Job 7

Revised Standard Version Catholic Edition	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 "Has not man a hard service upon earth, and are not his days like the days of a hireling?	1 הֲלֹא־צָבָא לֶאֱנֹושׁ [עַל־ כ] (עֲלֵי־אָרֶץ ק) וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו
2 Like a slave who longs for the shadow, and like a hireling who looks for his wages,	2 כְּעֶבֶד יִשְׁאַף־צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלֹו
3 so I am allotted months of emptiness, and nights of misery are apportioned to me.	3 כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי־שָׁוְא וְלֵילֹות עָמָל מִנּוּ־לִי
4 When I lie down I say, 'When shall I arise?' But the night is long, and I am full of tossing till the dawn.	4 אִם־שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף
5 My flesh is clothed with worms and dirt; my skin hardens, then breaks out afresh.	5 לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה [וְגִישׁ כ] (וְגוּשׁ ק) עָפָר עֹורִי רָגַע וַיִּמָּאֵס
6 My days are swifter than a weaver's shuttle, and come to their end without hope.	6 יָמַי קַלּוּ מִנִּי־אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה
7 "Remember that my life is a breath; my eye will never again see good.	7 זְכֹר כִּי־רוּחַ חַיָּי לֹא־תָשׁוּב עֵינִי לִרְאֹות טֹוב
8 The eye of him who sees me will behold me no more; while thy eyes are upon me, I shall be gone.	8 לֹא־תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי
9 As the cloud fades and vanishes, so he who goes down to Sheol does not come up;	9 כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יֹורֵד אֹול לֹא יַעֲלֶה
10 he returns no more to his house, nor does his place know him any more.	10 לֹא־יָשׁוּב עֹוד לְבֵיתֹו וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עֹוד מְקֹמֹו
11 "Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.	11 גַּם־אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲ‍דַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי
12 Am I the sea, or a sea monster, that thou settest a guard over me?	12 הֲ‍יָם־אָנִי אִם־תַּנִּין כִּי־תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר
13 When I say, 'My bed will comfort me, my couch will ease my complaint,'	13 כִּי־אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי
14 then thou dost scare me with dreams and terrify me with visions,	14 וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמֹות וּמֵחֶזְיֹנֹות תְּבַעֲתַנִּי
15 so that I would choose strangling and death rather than my bones.	15 וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמֹותָי
16 I loathe my life; I would not live for ever. Let me alone, for my days are a breath.	16 מָאַסְתִּי לֹא־לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי־הֶבֶל יָמָי
17 What is man, that thou dost make so much of him, and that thou dost set thy mind upon him,	17 מָה־אֱנֹושׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי־תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ
18 dost visit him every morning, and test him every moment?	18 וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ
19 How long wilt thou not look away from me, nor let me alone till I swallow my spittle?	19 כַּמָּה לֹא־תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא־תַרְפֵּנִי עַד־בִּלְעִי רֻקִּי
20 If I sin, what do I do to thee, thou watcher of men? Why hast thou made me thy mark? Why have I become a burden to thee?	20 חָטָאתִי מָה אֶפְעַל ׀ לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא
21 Why dost thou not pardon my transgression and take away my iniquity? For now I shall lie in the earth; thou wilt seek me, but I shall not be."	21 וּמֶה ׀ לֹא־תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת־עֲוֹנִי כִּי־עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי׃ פ