2 Samuel 13

Revised Standard Version Catholic Edition	MODERN HEBREW BIBLE
1 Now Absalom, David's son, had a beautiful sister, whose name was Tamar; and after a time Amnon, David's son, loved her.	1 ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד
2 And Amnon was so tormented that he made himself ill because of his sister Tamar; for she was a virgin, and it seemed impossible to Amnon to do anything to her.	2 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה
3 But Amnon had a friend, whose name was Jonadab, the son of Shime-ah, David's brother; and Jonadab was a very crafty man.	3 ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד
4 And he said to him, "O son of the king, why are you so haggard morning after morning? Will you not tell me?" Amnon said to him, "I love Tamar, my brother Absalom's sister."	4 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב
5 Jonadab said to him, "Lie down on your bed, and pretend to be ill; and when your father comes to see you, say to him, 'Let my sister Tamar come and give me bread to eat, and prepare the food in my sight, that I may see it, and eat it from her hand.'"	5 ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה
6 So Amnon lay down, and pretended to be ill; and when the king came to see him, Amnon said to the king, "Pray let my sister Tamar come and make a couple of cakes in my sight, that I may eat from her hand."	6 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה
7 Then David sent home to Tamar, saying, "Go to your brother Amnon's house, and prepare food for him."	7 וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה
8 So Tamar went to her brother Amnon's house, where he was lying down. And she took dough, and kneaded it, and made cakes in his sight, and baked the cakes.	8 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות
9 And she took the pan and emptied it out before him, but he refused to eat. And Amnon said, "Send out every one from me." So every one went out from him.	9 ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו
10 Then Amnon said to Tamar, "Bring the food into the chamber, that I may eat from your hand." And Tamar took the cakes she had made, and brought them into the chamber to Amnon her brother.	10 ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה
11 But when she brought them near him to eat, he took hold of her, and said to her, "Come, lie with me, my sister."	11 ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי
12 She answered him, "No, my brother, do not force me; for such a thing is not done in Israel; do not do this wanton folly.	12 ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת
13 As for me, where could I carry my shame? And as for you, you would be as one of the wanton fools in Israel. Now therefore, I pray you, speak to the king; for he will not withhold me from you."	13 ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך
14 But he would not listen to her; and being stronger than she, he forced her, and lay with her.	14 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה
15 Then Amnon hated her with very great hatred; so that the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. And Amnon said to her, "Arise, be gone."	15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי
16 But she said to him, "No, my brother; for this wrong in sending me away is greater than the other which you did to me." But he would not listen to her.	16 ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה
17 He called the young man who served him and said, "Put this woman out of my presence, and bolt the door after her."	17 ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה
18 Now she was wearing a long robe with sleeves; for thus were the virgin daughters of the king clad of old. So his servant put her out, and bolted the door after her.	18 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה
19 And Tamar put ashes on her head, and rent the long robe which she wore; and she laid her hand on her head, and went away, crying aloud as she went.	19 ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה
20 And her brother Absalom said to her, "Has Amnon your brother been with you? Now hold your peace, my sister; he is your brother; do not take this to heart." So Tamar dwelt, a desolate woman, in her brother Absalom's house.	20 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה
21 When King David heard of all these things, he was very angry.	21 והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד
22 But Absalom spoke to Amnon neither good nor bad; for Absalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar.	22 ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו
23 After two full years Absalom had sheepshearers at Baal-hazor, which is near Ephraim, and Absalom invited all the king's sons.	23 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך
24 And Absalom came to the king, and said, "Behold, your servant has sheepshearers; pray let the king and his servants go with your servant."	24 ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך
25 But the king said to Absalom, "No, my son, let us not all go, lest we be burdensome to you." He pressed him, but he would not go but gave him his blessing.	25 ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו
26 Then Absalom said, "If not, pray let my brother Amnon go with us." And the king said to him, "Why should he go with you?"	26 ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך
27 But Absalom pressed him until he let Amnon and all the king's sons go with him.	27 ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך
28 Then Absalom commanded his servants, "Mark when Amnon's heart is merry with wine, and when I say to you, 'Strike Amnon,' then kill him. Fear not; have I not commanded you? Be courageous and be valiant."	28 ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל
29 So the servants of Absalom did to Amnon as Absalom had commanded. Then all the king's sons arose, and each mounted his mule and fled.	29 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו וינסו
30 While they were on the way, tidings came to David, "Absalom has slain all the king's sons, and not one of them is left."	30 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד
31 Then the king arose, and rent his garments, and lay on the earth; and all his servants who were standing by rent their garments.	31 ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים
32 But Jonadab the son of Shime-ah, David's brother, said, "Let not my lord suppose that they have killed all the young men the king's sons, for Amnon alone is dead, for by the command of Absalom this has been determined from the day he forced his sister Tamar.	32 ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שימה מיום ענתו את תמר אחתו
33 Now therefore let not my lord the king so take it to heart as to suppose that all the king's sons are dead; for Amnon alone is dead."	33 ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת
34 But Absalom fled. And the young man who kept the watch lifted up his eyes, and looked, and behold, many people were coming from the Horonaim road by the side of the mountain.	34 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר
35 And Jonadab said to the king, "Behold, the king's sons have come; as your servant said, so it has come about."	35 ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה
36 And as soon as he had finished speaking, behold, the king's sons came, and lifted up their voice and wept; and the king also and all his servants wept very bitterly.	36 ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד
37 But Absalom fled, and went to Talmai the son of Ammihud, king of Geshur. And David mourned for his son day after day.	37 ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים
38 So Absalom fled, and went to Geshur, and was there three years.	38 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים
39 And the spirit of the king longed to go forth to Absalom; for he was comforted about Amnon, seeing he was dead.	39 ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת