Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 34

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר	1 Pronuntians itaque Eliu etiam haec locutus est:
2 שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי	2 “ Audite, sapientes, verba mea; et eruditi, auscultate me.
3 כִּי־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל	3 Auris enim verba probat, et guttur escas gustu diiudicat.
4 מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טֹּוב	4 Iudicium eligamus nobis et inter nos videamus quid sit melius.
5 כִּי־אָמַר אִיֹּוב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי	5 Quia dixit Iob: “Iustus sum, et Deus avertit iudicium meum;
6 עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי־פָשַׁע	6 in iudicando enim me mendacium est, violenta sagitta mea absque ullo peccato”.
7 מִי־גֶבֶר כְּאִיֹּוב יִשְׁתֶּה־לַּעַג כַּמָּיִם	7 Quis est vir, ut est Iob, qui bibit subsannationem quasi aquam,
8 וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע	8 qui graditur una cum operantibus iniquitatem et ambulat cum viris impiis?
9 כִּי־אָמַר לֹא יִסְכָּן־גָּבֶר בִּרְצֹתֹו עִם־אֱלֹהִים	9 Dixit enim: “Non prodest viro, etiamsi cum Deo familiariter agit”.
10 לָכֵן ׀ אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל	10 Ideo, viri cordati, audite me: Absit a Deo impietas, et ab Omnipotente iniquitas.
11 כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לֹו וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ	11 Opus enim hominis reddet ei et iuxta vias singulorum restituet eis.
12 אַף־אָמְנָם אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט	12 Vere enim Deus non operatur malum, nec Omnipotens subvertet iudicium.
13 מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי ם תֵּבֵל כֻּלָּהּ	13 Quis commisit ei terram suam, aut quis posuit totum orbem?
14 אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבֹּו רוּחֹו וְנִשְׁמָתֹו אֵלָיו יֶאֱסֹף	14 Si direxerit ad se cor suum, spiritum illius et halitum ad se trahat,
15 יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב	15 deficiet omnis caro simul, et homo in cinerem revertetur.
16 וְאִם־בִּינָה שִׁמְעָה־זֹּאת הַאֲזִינָה לְקֹול מִלָּי	16 Si habes ergo intellectum, audi hoc et ausculta vocem eloquii mei:
17 הַאַף שֹׂונֵא מִשְׁפָּט יַחֲבֹושׁ וְאִם־צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ	17 Numquid, qui non amat iudicium, reget imperio? Num iustum magnum condemnabis,
18 הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל־נְדִיבִים	18 qui dicet regi: “Nequam!”, qui vocabit duces: “Impios!”,
19 אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא ׀ פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר־שֹׁועַ לִפְנֵי־דָל כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם	19 qui non accipit personas principum nec cognovit opulentum, cum disceptaret contra pauperem? Opus enim manuum eius sunt universi.
20 רֶגַע ׀ יָמֻתוּ וַחֲצֹות לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד	20 Subito morientur; et in media nocte turbabuntur populi et pertransibunt, et auferent violentum absque conatu.
21 כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה	21 Oculi enim eius super vias hominum, et omnes gressus eorum considerat.
22 אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר ם פֹּעֲלֵי אָוֶן	22 Non sunt tenebrae, et non est umbra mortis, ut abscondantur ibi, qui operantur iniquitatem.
23 כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עֹוד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט	23 Nec enim ultra homini ponit conveniendi locum, ut veniat ad Deum in iudicium.
24 יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם	24 Conteret potentes sine inquisitione et stare faciet alios pro eis.
25 לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ	25 Novit enim opera eorum et idcirco inducet noctem, et conterentur.
26 תַּחַת־רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקֹום רֹאִים	26 Quasi impios percussit eos in loco videntium,
27 אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ	27 qui quasi de industria recesserunt ab eo et omnes vias eius intellegere noluerunt,
28 לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע	28 cum induceret ad se clamorem egeni et audiret vocem pauperum.
29 וְהוּא יַשְׁקִט ׀ וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גֹּוי וְעַל־אָדָם יָחַד	29 Ipse enim si quieverit, quis est qui condemnet? Et si absconderit vultum, quis est qui contempletur eum, super gentem et super homines simul?
30 מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם	30 Ne regnet homo impius, ne sint laquei populo.
31 כִּי־אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל	31 Si enim dixit quispiam Deo: “Ferre debui! Iam non perverse agam.
32 בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף	32 Dum videam, tu doce me; si iniquitatem operatus sum, ultra non addam”.
33 הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָדַעְתָּ דַבֵּר	33 Numquid pro te Deus satisfaciet, quia respuisti? Tu enim eliges, et non ego; et si quid nosti melius, loquere.
34 אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי	34 Viri intellegentes loquentur mihi, et vir sapiens, qui audiet me:
35 אִיֹּוב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל	35 “Iob autem non in sapientia locutus est, et verba illius non sonant disciplinam”.
36 אָבִי יִבָּחֵן אִיֹּוב עַד־נֶצַח עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן	36 Utique, probetur Iob usque ad finem de responsionibus hominum iniquitatis.
37 כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתֹו פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפֹּוק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל׃ ס	37 Quia addit super peccata sua delictum, inter nos plaudit manibus et multiplicat sermones suos contra Deum ”.