לְמַעַן אֶקְנֶה אֶת־הָרַבִּים
20 To the Jews I became as a Jew, in order to win Jews; to those under the law I became as one under the law--though not being myself under the law--that I might win those under the law.	20 וָאֶהִי לַיְּהוּדִים כִּיהוּדִי לִקְנוֹת הַיְּהוּדִים וַאֲשֶׁר הֵם תַּחַת הַתּוֹרָה הָיִיתִי לָהֶם כְּמוֹ־תַחַת הַתּוֹרָה אַף כִּי־אֲנִי אֵינֶנִּי תַּחַת הַתּוֹרָה לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר תַּחַת הַתּוֹרָה
21 To those outside the law I became as one outside the law--not being without law toward God but under the law of Christ--that I might win those outside the law.	21 לָאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּלִי תוֹרָה הָיִיתִי כִּבְלִי תוֹרָה אַף כִּי־אֵינֶנִּי בְּלִי־תוֹרַת הָאֱלֹהִים כִּי אִם־תַּחַת תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ אָנֹכִי לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר בְּלִי תוֹרָה
22 To the weak I became weak, that I might win the weak. I have become all things to all men, that I might by all means save some.	22 וְלַחַלָּשִׁים הָיִיתִי כְחַלָּשׁ לִקְנוֹת אֶת־הַחַלָּשִׁים הַכֹּל לְכֻלָּם נִהְיֵיתִי לְמַעַן בְּכָל־דֶּרֶךְ אוֹשִׁיעַ אֲחָדִים
23 I do it all for the sake of the gospel, that I may share in its blessings.	23 וְאֶת־זֹאת אֲנִי עֹשֶׂה בַּעֲבוּר הַבְּשׂוֹרָה לְמַעַן אֶקַּח חֶלְקִי בָהּ גַּם־אָנֹכִי
24 Do you not know that in a race all the runners compete, but only one receives the prize? So run that you may obtain it.	24 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי־רָצֵי הַמְּרוּצָה בְּאִסְטָדִין רָצִים כֻּלָּם וְרַק־אֶחָד מֵהֶם יַשִּׂיג אֶת־שְׂכַר הַנִּצָּחוֹן כָּכָה רוּצוּ לְמַעַן תַּשִּׂיגֻהוּ
25 Every athlete exercises self-control in all things. They do it to receive a perishable wreath, but we an imperishable.	25 וְכָל־הָעֹמֵד לְהֵאָבֵק יִנָּזֵר מִכָּל־דָּבָר הֵמָּה לָקַחַת כֶּתֶר נִפְסָד וַאֲנַחְנוּ לָקַחַת כֶּתֶר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד
26 Well, I do not run aimlessly, I do not box as one beating the air;	26 לָכֵן הִנְנִי רָץ לֹא כְּמוֹ בַחֲשֵׁכָה הִנְנִי נִלְחָם לֹא כְּהוֹלֶם רוּחַ
27 but I pommel my body and subdue it, lest after preaching to others I myself should be disqualified.	27 כִּי אִם־אֲדַכֵּא אֶת־גּוּפִי וַאֲשַׁעְבְּדֶנּוּ פֶּן־אֶהְיֶה אֲנִי הַקּוֹרֵא לַאֲחֵרִים נֶאֱלָח בְּעַצְמִי