Vangelo secondo Marco 12

Torna indietro

Stuttgartensia - Delitzsch	Pattloch Bibel
¹ וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים לֵאמֹר אִישׁ נָטַע כֶּרֶם וַיַּעַשׂ גָּדֵר סְבִיבוֹתָיו וַיַּחְצֹב יֶקֶב וַיִּבֶן מִגְדָּל וַיִּתְּנֵהוּ אֶל־כֹּרְמִים וַיֵּלֶךְ לְמֶרְחַקִּים	¹ Und er begann, in Gleichnissen zu ihnen zu reden: "Ein Mann pflanzte einen Weinberg, umgab ihn mit einem Zaun, grub eine Kelter, baute einen Turm, verpachtete ihn an Winzer und begab sich außer Landes.
² וְלַמּוֹעֵד שָׁלַח אֶל־הַכֹּרְמִים עָבֶד לָקַחַת מֵאֵת הַכֹּרְמִים מִפְּרִי הַכָּרֶם	² Und er schickte an die Winzer zu gegebener Zeit einen Knecht, um von den Winzern etwas vom Ertrag des Weinberges zu erhalten.
³ וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְשַׁלְּחֻהוּ רֵיקָם	³ Die aber ergriffen und schlugen ihn und schickten ihn weg mit leeren Händen.
⁴ וַיֹּסֶף לִשְׁלֹחַ אֲלֵיהֶם עֶבֶד אַחֵר וְאֹתוֹ סָקְלוּ בָאֲבָנִים וּמָחֲצוּ רֹאשׁוֹ וַיְשַׁלְּחֻהוּ נִכְלָם	⁴ Abermals schickte er zu ihnen einen anderen Knecht, aber auch den mißhandelten und beschimpften sie.
⁵ וַיֹּסֶף וַיִּשְׁלַח אַחֵר וְגַם־אֹתוֹ הָרָגוּ וְכֵן עָשֹוּ בְּרַבִּים אֲחֵרִים מֵהֶם הִכּוּ וּמֵהֶם הָרָגוּ	⁵ Und nochmals schickte er einen anderen hin, und den töteten sie, und noch viele andere, von denen schlugen sie die einen, die anderen töteten sie.
⁶ וַיְהִי־לוֹ עוֹד בֵּן יָחִיד אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ וַיִּשְׁלַח גַּם־אֹתוֹ אֲלֵיהֶם בָּאַחֲרֹנָה לֵאמֹר מִפְּנֵי בְנִי יָגוּרוּ	⁶ Einen hatte er noch, seinen geliebten Sohn; den schickte er als letzten zu ihnen, indem er sprach: Sie werden Achtung haben vor meinem Sohn!
⁷ וְהַכֹּרְמִים הָהֵם אָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הִנֵּה־זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְלָנוּ תִּהְיֶה הַיְרֻשָּׁה	⁷ Jene Winzer aber sagten zueinander: Das ist das Erbe; kommt, wir wollen ihn töten, und unser wird sein das Erbe.
⁸ וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיַּהַרְגוּ אוֹתוֹ וַיַּשְׁלִיכֻהוּ אֶל־מִחוּץ לַכָּרֶם	⁸ Und sie ergriffen und töteten ihn und warfen ihn hinaus vor den Weinberg.
⁹ וְעַתָּה מַה־יַּעֲשֶׂה בַּעַל הַכָּרֶם יָבוֹא וִיאַבֵּד אֶת־הַכֹּרְמִים הָהֵם וְיִתֵּן אֶת־הַכֶּרֶם לַאֲחֵרִים	⁹ Was wird nun der Herr des Weinberges tun? Er wird kommen und die Winzer umbringen und den Weinberg an andere vergeben.
¹⁰ הֲלֹא קְרָאתֶם אֶת־הַכָּתוּב הַזֶּה אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה	¹⁰ Habt ihr denn nicht dieses Schriftwort gelesen: "Der Stein, den die Bauleute verwarfen, er ist zum Eckstein geworden.
¹¹ מֵאֵת יְהוָֹה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ	¹¹ Vom Herrn wurde es so, und wunderbar ist es in unseren Augen" (Ps 118,22f)?"
¹² וַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ וַיִּירְאוּ מִפְּנֵי הָעָם יַעַן אֲשֶׁר־הֵבִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם דִּבֶּר אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וַיַּעַזְבֻהוּ וַיֵּלְכוּ לָהֶם	¹² Da suchten sie ihn zu ergreifen, doch fürchteten sie das Volk; denn sie merkten, daß er im Hinblick auf sie dieses Gleichnis sagte. Und sie ließen von ihm ab und gingen davon.
¹³ וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים מִן־הַפְּרוּשִׁים וּמִן־הַהוֹרְדוֹסִיִּים לִלְכֹּד אֹתוֹ בִּדְבָרוֹ	¹³ Und sie schickten zu ihm einige von den Pharisäern und Herodianern, um ihn zu fangen bei einem Wort.
¹⁴ וַיָּבֹאוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי־אִישׁ אֱמֶת אַתָּה וְלֹא־תָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ כִּי לֹא תַכִּיר פָּנִים כִּי אִם־בֶּאֱמֶת מוֹרֶה אַתָּה אֶת־דֶּרֶךְ הָאֱלֹהִים הֲנָכוֹן לָתֵת מַס אֶל־הַקֵּיסַר אִם־לֹא נִתֵּן	¹⁴ Diese kamen und sagten zu ihm: "Meister, wir wissen, daß du wahrhaft bist und dich um niemand kümmerst; denn du siehst nicht auf die Person der Menschen, sondern lehrst den Weg Gottes der Wahrheit gemäß. Ist es erlaubt, dem Kaiser Steuern zu zahlen, oder nicht? Sollen wir zahlen oder nicht zahlen?"
¹⁵ וְהוּא יָדַע אֶת־חֲנֻפָּתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־תְּנַסּוּנִי הָבִיאוּ אֵלַי דִּינַר וְאֶרְאֶה	¹⁵ Er aber erkannte ihre Heuchelei und sprach zu ihnen: "Was versucht ihr mich? Bringt mir einen Denar, daß ich ihn sehe!"
¹⁶ וַיָּבִיאוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שֶׁל־מִי הַדְּמוּת הַזֹּאת וְהַכָּתוּב אֲשֶׁר עָלָיו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֶׁל־הַקֵּיסָר	¹⁶ Sie brachten einen, und er sprach zu ihnen: "Wessen ist dieses Bild und die Aufschrift?" Sie antworteten ihm: "Des Kaisers."
¹⁷ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר לַקֵּיסַר תְּנוּ לַקֵּיסַר וְאֵת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים תְּנוּ לֵאלֹהִים וַיִּתְמְהוּ עָלָיו	¹⁷ Jesus entgegnete ihnen: "Was des Kaisers ist, gebt dem Kaiser, und was Gottes ist, Gott." Da staunten sie über ihn.
¹⁸ וַיָּבֹאוּ אֵלָיו מִן־הַצַּדּוּקִים הָאֹמְרִים כִּי־אֵין תְּחִיָּה לַמֵּתִים וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר	¹⁸ Und es kamen zu ihm Sadduzäer, die behaupten, es gebe keine Auferstehung, und sie fragten ihn:
¹⁹ רַבִּי כָּתַב לָנוּ משֶׁה כִּי יָמוּת אֲחִי־אִישׁ וְעָזַב אִשָּׁה וּבָנִים אֵין לוֹ יְיַבֵּם אָחִיו אֶת־אִשְׁתּוֹ וְיָקֵם זֶרַע לְאָחִיו	¹⁹ "Meister, Moses hat uns geschrieben: "Wenn jemands Bruder stirbt und er hinterläßt eine Frau aber kein Kind, so soll sein Bruder die Frau nehmen und seinem Bruder Nachkommenschaft erwecken" (5Mos 25,5).
²⁰ וְהִנֵּה שִׁבְעָה אַחִים וְהָרִאשׁוֹן לָקַח אִשָּׁה וּבְמוֹתוֹ לֹא־הִשְׁאִיר אַחֲרָיו זָרַע	²⁰ Nun waren sieben Brüder. Der erste nahm eine Frau, und als er starb, hinterließ er keine Nachkommen.
²¹ וַיִּקַּח אֹתָהּ הַשֵּׁנִי וַיָּמָת וְלֹא־הִנִּיחַ זָרַע וְכֵן גַּם הַשְּׁלִישִׁי	²¹ Da nahm sie der zweite und starb, ohne Nachkommen zu hinterlassen; ebenso der dritte.
²² וַיִּקָּחוּהָ כָּל־הַשִּׁבְעָה וְלֹא־הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם זָרַע וְאַחֲרֵי מוֹת כֻּלָּם מֵתָה גַּם הָאִשָּׁה	²² Alle sieben hinterließen keine Nachkommen. Zuletzt nach allen starb auch die Frau.
²³ וְעַתָּה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּשֶׁיָּקוּמוּ לְמִי מֵהֶם תִּהְיֶה לְאִשָּׁה כִּי לַשִּׁבְעָה הָיְתָה לְאִשָּׁה	²³ Bei der Auferstehung nun, falls sie auferstehen, wem von ihnen wird sie als Frau gehören? Denn die sieben hatten sie zur Frau."
²⁴ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם הֲלֹא בָזֹאת אַתֶּם תֹּעִים בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים גַּם אֶת־הַכְּתוּבִים גַּם אֶת־גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים	²⁴ Da sagte Jesus zu ihnen: "Seid ihr nicht deshalb im Irrtum, weil ihr weder die Schriften kennt noch die Kraft Gottes?
²⁵ כִּי בְּעֵת קוּמָם מִן־הַמֵּתִים הָאֲנָשִׁים לֹא יִשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה אַךְ יִהְיוּ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁמָיִם	²⁵ Denn wenn sie auferstehen von den Toten, werden sie weder heiraten noch verheiratet werden, sondern sie sind wie die Engel im Himmel.
²⁶ וְעַל־דְּבַר הַמֵּתִים כִּי־קוֹם יָקוּמוּ הֲלֹא קְרָאתֶם בְּסֵפֶר משֶׁה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּסְּנֶה לֵאמֹר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב	²⁶ Was aber die Toten und ihre Auferweckung betrifft, habt ihr nicht im Buche des Moses gelesen, in der Geschichte vom Dornbusch, wie Gott zu ihm sprach: "Ich bin der Gott Abrahams und der Gott Isaaks und der Gott Jakobs" (2Mos 3,6)?
²⁷ הָאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַחַיִּים לָכֵן הִרְבֵּיתֶם לִתְעוֹת	²⁷ Er ist nicht ein Gott von Toten, sondern von Lebendigen. Ihr seid also sehr im Irrtum."
²⁸ וְאֶחָד מִן־הַסּוֹפְרִים שָׁמַע אֹתָם מִתְוַכְּחִים וַיִּקְרַב אֲלֵיהֶם וַיַּרְא כִּי הֵיטֵב הֱשִׁיבָם וַיִּשְׁאָלֵהוּ מַה־הִיא הָרִאשֹׁנָה לְכָל־הַמִּצְוֺת	²⁸ Da kam einer von den Schriftgelehrten herzu, der ihren Wortwechsel gehört und gemerkt hatte, wie trefflich er ihnen Antwort gab, und fragte ihn: "Welches Gebot ist das erste von allen?"
²⁹ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֵלָיו הָרִאשֹׁנָה לְכָל־הַמִּצְוֺת הִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה אֶחָד	²⁹ Jesus antwortete: "Das erste ist: "Höre, Israel! Der Herr, unser Gott, ist der einzige Herr.
³⁰ וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֲךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשֹׁנָה	³⁰ Du sollst den Herrn, deinen Gott, lieben aus deinem ganzen Herzen, aus deiner ganzen Seele, aus deinem ganzen Denken und aus deiner ganzen Kraft" (5Mos 6,4f). Das ist das erste Gebot.
³¹ וְהַשֵּׁנִית הַדֹּמָה לָהּ הִיא וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה	³¹ Das zweite ist dieses: "Du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst" (3Mos 19,18). Größer als diese ist kein anderes Gebot."
³² וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַסּוֹפֵר אָמְנָם רַבִּי יָפֶה דִבַּרְתָּ כִּי אֱלֹהִים אֶחָד הוּא וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ	³² Da sagte der Schriftgelehrte zu ihm: "Trefflich, Meister; du hast nach Wahrheit gesagt: "Ein Einziger ist er, und kein anderer ist außer ihm" (5Mos 4,35).
³³ וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ בְּכָל־לֵבָב וּבְכָל־מַדָּע וּבְכָל־נֶפֶשׁ וּבְכָל־מְאֹד וּלְאַהֲבָה אֶת־הָרֵעַ כְּנַפְשׁוֹ גְּדוֹלָה הִיא מִכָּל־עֹלוֹת וּזְבָחִים	³³ Und "ihn lieben aus ganzem Herzen, aus ganzem Denken, [aus ganzer Seele,] aus ganzer Kraft" und "den Nächsten lieben wie sich selbst", das ist mehr als alle "Brandopfer und anderen Opfer" (1Sam 15,22)."
³⁴ וַיַּרְא יֵשׁוּעַ כִּי־עָנָה בְדַעַת וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא־רָחוֹק אַתָּה מִמַּלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאִישׁ לֹא־עָרַב עוֹד אֶת־לִבּוֹ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה	³⁴ Jesus sah, daß er weise antwortete, und sprach zu ihm: "Nicht weit bist du weg vom Reiche Gottes." Und niemand mehr wagte, ihn zu befragen.
³⁵ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ בְּלַמְּדוֹ בַמִּקְדָּשׁ וַיֹּאמַר אֵיךְ יֹאמְרוּ הַסּוֹפְרִים כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא בֶן־דָּוִד	³⁵ Da nahm Jesus, als er im Tempel lehrte, das Wort und sprach: "Wie können die Schriftgelehrten sagen, daß der Messias der Sohn Davids sei?
³⁶ וְהוּא דָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נְאֻם יְהוָֹה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ	³⁶ David hat doch selbst im Heiligen Geiste gesagt: "Der Herr sprach zu meinem Herrn: Setze dich zu meiner Rechten, bis ich deine Feinde als Schemel unter deine Füße lege" (Ps 110,1).
³⁷ הִנֵּה־דָוִד בְּעַצְמוֹ קָרָא־לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְנוֹ וַיֶּאֱהַב רֹב הָעָם לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ	³⁷ David selbst nennt ihn "Herr". Wie ist er dann sein Sohn?" - Und die große Menge des Volkes hörte ihn gerne.
³⁸ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמֵּד אֹתָם הִשָּׁמְרוּ מִן־הַסּוֹפְרִים הָאֹהֲבִים לְהִתְהַלֵּךְ עֲטוּפֵי טַלִּית וְאֶת־שְׁאֵלוֹת שְׁלוֹמָם בַּשְּׁוָקִים	³⁸ Weiter sprach er in seiner Unterweisung: "Hütet euch vor den Schriftgelehrten, die mit Vorliebe in langwallenden Gewändern einhergehen, gegrüßt sein wollen auf den öffentlichen Plätzen,
³⁹ וְאֶת־מוֹשְׁבֵי הָרֹאשׁ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְאֶת־הֲסִבּוֹת הָרֹאשׁ בַּסְּעוּדוֹת	³⁹ in den Synagogen die ersten Sitze und bei Gastmählern die Ehrenplätze suchen,
⁴⁰ הַבֹּלְעִים אֶת־בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים בַּתְּפִלָּה לְמַרְאֵה עֵינָיִם הֵמָּה מִשְׁפָּט עַל־יֶתֶר יִקָּחוּ	⁴⁰ die der Witwen Häuser verzehren und zum Schein lange Gebete verrichten; sie werden ein gar ernstes Gericht erfahren."
⁴¹ וְיֵשׁוּעַ יָשַׁב מִמּוּל אֲרוֹן הָאוֹצָר וְהוּא רֹאֶה אֶת־הָעָם מַשְׁלִיכִים מָעוֹת לַאֲרוֹן הָאוֹצָר וַעֲשִׁירִים רַבִּים נָתְנוּ הַרְבֵּה	⁴¹ Als er gerade dem Opferkasten gegenübersaß, beobachtete er, wie das Volk Münzen in den Opferkasten legte. Viele Reiche legten viel hinein.
⁴² וַתָּבֹא אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַתַּשְׁלֵךְ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אֲשֶׁר הֵן רֶבַע אִסָּר	⁴² Es kam auch eine arme Witwe und legte zwei Heller, das ist so viel wie ein Pfennig, hinein.
⁴³ וַיִּקְרָא אֶל־תַּלְמִידָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי הָאַלְמָנָה הָעֲנִיָּה הַזֹּאת נָתְנָה יוֹתֵר מִכָּל־הַנֹּתְנִים אֶל־אֲרוֹן הָאוֹצָר	⁴³ Da rief er seine Jünger herbei und sprach zu ihnen: "Wahrlich, ich sage euch: Diese arme Witwe hat mehr hineingelegt als alle, die in den Opferkasten einlegten.
⁴⁴ כִּי כֻלָּם נָתְנוּ מִן־הָעֹדֶף שֶׁלָּהֶם וְהִיא מִמַּחְסֹרָהּ נָתְנָה כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ אֵת כָּל־רְכוּשָׁהּ	⁴⁴ Denn diese alle haben von ihrem Überfluß hineingelegt; sie aber legte von ihrer Armut alles hinein, was sie hatte, ihren ganzen Lebensunterhalt."

Cambia Bibbia

Confronta con un'altra Bibbia

Versetti esaminati