| 1 וַיְהִי אִישׁ חוֹלֶה לַעְזָר שְׁמוֹ מִבֵּית־הִינִי כְּפַר מִרְיָם וּמָרְתָא אֲחוֹתָהּ | 1 Ein gewisser Lazarus von Bethanien, dem Dorf Marias und ihrer Schwester Martha, war krank. |
| 2 הִיא מִרְיָם אֲשֶׁר מָשְׁחָה אֶת־הָאָדוֹן בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וַתְּנַגֵּב אֶת־רַגְלָיו בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ וְעַתָּה לַעְזָר אָחִיהָ חָלָה | 2 Maria war jene, die den Herrn mit Salböl salbte und seine Füße mit ihren Haaren trocknete, deren Bruder Lazarus nun krank war. |
| 3 וַתִּשְׁלַחְנָה אַחְיוֹתָיו אֵלָיו לֵאמֹר אֲדֹנִי הִנֵּה זֶה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ חֹלֶה הוּא | 3 Die Schwestern schickten zu ihm und ließen sagen: "Herr, siehe, den du liebst, er ist krank." |
| 4 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר זֹאת הַמַּחֲלָה אֵינֶנָּה לַמָּוֶת כִּי אִם־לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים לְמַעַן יִכָּבֶד־בָּהּ בֶּן־הָאֱלֹהִים | 4 Als Jesus das hörte, sprach er: "Diese Krankheit ist nicht zum Tode, sondern zur Verherrlichung Gottes, damit verherrlicht werde der Sohn Gottes durch sie." |
| 5 וְיֵשׁוּעַ אָהֵב אֶת מָרְתָא וְאֶת־אֲחוֹתָהּ וְאֶת־לַעְזָר | 5 Jesus aber liebte Martha und ihre Schwester und Lazarus. |
| 6 וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי חָלָה וַיִּתְמַהְמַהּ וַיֵּשֶׁב יוֹמַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־הוּא שָׁם | 6 Als er nun hörte, er sei krank, blieb er an dem Ort, wo er war, noch zwei Tage. |
| 7 וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר לְתַלְמִידָיו לְכוּ וְנָשׁוּבָה לְאֶרֶץ יְהוּדָה | 7 Erst nachher sprach er dann zu den Jüngern: "Laßt uns wieder nach Judäa gehen!" |
| 8 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו רַבִּי עַתָּה זֶה בִּקְשׁוּ הַיְּהוּדִים לִסְקָלְךָ וְאַתָּה תָּשׁוּב שָׁמָּה | 8 Die Jünger sagten zu ihm: "Meister, eben erst suchten die Juden dich zu steinigen, und du gehst wieder dorthin?" |
| 9 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ הֲלֹא שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת לַיּוֹם אִישׁ כִּי־יֵלֵךְ בַּיּוֹם לֹא יִכָּשֵׁל כִּי יִרְאֶה אוֹר הָעוֹלָם הַזֶּה | 9 Jesus antwortete: "Hat der Tag nicht zwölf Stunden? Wandert einer bei Tag, stößt er nicht an, denn er sieht das Licht dieser Welt; |
| 10 אֲבָל הַהֹלֵךְ בַּלַּיְלָה יִכָּשֵׁל כִּי הָאוֹר אֵין בּוֹ | 10 wandert aber einer bei Nacht, stößt er an, denn das Licht ist nicht um ihn." |
| 11 כָּזֹאת דִּבֵּר וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר אֲלֵיהֶם לַעְזָר יְדִידֵנוּ יָשֵׁן הוּא וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לְמַעַן אֲעִירֶנּוּ | 11 Nach diesen Worten sprach er zu ihnen: "Lazarus, unser Freund, schläft; doch ich gehe hin, um ihn aus dem Schlaf zu wecken." |
| 12 וַיֹּאמְרוּ תַּלְמִידָיו אֲדֹנִי אִם־יָשֵׁן הוּא יִוָּשֵׁעַ | 12 Da sagten die Jünger zu ihm: "Herr, wenn er schläft, wird er gesunden." |
| 13 וְיֵשׁוּעַ דִּבֶּר עַל־מוֹתוֹ וְהֵמָּה חָשְׁבוּ כִּי עַל־מְנוּחַת הַשֵּׁנָה דִּבֵּר | 13 Jesus aber hatte von seinem Tod geredet; sie jedoch meinten, er rede vom Schlummer des Schlafes. |
| 14 אָז גָּלָה יֵשׁוּעַ אֶת־אָזְנָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לַעְזָר מֵת | 14 Da sagte Jesus offen zu ihnen: "Lazarus ist gestorben, |
| 15 וְשָׂמֵחַ אֲנִי בִּגְלַלְכֶם כִּי לֹא־הָיִיתִי שָׁם לְמַעַן תַּאֲמִינוּ וְעַתָּה נִסְעָה וְנֵלְכָה אֵלָיו | 15 und ich freue mich euretwegen, daß ich nicht dort war, damit ihr glaubt. Doch nun laßt uns zu ihm gehen!" |
| 16 וַיֹּאמֶר תּוֹמָא הַנִּקְרָא דִידוּמוֹס אֶל־הַתַּלְמִידִים חֲבֵרָיו נֵלְכָה גַם־אֲנַחְנוּ לְמַעַן נָמוּת עִמּוֹ | 16 Da sagte Thomas, Didymus genannt, zu den Mitjüngern: "Laßt uns gehen, damit wir mit ihm sterben." |
| 17 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיִּמְצָאֵהוּ זֶה אַרְבָּעָה יָמִים שֹׁכֵב בַּקָּבֶר | 17 Als Jesus ankam, fand er ihn schon vier Tage im Grabe liegen. |
| 18 וּבֵית־הִינִי הָיָה קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם כְּדֶרֶךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִיס | 18 Bethanien lag nahe bei Jerusalem, etwa fünfzehn Stadien entfernt. |
| 19 וְרַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים בָּאוּ בֵית־מָרְתָא וּמִרְיָם לְנַחֵם אֶתְהֶן עַל־אֲחִיהֶן | 19 Viele von den Juden waren zu Martha und Maria gekommen, um sie wegen ihres Bruders zu trösten. |
| 20 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ מָרְתָא כִּי יֵשׁוּעַ בָּא וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וּמִרְיָם יוֹשֶׁבֶת בַּבָּיִת | 20 Als nun Martha hörte, daß Jesus komme, eilte sie ihm entgegen, Maria aber blieb im Hause. |
| 21 וַתֹּאמֶר מָרְתָא אֶל־יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי אִלּוּ הָיִיתָ פֹּה כִּי־אָז לֹא־מֵת אָחִי | 21 Und Martha sagte zu Jesus: "Herr, wärest du hier gewesen, so wäre mein Bruder nicht gestorben. |
| 22 וְגַם־עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי כָל־אֲשֶׁר תִּשְׁאַל מֵאֵת אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים | 22 Doch auch jetzt weiß ich, daß alles, was du von Gott erbittest, Gott dir geben wird." |
| 23 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ קוֹם יָקוּם אָחִיךְ | 23 Jesus sprach zu ihr: "Dein Bruder wird auferstehen." |
| 24 וַתֹּאמֶר אֵלָיו מָרְתָא יָדַעְתִּי כִּי יָקוּם בַּתְּקוּמָה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן | 24 Martha entgegnete ihm: "Ich weiß, er wird auferstehen bei der Auferstehung am Jüngsten Tage." |
| 25 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי־יָמוּת | 25 Jesus sprach zu ihr: "Ich bin die Auferstehung und das Leben. Wer an mich glaubt, wird leben, auch wenn er gestorben ist; |
| 26 וְכָל־הַחַי אֲשֶׁר יַאֲמִין־בִּי לֹא־יָמוּת לְעוֹלָם הֲתַאֲמִינִי זֹאת | 26 und jeder, der lebt und an mich glaubt, wird nicht sterben in Ewigkeit. Glaubst du das?" |
| 27 וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי הֶאֱמַנְתִּי כִּי־אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים הַבָּא לָעוֹלָם | 27 Sie sagte zu ihm: "Ja, Herr, ich habe Glauben; du bist der Messias, der Sohn Gottes, der in die Welt kommen soll." |
| 28 וַיְהִי אַחַר דַּבְּרָהּ זֹאת וַתֵּלֶךְ וַתִּקְרָא לְמִרְיָם אֲחוֹתָהּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר הִנֵּה הַמּוֹרֶה פֹּה וְקֹרֵא לָךְ | 28 Nach diesen Worten ging sie weg, rief ihre Schwester Maria und sagte leise zu ihr: "Der Meister ist da und ruft dich." |
| 29 הִיא שָׁמְעָה וַתְּמַהֵר לָקוּם וַתָּבֹא אֵלָיו | 29 Als diese es hörte stand sie eilends auf und ging zu ihm. |
| 30 וְיֵשׁוּעַ טֶרֶם יָבֹא אֶל־הַכְּפָר כִּי־עוֹדֶנּוּ עֹמֵד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר פְּגָשַׁתּוּ־שָׁם מָרְתָא | 30 Noch war Jesus nicht ins Dorf hineingegangen, sondern war noch an der Stelle, wo Martha ihm begegnet war. |
| 31 וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בָּאוּ אֶל־בֵּיתָהּ לְנַחֲמָהּ כִּרְאוֹתָם אֶת־מִרְיָם כִּי־קָמָה פִתְאֹם וַתֵּצֵא הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ בְּאָמְרָם כִּי־הָלְכָה לָּהּ אֶל־הַקֶּבֶר לִבְכּוֹת שָׁמָּה | 31 Die Juden nun, die bei ihr im Hause waren und sie trösteten, sahen wie Maria voll Eile aufstand und wegging, und folgten ihr in der Meinung, sie gehe zum Grabe, um dort zu weinen. |
| 32 וַתָּבֹא מִרְיָם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עֹמֵד שָׁם וַתֵּרֶא אֹתוֹ וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אִלּוּ הָיִיתָ פֹּה כִּי־אָז לֹא־מֵת אָחִי | 32 Maria kam an den Platz, wo Jesus war, fiel bei seinem Anblick zu seinen Füßen nieder und sagte zu ihm: "Herr, wärest du hier gewesen, so wäre mein Bruder nicht gestorben." |
| 33 וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֹתָהּ בֹּכִיָּה וְגַם־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בָּאוּ אִתָּהּ בֹּכִים וַתִּזְעֹם רוּחוֹ וַיְהִי מַרְעִיד | 33 Als Jesus sah, wie sie weinte und wie auch die mit ihr kommenden Juden weinten, wurde er im Geiste tief erschüttert, und voll innerer Erregung |
| 34 וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שַׂמְתֶּם אֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנִי בֹּא וּרְאֵה | 34 sprach er: "Wo habt ihr ihn hingelegt?" Sie antworteten ihm: "Komm, Herr, und sieh!" |
| 35 וַיֵּבְךְּ יֵשׁוּעַ | 35 Jesus weinte. |
| 36 וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים הִנֵּה מַה־גָּדְלָה אַהֲבָתוֹ אֹתוֹ | 36 Die Juden sagten: "Seht, wie er ihn liebte!" |
| 37 וּמִקְצָתָם אָמְרוּ הַפֹּקֵחַ עֵינֵי הָעִוֵּר הֲלֹא יָכֹל לַעֲשֹוֹת שֶׁגַּם־זֶה לֹא יָמוּת | 37 Einige aber von ihnen meinten: "Konnte er, der die Augen des Blinden öffnete, nicht bewirken, daß auch dieser nicht starb?" |
| 38 וַיּוֹסֶף עוֹד יֵשׁוּעַ לְהִזָּעֵם בְּרוּחוֹ וַיָּבֹא אֶל־הַקֶּבֶר וְהוּא מְעָרָה וְאֶבֶן עַל־מְבוֹאָהּ | 38 Abermals wurde Jesus in seinem Innern erschüttert und ging zum Grabe. Es war eine Höhle, und davor lag ein Stein. |
| 39 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ שְׂאוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר אֵלָיו מָרְתָא אֲחוֹת הַמֵּת אֲדֹנִי הִנֵּה כְּבָר בָּאָשׁ כִּי־אַרְבָּעָה יָמִים לוֹ | 39 Jesus sprach: "Hebt den Stein weg!" Da sagte Martha, die Schwester des Verstorbenen, zu ihm: "Herr, er riecht schon; denn er liegt schon vier Tage." |
| 40 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי אִם־תַּאֲמִינִי תֶּחֱזִי אֶת־כְּבוֹד הָאֱלֹהִים | 40 Jesus sprach zu ihr: "Sagte ich nicht zu dir, du werdest, wenn du glaubst, die Herrlichkeit Gottes schauen?" |
| 41 וַיִּשְׂאוּ אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר הַמֵּת הוּשַׂם שָׁם וְיֵשׁוּעַ נָשָׂא אֶת־עֵינָיו לַמָּרוֹם וַיֹּאמַר אוֹדְךָ אָבִי כִּי עֲנִיתָנִי | 41 Da hoben sie den Stein weg. Jesus aber richtete seine Augen nach oben und sprach: "Vater, ich danke dir, daß du mich erhört hast. |
| 42 וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי בְכָל־עֵת תַּעֲנֵנִי אוּלָם בַּעֲבוּר הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתַי דִּבַּרְתִּי לְמַעַן יַאֲמִינוּ בִי כִּי אַתָּה שְׁלַחְתָּנִי | 42 Ich wußte ja, daß du mich allezeit erhörst; doch wegen des anwesenden Volkes habe ich es gesagt, damit sie glauben, daß du mich gesandt hast." |
| 43 וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל לַעְזָר קוּם צֵא | 43 Nach diesen Worten rief er mit lauter Stimme: "Lazarus, komm heraus!" |
| 44 וַיֵּצֵא הַמֵּת וְיָדָיו וְרַגְלָיו כְּרוּכֹת בְּתַכְרִיכִין וּפָנָיו לוּטִים בְּמִטְפָּחַת וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הַתִּירוּ אֹתוֹ וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ | 44 Der Verstorbene kam heraus, die Füße und Hände mit Bändern gebunden, und sein Gesicht war mit einem Schweißtuch umwickelt. Jesus sagte zu ihnen: "Macht ihn frei und laßt ihn gehen!" |
| 45 וְרַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל־מִרְיָם בִּרְאוֹתָם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ הֶאֱמִינוּ בוֹ | 45 Viele von den Juden, die zu Maria gekommen waren und sahen, was Jesus tat, glaubten an ihn; |
| 46 וּמִקְצָתָם הָלְכוּ אֶל־הַפְּרוּשִׁים וַיַּגִּידוּ לָהֶם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ | 46 einige aber von ihnen gingen zu den Pharisäern und sagten ihnen, was Jesus getan hatte. |
| 47 אָז יַקְהִילוּ הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת־הַסַּנְהֶדְרִין וַיֹּאמְרוּ מַה־נַּעֲשֶׂה כִּי הָאִישׁ הַלָּזֶה עֹשֶׂה אֹתוֹת הַרְבֵּה | 47 Da beriefen die Hohenpriester und Pharisäer den Hohen Rat und sprachen: "Was sollen wir tun, da dieser Mensch so viele Zeichen wirkt? |
| 48 אִם־נַנִּיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת כֻּלָּם יַאֲמִינוּ בוֹ וּבָאוּ הָרוֹמִיִּים וְלָקְחוּ גַּם אֶת־אַדְמָתֵנוּ וְגַם אֶת־עַמֵּנוּ | 48 Lassen wir ihn so gewähren, werden alle an ihn glauben, und die Römer werden kommen und sowohl unser Land als auch das Volk wegnehmen." |
| 49 וְאֶחָד מֵהֶם קַיָּפָא שְׁמוֹ וְהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל בַּשָּׁנָה הַהִיא אָמַר אֲלֵיהֶם הֵן לֹא־תֵדְעוּ מְאוּמָה | 49 Einer aber von ihnen, Kaiphas, der Hoherpriester war in jenem Jahre, sagte zu ihnen: "Ihr wißt nichts |
| 50 אַף לֹא־תָבִינוּ כִּי טוֹב לָנוּ מוּת אִישׁ אֶחָד בְּעַד הַגּוֹי מֵאֲבֹד הָעָם כֻּלּוֹ | 50 und bedenkt nicht, daß es besser ist für euch, es stirbt ein einziger Mensch für das Volk, als daß das ganze Volk zugrunde geht." |
| 51 וְזֹאת לֹא־דִבֶּר מִלִּבּוֹ כִּי אִם־בִּהְיוֹתוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל בַּשָּׁנָה הַהִיא נִבָּא כִּי־יֵשׁוּעַ יָמוּת בְּעַד הָעָם | 51 Das sagte er nicht von sich aus, sondern als Hoherpriester jenes Jahres sprach er prophetisch, daß Jesus sterben werde für das Volk, |
| 52 וְלֹא־בְעַד הָעָם לְבַד כִּי אִם־לְקַבֵּץ גַּם־אֶת־בְּנֵי אֱלֹהִים הַמְפֻזָּרִים וְהָיוּ לְאֶחָד | 52 und nicht für das Volk allein, sondern auch, um die zerstreuten Kinder Gottes zur Einheit zusammenzuführen. |
| 53 וַיִּוָּעֲצוּ יַחְדָּו לַהֲמִיתוֹ מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה | 53 Von jenem Tag an waren sie also entschlossen, ihn zu töten. |
| 54 עַל־כֵּן לֹא־הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ עוֹד בְּתוֹךְ הַיְּהוּדִים בַּגָּלוּי כִּי אִם־סָר מִשָּׁם לָאָרֶץ הַקְּרוֹבָה אֶל־הַמִּדְבָּר אֶל־עִיר אֶפְרַיִם וַיָּגָר־שָׁם עִם־תַּלְמִידָיו | 54 Jesus ging daher nicht mehr öffentlich unter den Juden umher, sondern zog von dort weg in die Gegend nahe der Wüste, in eine Stadt namens Ephraim, und hielt sich dort mit den Jüngern auf. |
| 55 וַיִּקְרְבוּ יְמֵי הַפֶּסַח לַיְּהוּדִים וְעַם־רַב עָלוּ מִן־הָאָרֶץ יְרוּשָׁלַיְמָה לִפְנֵי הַפֶּסַח לְמַעַן יִטֶּהָרוּ | 55 Das Pascha der Juden war nahe, und viele aus dem Lande zogen vor dem Pascha hinauf nach Jerusalem, um sich zu heiligen. |
| 56 וַיְבַקְשׁוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וּבְעָמְדָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִדְבְּרוּ לֵאמֹר מַה־תַּחְשְׁבוּ הֲכִי לֹא־יָבוֹא אֶל־הֶחָג | 56 Sie suchten nach Jesus und sagten, wenn sie im Tempel beisammenstanden: "Was meint ihr? Wird er denn nicht zum Feste kommen?" |
| 57 וְהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים גָּזְרוּ גְזֵרָה אֲשֶׁר אִם־יֵדַע אִישׁ אֶת־מְקוֹמוֹ יוֹדִיעֶנּוּ לְמַעַן יִתְפְּשֻׂהוּ | 57 Die Hohenpriester und Pharisäer aber hatten Anweisungen gegeben, es müsse angezeigt werden, wenn jemand seinen Aufenthalt wisse, damit man ihn festnehmen könne. |
