| 1 דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו | 1 דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְמַשָּׂא אֲֽשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּֽוֹ׃ |
| 2 מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי | 2 מַה־בְּרִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִיוּמֶה בַּר־נְדָרָֽי׃ |
| 3 אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין | 3 אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָוּדְרָכֶיךָ לַֽמְחוֹת מְלָכִֽין׃ |
| 4 אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר | 4 אַל לַֽמְלָכִים ׀ לְֽמוֹאֵלאַל לַֽמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִןוּלְרוֹזְנִים או אֵי שֵׁכָֽר׃ |
| 5 פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני | 5 פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּקוִישַׁנֶּה דִּין כׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃ |
| 6 תנו שכר לאובד ויין למרי נפש | 6 תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵדוְיַיִן לְמָרֵי נָֽפֶשׁ׃ |
| 7 ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד | 7 יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹוַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכׇּר־עֽוֹד׃ |
| 8 פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף | 8 פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּםאֶל־דִּין כׇּל־בְּנֵי חֲלֽוֹף׃ |
| 9 פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון | 9 פְּתַח־פִּיךָ שְׁפׇט־צֶדֶקוְדִין עָנִי וְאֶבְיֽוֹן׃ |
| 10 אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה | 10 אֵֽשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָאוְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָֽהּ׃ |
| 11 בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר | 11 בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּוְשָׁלָל לֹא יֶחְסָֽר׃ |
| 12 גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה | 12 גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָעכֹּל יְמֵי חַיֶּֽיהָ׃ |
| 13 דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה | 13 דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּיםוַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּֽיהָ׃ |
| 14 היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה | 14 הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵרמִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָֽהּ׃ |
| 15 ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה | 15 וַתָּקׇם ׀ בְּעוֹד לַיְלָהוַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּוְחֹק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ |
| 16 זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם | 16 זָֽמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּמִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע נָטְעָה כָּֽרֶם׃ |
| 17 חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה | 17 חָֽגְרָה בְעוֹז מׇתְנֶיהָוַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃ |
| 18 טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה | 18 טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּלֹא־יִכְבֶּה בליל בַלַּיְלָה נֵרָֽהּ׃ |
| 19 ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך | 19 יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹרוְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָֽלֶךְ׃ |
| 20 כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון | 20 כַּפָּהּ פָּֽרְשָׂה לֶעָנִיוְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיֽוֹן׃ |
| 21 לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים | 21 לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶגכִּי כׇל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִֽים׃ |
| 22 מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה | 22 מַרְבַדִּים עָֽשְׂתָה־לָּהּשֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָֽׁהּ׃ |
| 23 נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ | 23 נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּבְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃ |
| 24 סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני | 24 סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּרוַחֲגוֹר נָתְנָה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃ |
| 25 עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון | 25 עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּוַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרֽוֹן׃ |
| 26 פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה | 26 פִּיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָהוְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ |
| 27 צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל | 27 צוֹפִיָּה הילכת הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּוְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵֽל׃ |
| 28 קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה | 28 קָמוּ בָנֶיהָ וַֽיְאַשְּׁרוּהָבַּעְלָהּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃ |
| 29 רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה | 29 רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִלוְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ |
| 30 שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל | 30 שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִיאִשָּׁה יִרְאַת־יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּֽל׃ |
| 31 תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה | 31 תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָוִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃ |
