| 1 בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס אֶת־יָדוֹ לְהָרַע לַאֲנָשִׁים מִן־הַקָּהָל | 1 Zu jener Zeit legte der König Herodes Hand an, um in böser Absicht gegen Angehörige der Gemeinde vorzugehen. |
| 2 וַיָּמֶת אֶת־יַעֲקֹב אֲחִי יוֹחָנָן בֶּחָרֶב | 2 Er ließ Jakobus, den Bruder des Johannes, mit dem Schwerte hinrichten. |
| 3 וַיַּרְא כִּי־טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַיְּהוּדִים וַיּוֹסֶף לִתְפֹּשׂ גַּם־אֶת־פֶּטְרוֹס וְהַיָּמִים יְמֵי חַג־הַמַּצּוֹת | 3 Als er sah, daß dies den Juden gefiel, ließ er darüber hinaus auch den Petrus ergreifen; es waren gerade die Tage der Ungesäuerten Brote. |
| 4 וַיֹּאחֶז אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ בְּמִשְׁמָר וַיִּמְסְרֵהוּ לְאַרְבַּע מַחְלְקוֹת שֶׁל־אַרְבָּעָה אַנְשֵׁי צָבָא לְשָׁמְרוֹ כִּי אָמַר לְהַעֲלוֹתוֹ אַחֲרֵי הַפֶּסַח לִפְנֵי הָעָם | 4 Nach seiner Ergreifung ließ er ihn ins Gefängnis werfen und übertrug seine Bewachung vier Abteilungen von je vier Soldaten, in der Absicht, ihn nach dem Pascha dem Volke vorzuführen. |
| 5 פֶּטְרוֹס הָיָה עָצוּר בְּמִשְׁמָר וְהַקְּהִלָּה הֶעְתִּירָה בַעֲדוֹ בְּחָזְקָה אֶל־הָאֱלֹהִים | 5 So wurde also Petrus im Gefängnis festgehalten, indes von der Gemeinde ohne Unterlaß für ihn zu Gott gebetet wurde. |
| 6 וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא אֲשֶׁר אָמַר הוֹרְדוֹס לַהֲבִיאוֹ מָחָר לְדִין וַיִּישַׁן פֶּטְרוֹס בֵּין־שְׁנֵי אַנְשֵׁי צָבָא וְהוּא אָסוּר בִּשְׁנַיִם אֲזִקִּים וְשֹׁמְרֵי הַפֶּתַח שֹׁמְרִים אֶת־הַמִּשְׁמָר | 6 Als nun Herodes ihn vorführen wollte, schlief Petrus in jener Nacht, an zwei Ketten gefesselt, zwischen zwei Soldaten, und Wächter bewachten vor der Türe das Gefängnis. |
| 7 וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְהוָֹה נִצָּב עָלָיו וְאוֹר נָגַהּ בַּחֶדֶר וַיִּסְפֹּק עַל־יֶרֶךְ פֶּטְרוֹס וַיְעִירֵהוּ לֵאמֹר קוּם מְהֵרָה וַיִּפְּלוּ מוֹסְרוֹתָיו מֵעַל יָדָיו | 7 Und siehe, ein Engel des Herrn trat ein, und Licht erstrahlte im Raum; er stieß Petrus in die Seite, weckte ihn auf und sprach: "Steh eilig auf!" Da fielen ihm die Ketten von den Händen. |
| 8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְהַנְעֵל אֶת־רַגְלֶיךָ וַיַּעַשׂ כֵּן וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲטֵה מְעִילְךָ וְלֵךְ אַחֲרָי | 8 Und der Engel sprach zu ihm: "Gürte dich und ziehe deine Schuhe an!" Er tat so. Weiter sagte er zu ihm: "Leg deinen Mantel um und folge mir!" |
| 9 וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו וְלֹא יָדַע אִם־אֱמֶת הוּא הַנַּעֲשֶׂה־לּוֹ עַל־יְדֵי הַמַּלְאָךְ כִּי כְּמַרְאֶה הָיָה בְעֵינָיו | 9 Er ging hinaus und folgte ihm, wußte aber nicht, daß es Wirklichkeit war, was durch den Engel geschah, sondern glaubte, ein Gesicht zu schauen. |
| 10 וַיַּעַבְרוּ דֶּרֶךְ הַמִּשְׁמֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה וַיָּבֹאוּ עַד־שַׁעַר הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ הָעִירָה וַיִּפָּתַח הַשַּׁעַר לִפְנֵיהֶם מֵאֵלָיו וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה וַיֵּלְכוּ מַהֲלַךְ רְחוֹב אֶחָד וְהַמַּלְאָךְ סָר מֵעָלָיו פִּתְאֹם | 10 Sie gingen durch die erste und zweite Wache und kamen zu dem eisernen Tor, das in die Stadt führt; dieses öffnete sich ihnen von selbst, und sie traten hinaus und gingen eine Gasse weiter, und sogleich verschwand der Engel von seiner Seite. |
| 11 וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ אֶל־דַּעְתּוֹ וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי בֶאֱמֶת כִּי הָאֱלֹהִים שָׁלַח אֶת־מַלְאָכוֹ וַיְפַלְּטֵנִי מִיַּד הוֹרְדוֹס וּמִכָּל־מְזִמַּת עַם הַיְּהוּדִים | 11 Da kam Petrus zu sich und sprach: "Nun weiß ich wahrhaftig: der Herr sandte seinen Engel und entriß mich der Hand des Herodes und aller Erwartung des jüdischen Volkes." |
| 12 הוּא חשֵׁב כָּזֹאת וְהוּא בָא עַד־בֵּית מִרְיָם אֵם יוֹחָנָן הַמְכֻנֶּה מַרְקוֹס אֲשֶׁר נִקְהֲלוּ־שָׁם רַבִּים וְהֵם מִתְפַּלְלִים יָחַד | 12 In dieser klaren Erkenntnis ging er zum Haus der Maria, der Mutter des Johannes mit dem Beinamen Markus, wo viele versammelt waren und beteten. |
| 13 וַיִּדְפֹּק עַל־דֶּלֶת הַשָּׁעַר וַתִּגַּשׁ נַעֲרָה לְהַקְשִׁיב וּשְׁמָהּ רוֹדִי | 13 Als er aber an der Tür beim Eingang klopfte, kam eine Magd mit Namen Rhode herbei, um zu horchen, |
| 14 וַתַּכֵּר אֶת־קוֹל פֶּטְרוֹס וּמִשִּׂמְחָתָהּ לֹא־פָתְחָה לּוֹ אֶת־דֶּלֶת הַשָּׁעַר וַתָּרָץ הַבַּיְתָה וַתַּגֵּד לָהֶם כִּי־פֶטְרוֹס עֹמֵד עַל־הַשָּׁעַר | 14 und als sie die Stimme des Petrus erkannte, machte sie vor Freude das Eingangstor nicht auf, sondern lief hinein und meldete, Petrus stehe vor dem Eingang. |
| 15 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ מְשֻׁגַּעַת אָתְּ וְהִיא מִתְאַמֶּצֶת כִי־כֵן הוּא וַיֹּאמְרוּ מַלְאָכוֹ הוּא | 15 Sie sagten zu ihr: "Du bist von Sinnen!" Doch sie versicherte, daß es so sei. Da sagten sie: "Es ist sein Engel!" |
| 16 וּפֶטְרוֹס הִרְבָּה לִדְפֹּק וַיִּפְתְּחוּ וַיִּרְאֻהוּ וַיִּשְׁתּוֹמֵמוּ | 16 Petrus aber fuhr fort zu klopfen; da machten sie auf, sahen ihn und waren vor Staunen außer sich. |
| 17 וְהוּא רָמַז לָהֶם בְּיָדוֹ לַחֲשׁוֹת וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר־הוֹצִיאוֹ הָאָדוֹן מִן־הַמִּשְׁמָר וַיֹּאמֶר הַגִּידוּ אֶת־זֹאת לְיַעֲקֹב וְלָאַחִים וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ־לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר | 17 Er gab ihnen mit der Hand ein Zeichen, zu schweigen, erzählte ihnen, wie ihn der Herr aus dem Gefängnis geführt habe, und sagte: "Meldet das dem Jakobus und den Brüdern!" Dann ging er weg und begab sich an einen anderen Ort. |
| 18 הַבֹּקֶר אוֹר וּמְבוּכָה לֹא־קְטַנָּה הָיְתָה בֵּין אַנְשֵׁי הַצָּבָא עַל־פֶּטְרוֹס מֶה־הָיָה לוֹ | 18 Als es Tag wurde, entstand unter den Soldaten eine nicht geringe Bestürzung, was denn mit Petrus geschehen sei. |
| 19 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הוֹרְדוֹס וְלֹא מְצָאוֹ חָקַר אֶת־הַשֹּׁמְרִים וַיְצַו לְהוֹצִיאָם לַמָּוֶת וַיֵּרֶד מִיהוּדָה אֶל־קִסְרִין וַיֵּשֶׁב שָׁם | 19 Herodes aber, der nach ihm forschen ließ ohne ihn zu finden, verhörte die Wächter, befahl, sie abzuführen, und begab sich von Judäa hinab nach Cäsarea, um dort zu bleiben. |
| 20 וְאֵיבָה הָיְתָה בֵּין הוֹרְדוֹס וּבֵין בְּנֵי־צוֹר וְצִידוֹן וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בְּלֵב אֶחָד וַיְפַתּוּ אֶת־בְּלַסְטוֹס אֲשֶׁר עַל־חֲדַר הַמֶּלֶךְ וַיְבַקְשׁוּ שָׁלוֹם יַעַן לָקְחוּ מִחְיַת אַרְצוֹתָם מֵאֶרֶץ הַמֶּלֶךְ | 20 Er war voll Zorn auf die Tyrier und Sidonier; doch diese erschienen gemeinsam vor ihm und baten, nach dem sie Blastus, den Kämmerer des Königs, gewonnen hatten, um Frieden; es bezog ja ihr Land seine Lebensmittel von dem des Königs. |
| 21 וַיְהִי בַּיּוֹם הַמּוּעָד וַיִּלְבַּשׁ הוֹרְדוֹס לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם אִמְרָתוֹ | 21 Herodes nahm, angetan mit königlichem Gewand, am festgesetzten Tag auf der Tribüne Platz und hielt vor dem Volk eine Rede an sie. |
| 22 וַיָּרִיעוּ לוֹ הָעָם לֵאמֹר קוֹל אֱלֹהִים הוּא וְלֹא קוֹל אָדָם | 22 Das Volk rief ihm zu: "Eines Gottes, nicht eines Menschen Stimme!" |
| 23 וַיַּכֵּהוּ מַלְאַךְ־יְהוָֹה פִּתְאֹם עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא־נָתַן הַכָּבוֹד לֵאלֹהִים וַיֹּאכְלֻהוּ תוֹלָעִים וַיִּגְוָע | 23 Augenblicklich aber schlug ihn ein Engel des Herrn, weil er nicht Gott die Ehre gab; von Würmern zerfressen, gab er seinen Geist auf. |
| 24 וּדְבַר אֱלֹהִים הוֹלֵךְ וָרָב | 24 Das Wort Gottes aber wurde mächtig und verbreitete sich immer mehr. |
| 25 וַיָּשׁוּבוּ בַּר־נַבָּא וְשָׁאוּל מִירוּשָׁלָיִם אַחֲרֵי כַלּוֹתָם אֵת־הַשִּׁמּוּשׁ וַיִּקְחוּ אִתָּם אֶת־יוֹחָנָן הַמְכֻנֶּה מַרְקוֹס | 25 Barnabas und Saulus kehrten nach Erfüllung ihres Dienstes von Jerusalem zurück und nahmen dabei auch den Johannes mit sich, der den Beinamen Markus trug. |
