| 1 ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני | 1 Le Seigneur dit à Moïse: Allez trouver le Pharaon, et dites-lui: Voici ce que dit le Seigneur, le Dieu des Hébreux: Laissez aller Mon peuple, afin qu'il Me sacrifie. |
| 2 כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם | 2 Si vous refusez encore et si vous le retenez, |
| 3 הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד | 3 J'étendrai Ma main sur vos champs, et les chevaux, les ânes, les chameaux, les boeufs et les brebis seront frappés d'une peste très dangereuse. |
| 4 והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר | 4 Et le Seigneur fera un miracle pour discerner les possessions des enfants d'Israël d'avec les possessions des Egyptiens; en sorte qu'il ne périsse absolument rien de ce qui appartient aux enfants d'Israël. |
| 5 וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ | 5 Le Seigneur en a marqué Lui-même le temps, en disant: C'est demain que le Seigneur fera cette merveille dans le pays. |
| 6 ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד | 6 Le Seigneur fit donc le lendemain ce qu'Il avait dit, et toutes les bêtes des Egyptiens moururent, mais nulle de toutes celles des enfants d'Israël ne périt. |
| 7 וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם | 7 Le Pharaon envoya voir, et l'on trouva que rien n'était mort de tout ce que possédait Israël. Mais le coeur du Pharaon s'endurcit, et il ne laissa point aller le peuple. |
| 8 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה | 8 Alors le Seigneur dit à Moïse et à Aaron: Prenez plein vos mains de cendre de fournaise, et que Moïse la jette vers le ciel devant le Pharaon. |
| 9 והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים | 9 Et que cette poussière se répande sur toute l'Egypte. Il s'en formera des ulcères et des tumeurs dans les hommes et dans les animaux, par toute l'Egypte. |
| 10 ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה | 10 Ayant donc pris de la cendre de fournaise, ils se présentèrent devant le Pharaon, et Moïse la jeta vers le ciel. En même temps il se forma des ulcères et des tumeurs dans les hommes et dans les animaux. |
| 11 ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים | 11 Et les magiciens ne pouvaient se tenir devant Moïse, à cause des ulcères qui leur étaient survenues comme à tout le reste des Egyptiens. |
| 12 ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל משה | 12 Et le Seigneur endurcit le coeur du Pharaon, et il n'écouta point Moïse et Aaron, selon que le Seigneur l'avait prédit à Moïse. |
| 13 ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני | 13 Le Seigneur dit encore à Moïse: levez-vous dès le point du jour et présentez-vous devant le Pharaon, et dites-lui: Voici ce que dit le Seigneur, le Dieu des Hébreux: Laissez allez Mon peuple, afin qu'il Me sacrifie. |
| 14 כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ | 14 Car c'est maintenant que Je vais envoyer toutes Mes plaies sur votre coeur, sur vos serviteurs et sur votre peuple, afin que vous sachiez que nul n'est semblable à Moi sur la terre. |
| 15 כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ | 15 C'est maintenant que Je vais étendre Ma main et vous frapper de la peste, vous et votre peuple; et vous périrez de dessus la terre. |
| 16 ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ | 16 Car Je vous ai établi pour faire éclater en vous Ma force et pour rendre Mon nom célèbre dans toute la terre. |
| 17 עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם | 17 Quoi! vous retenez encore Mon peuple, et vous ne voulez pas le laisser aller? |
| 18 הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה | 18 Voici! demain, à cette même heure, Je ferai pleuvoir une grêle extrêmement forte, et telle qu'on n'en a point vu de semblable dans l'Egypte, depuis qu'elle a été fondée jusqu'à présent. |
| 19 ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו | 19 Envoyez donc dès maintenant à la campagne, et faites-en retirer vos bêtes et tout ce que vous y avez; car, et les hommes et les bêtes, et toutes les choses qui se trouveront dehors et qu'on n'aura point retirées des champs, mourront frappés de la grêle. |
| 20 הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים | 20 Ceux d'entre les serviteurs du Pharaon qui craignirent la parole du Seigneur firent retirer leurs serviteurs et leurs bêtes dans leurs maisons. |
| 21 ואשר לא שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה | 21 Mais ceux qui négligèrent ce que le Seigneur avait dit laissèrent leurs serviteurs et leurs bêtes dans les champs. |
| 22 ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים | 22 Alors le Seigneur dit à Moïse: Etendez votre main vers le ciel, afin qu'il tombe de la grêle dans toute l'Egypte, sur les hommes, sur les bêtes et sur toute l'herbe de la campagne. |
| 23 ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים | 23 Moïse ayant levé sa verge vers le ciel, le Seigneur fit tomber de la grêle au milieu du tonnerre et de feux qui rampaient à terre; le Seigneur fit pleuvoir la grêle sur la terre d'Egypte. |
| 24 ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי | 24 La grêle et le feu, mêlés l'un avec l'autre, tombaient ensemble; et cette grêle fut d'une telle grosseur, qu'on n'en avait jamais vu auparavant de semblable dans toute l'étendue de l'Egypte, depuis l'établissement de son peuple. |
| 25 ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר | 25 Et dans tout le pays de l'Egypte la grêle frappa de mort tout ce qui se trouva dans les champs, depuis les hommes jusqu'aux bêtes. Elle frappa toute l'herbe de la campagne, et elle rompit tous les arbres. |
| 26 רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד | 26 Il n'y eut qu'au pays de Gessen, où étaient les enfants d'Israël, que cette grêle ne tomba point. |
| 27 וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים | 27 Alors le Pharaon envoya appeler Moïse et Aaron, et il leur dit: J'ai péché encore cette fois; le Seigneur est juste, moi et mon peuple nous sommes des impies. |
| 28 העתירו אל יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד | 28 Priez le Seigneur, afin qu'Il fasse cesser ces grands tonnerres et la grêle, et que je vous laisse partir sans que vous demeuriez ici davantage. |
| 29 ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ | 29 Moïse lui répondit: Quand je serai sorti de la ville, j'élèverai mes mains vers le Seigneur, et les tonnerres cesseront, et il n'y aura plus de grêle, afin que vous sachiez que la terre est au Seigneur. |
| 30 ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים | 30 Mais je sais que vous ne craignez point encore le Seigneur Dieu, ni vous ni vos serviteurs. |
| 31 והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל | 31 Le lin et l'orge furent donc gâtés par la grêle, parce que l'orge avait déjà poussé son épi et que le lin commençait à produire ses feuilles. |
| 32 והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה | 32 Mais le froment et l'épeautre ne furent point gâtés, parce qu'ils étaient plus tardifs. |
| 33 ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה | 33 Après que Moïse eut quitté le Pharaon et qu'il fut sortit de la ville, il éleva les mains vers le Seigneur, et les tonnerres et la grêle cessèrent, sans qu'il tomba plus une goutte d'eau sur la terre. |
| 34 וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו | 34 Mais le Pharaon, voyant que la pluie, la grêle et les tonnerres avaient cessé, augmenta encore son péché. |
| 35 ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה | 35 Son coeur et celui de ses serviteurs s'appesantit et s'endurcit de plus en plus, et il ne laissa point aller les enfants d'Israël, selon que le Seigneur l'avait ordonné par Moïse. |
