| 1 Noticiaram a Joab que o rei chorava e lamentava o seu filho. | 1 ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על אבשלם |
| 2 A vitória converteu-se em luto naquele dia para todo o povo, porque o povo ouviu dizer naquele dia: O rei chora o seu filho, | 2 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על בנו |
| 3 O povo absteve-se, aquele dia, de entrar na cidade, como costuma abster-se um povo derrotado e que foge da batalha. | 3 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה |
| 4 Mas o rei cobriu a cabeça, e dizia em alta voz: Filho meu Absalão, Absalão filho meu, filho meu! | 4 והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני |
| 5 Joab, entrando no quarto onde estava o rei, disse (com a sua costumada altivez): Tu hoje cobriste de confusão todos os teus servos, que salvaram a tua vida, a vida de teus filhos e filhas, a vida de tuas esposas e a vida de tuas mulheres secundárias. | 5 ויבא יואב אל המלך הבית ויאמר הבשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך |
| 6 Amas os que te aborrecem, e aborreces os que te amam, pois hoje mostraste que se te não dá nem dos teus oficiais nem dos teus criados; na verdade, conheci agora que, se Absalão vivesse, ainda que todos nós tivéssemos morrido, ficarias contente. | 6 לאהבה את שנאיך ולשנא את אהביך כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך |
| 7 Agora, pois, levanta-te, sai e fala com o coração a teus servos, porque eu te juro pelo Senhor que, se não saíres, nem sequer um homem ficará contigo esta noite; isto será para ti pior do que todos os males que têm vindo sobre ti desde a tua mocidade até ao presente. | 7 ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך מנעריך עד עתה |
| 8 O rei levantou-se e sentou-se à porta. Avisou-se todo o povo de que o rei estava sentado à porta, e toda a multidão foi apresentar-se diante do rei. Os de Israel, porém, tinham fugido para as suas tendas. | 8 ויקם המלך וישב בשער ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו |
| 9 Todo o povo, em todas as tribos de Israel, discutia, dizendo; O rei livrou-nos da mão de nossos inimigos, salvou-nos do poder dos Filisteus, e agora fugiu da sua terra por causa de Absalão. | 9 ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום |
| 10 Ora Absalão, a quem tínhamos ungido por nosso rei, morreu na batalha; por que esperais, e não fazeis voltar o rei? | 10 ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את המלך |
| 11 O rei Davide mandou dizer aos sacerdotes Sadoc e Abiatar: Falai aos anciães de Judá e dizei-lhes: Por que sois vós os últimos a convidar o rei a ir para sua casa? (Com efeito, tinham chegado ao conhecimento do rei, em sua casa, as palavras de todo o Israel). | 11 והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים לאמר דברו אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את המלך אל ביתו ודבר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו |
| 12 Vós sois meus Irmãos, o meu osso e a minha carne; por que sois os últimos a fazer voltar o rei? | 12 אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את המלך |
| 13 Dizei a Amasa: Não és tu o meu osso e a minha carne? Deus me trate com todo o seu rigor, se eu te não fizer para sempre general do meu exército junto à minha pessoa, em lugar de Joab. | 13 ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב |
| 14 (Deste modo) ganhou o coração de todos os de Judá, de maneira que como se fossem um só homem, mandaram dizer ao rei; Volta com todos os teus servos. | 14 ויט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד וישלחו אל המלך שוב אתה וכל עבדיך |
| 15 O rei voltou e chegou até no Jordão, e todos os de Judá vieram até Galgala, para irem ao encontro do rei e o acompanharem na passagem do Jordão. | 15 וישב המלך ויבא עד הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את המלך את הירדן |
| 16 Também Semei, natural de Baurim, filho de Gera, filho de Jemíni, foi a toda a pressa com os de Judá ao encontro do rei Davide, | 16 וימהר שמעי בן גרא בן הימיני אשר מבחורים וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד |
| 17 com mil homens de Benjamim, e Siba, servo da casa de Saul, com quinze filhos seus e vinte servos na sua companhia, os quais, metendo-se pelo Jordão diante do rei, | 17 ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך |
| 18 passaram o vau, para fazerem atravessar a família do rei e para executarem as suas ordens. Semei, filho de Gera, prostrado diante do rei, quando este já tinha passado o Jordão, | 18 ועברה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן |
| 19 disse-lhe: Não castigues, meu senhor, a minha maldade, nem te lembres das injúrias do teu servo, meu rei e senhor, no dia em que saíste de Jerusalém, nem as conserves, ó rei, no teu coração, | 19 ויאמר אל המלך אל יחשב לי אדני עון ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדני המלך מירושלם לשום המלך אל לבו |
| 20 porque eu, teu servo, conheço o meu pecado, e por isso vim hoje, o primeiro de toda a casa de José, a receber o rei, meu senhor. | 20 כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך |
| 21 Respondendo, porém, Abisai, filho de Sarvia, disse: Porventura bastarão estas palavras para Semei não ser morto, depois de ter amaldiçoado o ungido do Senhor? | 21 ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח יהוה |
| 22 Mas Davide disse: Que tenho eu convosco, ó filhos de Sarvia? Por que vos haveis de opor, hoje, a mim? Então há-de, neste dia, tirar-se a vida a um israelita? Ignoro eu porventura que hoje fui feito rei sobre Israel? | 22 ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל |
| 23 E o rei disse a Semei: Não morrerás. E assim lho jurou. | 23 ויאמר המלך אל שמעי לא תמות וישבע לו המלך |
| 24 Veio Mifiboset, filho de Saul, receber o rei. Não havia lavado os pés nem feito a barba, nem lavado vestes desde o dia em que o rei tinha saído, até ao dia da sua volta em paz. | 24 ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום |
| 25 Vindo ao encontro do rei em Jerusalém , o rei disse-lhe: Mifiboset, por que não foste tu comigo? | 25 ויהי כי בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבשת |
| 26 Ele respondeu-lhe: Meu rei e senhor, o meu criado enganou-me porque eu, teu servo, disse-lhe que me aparelhasse um jumento para montar nele, e ir com o rei, pois eu, teu servo, sou coxo. | 26 ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך |
| 27 Ele, além disto, acusou-me a mim, teu servo, diante de ti, meu rei e senhor, mas tu, meu rei e senhor, és como um anjo de Deus: faze o que bem te parecer. | 27 וירגל בעבדך אל אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך |
| 28 A casa de meu pai não mereceu do rei, meu senhor, senão a morte; porém tu me puseste a mim, teu servo, entre os que comem à tua mesa; de que poderei eu, pois, queixar-me com justiça? como poderei eu importunar mais o rei (com pedido)? | 28 כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדני המלך ותשת את עבדך באכלי שלחנך ומה יש לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך |
| 29 O rei disse-lhe: Para que tantas palavras? O que eu mandei, há-de subsistir; tu e Siba reparti as terras. | 29 ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה |
| 30 Mifiboset respondeu ao rei: Fique ele muito embora com tudo, uma vez que o rei, meu senhor, voltou em paz a sua casa. | 30 ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו |
| 31 Também Berzelai de Galaad, tendo vindo de Rogelim acompanhou o rei na passagem do Jordão, pronto a segui-lo ainda da outra banda do rio. | 31 וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את המלך הירדן לשלחו את בירדן |
| 32 Berzelai de Galaad era muito velho, isto é, de oitenta anos, e tinha provido o rei de víveres, quando estava em Maanaim, porque era um homem muito rico. | 32 וברזלי זקן מאד בן שמנים שנה והוא כלכל את המלך בשיבתו במחנים כי איש גדול הוא מאד |
| 33 O rei disse a Berzelai: Vem comigo, para viveres em minha companhia, descansado, em Jerusalém | 33 ויאמר המלך אל ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם |
| 34 Mas Berzelai disse ao rei: Quantos anos me restam de vida, para subir com o rei a Jerusalém? | 34 ויאמר ברזלי אל המלך כמה ימי שני חיי כי אעלה את המלך ירושלם |
| 35 Tenho hoje oitenta anos. Porventura ainda posso discernir entre o bom e o mau? Pode o teu servo perceber sabor no que come e no que bebe? Posso ouvir ainda a voz dos cantores e das cantoras? Por que há-de o teu servo servir de peso ao rei, meu senhor? | 35 בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך |
| 36 Eu, teu servo, acompanhar-te-ei ainda um pouco da outra banda do Jordáo. E por que me há-de conceder o rei tal recompensa? | 36 כמעט יעבר עבדך את הירדן את המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת |
| 37 Rogo-te que permitas a mim, teu servo, voltar e morrer na minha cidade, e ser sepultado junto do sepulcro de meu pai e de minha mãe. Aqui está Camaam (meu filho e) teu servo; vá ele contigo, ó meu rei e senhor, e faze dele o que for mais do teu agrado. | 37 ישב נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה עבדך כמהם יעבר עם אדני המלך ועשה לו את אשר טוב בעיניך |
| 38 O rei disse-lhe: Venha comigo Camaam, que eu lhe farei tudo o que quiseres, e conceder-te-ei tudo o que me pedires. | 38 ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה לו את הטוב בעיניך וכל אשר תבחר עלי אעשה לך |
| 39 Quando todo o povo e o rei acabaram de passar o Jordão, o rei beijou Berzelai e abençoou-o, e ele voltou para sua casa. | 39 ויעבר כל העם את הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו |
| 40 Passou então o rei a Galgala, e a Camaam com ele. Ora todo o povo de Judá tinha acompanhado o rei ao passar do rio, mas só se tinha encontrado ali metade do povo de Israel | 40 ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל עם יהודה ויעבירו את המלך וגם חצי עם ישראל |
| 41 Por isso todos os de Israel, acudindo juntos ao rei, disseram-lhe: Por que se apoderaram de ti os nossos irmãos, os homens de Judá, e fizeram passar o Jordão o rei e toda a gente de Davide com ele? | 41 והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את המלך ואת ביתו את הירדן וכל אנשי דוד עמו |
| 42 E todos os homens de Judá responderam aos homens de Israel: É porque o rei nos toca a nós mais de perto; por que vos irais por isso? Porventura comemos nós alguma coisa do rei, ou foram-nos dados alguns presentes? | 42 ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על הדבר הזה האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו |
| 43 Respondendo os homens de Israel aos de Judá, disseram: Nós somos dez vezes mais do que vós para servir o rei, por isso Davide pertence mais a nós do que a vós; por que nos fizestes este agravo, e não fomos avisados antes, para fazermos voltar o nosso rei? Porém, os homens de Judá responderam mais duramente ainda que os de Israel. | 43 ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל |
