1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים | 1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים |
2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם | 2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם |
3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים | 3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים |
4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות | 4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות |
5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים | 5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים |
6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני | 6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני |
7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים | 7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים |
8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים | 8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים |
9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם | 9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם |
10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת | 10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת |
11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי | 11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי |
12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו | 12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו |
13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים | 13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים |
14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו | 14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו |
15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם | 15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם |
16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע | 16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע |
17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל | 17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל |
18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו | 18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו |
19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל | 19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל |
20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם | 20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם |
21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות | 21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות |
22 ]22-12[ | 22 ]22-12[ |
23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו | 23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו |
24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר | 24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר |
25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו | 25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו |
26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה | 26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה |
27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים | 27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים |
28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים | 28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים |
29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך | 29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך |
30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה | 30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה |
31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים | 31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים |
32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו | 32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו |
33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו | 33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו |
34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח | 34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח |
35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה | 35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה |
36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז | 36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז |
37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים | 37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים |