Premier livre des Chroniques 21

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Satan voulut jeter le trouble en Israël, aussi poussa-t-il David à recenser Israël.	1 ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל
2 David dit à Joab et aux chefs du peuple: “Allez recenser Israël depuis Bersabée jusqu’à Dan, puis revenez me faire connaître le nombre des habitants. “	2 ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם
3 Joab dit: “Que Yahvé multiplie son peuple par cent, mon seigneur le roi; ne sont-ils pas tous tes serviteurs? Mais pourquoi mon seigneur fait-il ce recensement? Pourquoi faire courir à Israël les risques d’une telle faute?”	3 ויאמר יואב יוסף יהוה על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל
4 Cependant le roi imposa cet ordre à Joab, et Joab partit. Après avoir parcouru tout Israël, il rentra à Jérusalem.	4 ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם
5 Joab donna alors à David les chiffres du recensement de la population: dans tout Israël ils étaient 1 100 000 hommes capables de tirer l’épée, et Juda comptait 470 000 hommes capables de tirer l’épée.	5 ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב
6 Comme Joab désapprouvait l’ordre donné par le roi, il n’avait recensé ni Lévi ni Benjamin.	6 ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב
7 Mais Dieu frappa Israël, car tout cela lui avait déplu.	7 וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל
8 Alors David dit à Dieu: “J’ai commis un grave péché en agissant ainsi, mais maintenant je te supplie de me pardonner cette faute, j’ai été vraiment insensé.”	8 ויאמר דויד אל האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד
9 À ce moment Yahvé parla à Gad, le voyant de David:	9 וידבר יהוה אל גד חזה דויד לאמר
10 “Va dire à David cette parole de Yahvé: Je t’offre trois possibilités, choisis-en une et j’agirai ainsi avec toi.”	10 לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך
11 Gad alla trouver David et lui dit: “Yahvé te donne à choisir:	11 ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר יהוה קבל לך
12 trois années de famine, ou trois mois durant lesquels tu fuiras devant l’adversaire et l’ennemi te poursuivra, ou trois jours durant lesquels l’épée de Yahvé, la peste, ravagera ta terre et l’ange destructeur de Yahvé répandra la mort sur tout Israël. Maintenant décide: Quelle réponse dois-je porter à Celui qui m’a envoyé.”	12 אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר
13 David dit à Gad: “Le choix est difficile, mais mieux vaut tomber dans les mains de Yahvé que dans les mains des hommes, car grande est sa miséricorde.”	13 ויאמר דויד אל גד צר לי מאד אפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמיו מאד וביד אדם אל אפל
14 Alors Yahvé envoya la peste sur Israël et 70 000 hommes d’Israël moururent.	14 ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש
15 Dieu envoya l’Ange sur Jérusalem pour la détruire, mais au moment où il allait la détruire, Yahvé regarda et revint sur sa décision; il dit à l’Ange destructeur: “Assez! Maintenant retire ta main!” L’ange de Yahvé se tenait près de l’aire d’Ornan le Jébusite.	15 וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם גרן ארנן היבוסי
16 David leva les yeux et vit l’ange de Yahvé qui se tenait entre ciel et terre, brandissant une épée nue à la main, prêt à détruire Jérusalem. Alors David et les anciens vêtus de sacs tombèrent la face contre terre.	16 וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם
17 David dit à Dieu: “N’est-ce pas moi qui ai commandé de recenser le peuple? C’est moi qui ai péché et qui ai commis le mal; mais ceux-là ne sont que le troupeau, qu’ont-ils fait? Yahvé, mon Dieu, que ta main tombe sur moi et sur ma famille, mais épargne à ton peuple cette souffrance!”	17 ויאמר דויד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה
18 L’ange de Yahvé dit alors à Gad: “David doit monter construire un autel à Yahvé sur l’aire d’Ornan le Jébusite.”	18 ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי
19 David monta donc selon l’ordre que lui avait donné Gad de la part de Yahvé.	19 ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם יהוה
20 C’est alors qu’Ornan aperçut l’ange en se retournant; il se cacha avec ses quatre fils. Ornan était en train de battre le blé	20 וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים
21 quand David s’approcha de lui. Ornan leva les yeux et vit David venir vers lui, il laissa l’aire et, le visage contre terre, il rendit hommage à David.	21 ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה
22 David dit alors à Ornan: “Vends-moi ton aire à battre pour y construire un autel à Yahvé. Vends-la moi à son vrai prix, afin que la peste se détourne du peuple.”	22 ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם
23 Ornan dit à David: “Prends-la et que mon seigneur le roi fasse comme il lui semble juste. Regarde, je donne les bœufs pour les holocaustes, les herses pour le bois et le blé pour l’oblation. Tout cela, je le donne.”	23 ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי
24 Mais le roi David dit à Ornan: “Non, je dois te l’acheter à son vrai prix. Je ne vais pas prendre pour Yahvé ce qui est à toi et faire des holocaustes qui ne me coûtent rien!”	24 ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך ליהוה והעלות עולה חנם
25 Aussi David donna donc à Ornan 600 sicles d’or pour l’aire à battre.	25 ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות
26 David fit construire un autel à cet endroit pour Yahvé; il y fit monter la fumée des holocaustes et des sacrifices de communion. Il invoqua Yahvé qui lui répondit par le feu du ciel sur l’autel où se trouvait l’holocauste.	26 ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל יהוה ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה
27 Après quoi Yahvé ordonna à l’ange de remettre son épée au fourreau.	27 ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה
28 Voyant que Yahvé lui avait répondu à cet endroit, David continua d’y offrir des sacrifices.	28 בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם
29 La Demeure de Yahvé que Moïse avait faite dans le désert était alors avec l’autel des holocaustes dans le Haut-Lieu de Gabaon,	29 ומשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון
30 mais David avait été tellement effrayé par l’épée de l’ange de Yahvé, qu’il n’y était pas allé pour consulter Dieu.	30 ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה