| 1 ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמר | 1 An jenem Tage sangen Debora und Barak, der Sohn Abinoams, folgendes Lied: |
| 2 בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה | 2 Daß Führer an der Spitze standen in Israel,daß das Volk sich willig zeigte: drob preiset den HERRN! |
| 3 שמעו מלכים האזינו רזנים אנכי ליהוה אנכי אשירה אזמר ליהוה אלהי ישראל | 3 Hört zu, ihr Könige! Merkt auf, ihr Fürsten!Ich will, ja, ich will dem HERRN lobsingen,will spielen dem HERRN, dem Gott Israels! |
| 4 יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים | 4 HERR, als du auszogst von Seir,als du schrittest von Edoms Gefilden her,da bebte die Erde, es troffen die Himmel,ja, die Wolken troffen von Wasser; |
| 5 הרים נזלו מפני יהוה זה סיני מפני יהוה אלהי ישראל | 5 die Berge wankten vor dem HERRN,der Sinai dort vor dem HERRN, dem Gott Israels (vgl. 5.Mose 33,2; Ps 68,8-9). |
| 6 בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות | 6 In den Tagen Samgars, des Sohnes Anaths (3,31),in den Tagen Jaels waren öde die Straßen,und die Wegewandrer gingen auf krummen Pfaden (d.h. Schleichwegen); |
| 7 חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל | 7 es fehlte an Führern in Israel, gebrach,bis du auftratst, Debora,auftratst, eine Mutter in Israel. |
| 8 יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל | 8 Man wählte sich neue Götter;damals war Kampf schon vor den Toren,und weder Schild noch Lanze war zu sehnbei Vierzigtausenden in Israel. |
| 9 לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יהוה | 9 Mein Herz gehört den Führern Israels,denen, die willig sich zeigten im Volk: – preiset den HERRN! |
| 10 רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו | 10 Die ihr reitet auf weißglänzenden Eselinnen, die ihr sitzet auf Teppichenund die zu Fuß ihr wandert: erzählt es euch! |
| 11 מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יהוה צדקת פרזנו בישראל אז ירדו לשערים עם יהוה | 11 Horch! … zwischen den Tränkrinnen!Dort preist man die Heilstaten des HERRN,die Heilstaten seiner Führerschaft in Israel.Da zog das Volk des HERRN zu den Toren hinab. |
| 12 עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם | 12 Wach auf, erwache, Debora!Wach auf, erwache und stimme den Sang an!Erhebe dich, Barak, und fange deine Fänger, Sohn Abinoams! |
| 13 אז ירד שריד לאדירים עם יהוה ירד לי בגבורים | 13 Da zog Israel hinab samt seinen Edlen;das Volk des HERRN zog hinab als Heldenschar. |
| 14 מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר | 14 Aus Ephraim kamen die, deren Stammsitz unter Amalek ist,hinter ihnen Benjamin mit seinen Scharen;aus Machir zogen Gebieter hinabund aus Sebulon die Träger des Führerstabs, |
| 15 ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי לב | 15 und die Fürsten in Issaschar mit Deboraund wie Issaschar so Barak (oder: der Barakstamm):in die Ebene stürmte er hin zu Fuß.An Rubens Bächen fanden schwere Erwägungen statt: |
| 16 למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי לב | 16 »Warum bliebst du zwischen den Hürden sitzen,um das Herdengeblök (oder: Hirtengeflöt) zu hören?«An Rubens Bächen fanden schwere Erwägungen statt. |
| 17 גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון | 17 Gliead blieb ruhig jenseits des Jordans,und Dan – warum weilte er bei den Schiffen?Asser saß still am Gestade des Meeresund blieb ruhig an seinen Buchten; |
| 18 זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה | 18 aber Sebulon ist ein Volk, das sein Leben dem Tode preisgibt,auch Naphthali auf den Höhen seines Gefildes. |
| 19 באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו | 19 Könige kamen und stritten;damals stritten die Könige Kanaansbei Thaanach an den Wassern Megiddos:Beute an Silber gewannen sie nicht. |
| 20 מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא | 20 Vom Himmel her stritten die Sterne,von ihren Bahnen her stritten sie gegen Sisera. |
| 21 נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז | 21 Der Kisonbach spülte sie weg,der alte Schlachtenbach, der Kisonbach:tritt sie nieder, meine Seele, mit aller Kraft! |
| 22 אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו | 22 Damals stampften die Hufe der Rossevom Rennen, dem Rennen ihrer Helden. |
| 23 אורו מרוז אמר מלאך יהוה ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים | 23 »Verfluchet Meros!« ruft der Engel des HERRN, »ja, fluchet seinen Bewohnern!Denn sie sind dem HERRN nicht zu Hilfe gekommen,dem HERRN nicht zu Hilfe unter den Helden!« |
| 24 תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך | 24 Gepriesen vor allen Weibern sei Jael,das Weib des Keniters Heber,vor den Weibern im Zelt gepriesen! |
| 25 מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה | 25 Um Wasser bat er, Milch gab sie,im Ehrenbecher reichte sie Sahne. |
| 26 ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו | 26 Ihre Hand streckte sie aus nach dem Zeltpflock,ihre Rechte nach einem Arbeitshammer,hämmerte los auf Sisera, zermalmte sein Haupt,zerschmetterte und durchbohrte ihm die Schläfe; |
| 27 בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד | 27 zu ihren Füßen brach er zusammen, sank hin, lag da;zu ihren Füßen brach er zusammen, sank hin:wo er zusammenbrach, blieb entseelt er liegen. |
| 28 בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו | 28 Durchs Fenster spähte sie aus und rief in Angst,Siseras Mutter, durchs Gitter hindurch: »Warum zaudert sein Wagen heimzukommen?Warum säumt der Hufschlag seiner Gespanne?« |
| 29 חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה | 29 Die klügste ihrer Edelfrauen erwidert ihr,und auch sie selbst gibt sich die Antwort: |
| 30 הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל | 30 »Sicherlich haben sie Beute zu teilen gefunden,eine Dirne, zwei Dirnen für jeden Mann,Beute an bunten Stoffen für Sisera,Beute an buntgestickten Gewändern,farbiges Zeug, ein Paar gestickte Tücher für den Hals der Herrin.« |
| 31 כן יאבדו כל אויביך יהוה ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה | 31 So müssen umkommen alle deine Feinde, HERR!Doch die ihn lieben,sind wie der Sonne Aufgang in ihrer Kraft (oder: Pracht). Darauf hatte das Land vierzig Jahre lang Ruhe. |
