| 1 וישלח יהוה את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש | 1 Jahvè mandò a David il profeta Natan: questi venne da lui e gli disse: «Due uomini C’erano in una città: uno ricco e l’altro povero. |
| 2 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד | 2 Il ricco aveva bestiame minuto e bestiame grosso in grande abbondanza. |
| 3 ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת | 3 Il povero niente di tutto questo se non un’agnella, unica e piccola che si era comprata. L’aveva allevata e questa era cresciuta presso di sé e con i suoi figli, insieme. Mangiava del suo stesso boccone, beveva dalla sua ciotola: gli dormiva in seno ed era per lui come una figlia. |
| 4 ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו | 4 Ora venne un ospite dall’uomo ricco: questi risparmiò di prendere dal suo bestiame minuto e bestiame grosso, per preparare al viandante che era venuto da lui: prese l’agnella dell’uomo povero e preparò all’uomo che era venuto da lui». |
| 5 ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש העשה זאת | 5 L’ira di David arse violenta contro quell’uomo. Disse a Natan: «Per la vita di Jahvè, l’uomo che ha fatto ciò è reo di morte! |
| 6 ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל | 6 Pagherà l’agnella sette volte perché egli ha fatto tale cosa e ha risparmiato se stesso!» |
| 7 ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול | 7 Allora Natan disse a David: «Sei tu quell’uomo! Così dice Jahvè, Dio di Israele: “lo ti ho unto re su Israele, ti ho strappato dalle mani di Saul; |
| 8 ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה | 8 ti ho dato la casa del tuo signore, ti ho messo in seno le mogli stesse del tuo signore! Inoltre ti ho dato la casa di Israele e di Giuda. E, se fosse ancora poco, ti aggiungerei ancora queste e queste altre. |
| 9 מדוע בזית את דבר יהוה לעשות הרע בעינו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון | 9 Perché dunque hai tenuto in così poco conto Jahvè da fare ciò che ai suoi occhi è male? Hai colpito di spada Uria l’Hittita e hai sposato sua moglie. |
| 10 ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה | 10 Ora la spada non si allontanerà più dalla tua casa, come castigo perché tu mi hai oltraggiato e hai preso la moglie di Uria l’Hittita per farla tua moglie e hai assassinato lui con la spada dei figli di Ammon”. |
| 11 כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת | 11 Così dice Jahvè: “Ecco, suscito contro di te uno dei tuoi più prossimi, uno della tua stessa casa: prenderò le tue donne innanzi ai tuoi occhi e le darò a questo tuo prossimo; lui giacerà con le tue donne sotto gli occhi di questo sole! |
| 12 כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש | 12 Si, poiché tu hai agito nell’ombra, io invece manderò a effetto questa cosa al cospetto di tutto Israele e al cospetto del sole!”». |
| 13 ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה ויאמר נתן אל דוד גם יהוה העביר חטאתך לא תמות | 13 Disse David a Natan: «Ho peccato contro Jahvè!» Natan rispose a David: «Anche Jahvè perdona il tuo peccato: tu non morirai; |
| 14 אפס כי נאץ נאצת את איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות | 14 tuttavia, poiché hai osato oltraggiare — Dio liberi! — Jahvè con questa azione, anche il figlio che ti fu generato morirà certamente». |
| 15 וילך נתן אל ביתו ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש | 15 Natan se ne andò a casa. Jahvè colpì dunque il bimbo che la moglie di Uria aveva generato a David; s’ammalò gravemente. |
| 16 ויבקש דוד את האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה | 16 David si rivolse a Dio per il fanciullo e digiunò rigorosamente è prese a passar le notti giacendo, vestito di sacco, per terra. |
| 17 ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברא אתם לחם | 17 Gli anziani della sua casa fecero di tutto perché si levasse di terra, ma lui non volle e non assaggiò cibo con essi. |
| 18 ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה | 18 Dopo sette giorni, il fanciullo morì e i servitori di David non osavano riferirgli che il fanciullo era morto; infatti dicevano: «Ecco, mentre il bimbo era ancora vivo, noi gli parlavamo e lui non ci dava retta; come dunque gli diremo: “Il fanciullo è morto”? Farà qualche sproposito!» |
| 19 וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת | 19 David si accorse che i servitori parlottavano tra di loro e capì che il fanciullo era morto. Chiese perciò ai servitori: «Il bambino è morto?» Risposero: «È morto». |
| 20 ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית יהוה וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל | 20 Allora David si levò da terra, si lavò, si unse, cambiò vesti, poi andò al tempio di Jahvè: si prostrò e rientrò in casa. Poiché lo aveva domandato, gli porsero cibo ed egli mangiò. |
| 21 ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם | 21 Gli dissero i servitori: «Che è mai questo tuo modo di agire? Mentre il fanciullo era ancora in vita hai digiunato e pianto: ora che è morto, ti alzi e prendi cibo?» |
| 22 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני יהוה וחי הילד | 22 Rispose: «Mentre il fanciullo era ancora in vita ho digiunato e pianto perché dicevo: “Chi sa? Jahvè avrà pietà di me e il bimbo vivrà”. |
| 23 ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי | 23 Ma ora è morto: a che scopo dovrei digiunare? Potrò forse farlo tornare ancora? Io andrò da lui, ma lui non tornerà a me!» |
| 24 וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה ויהוה אהבו | 24 David poi consolò Betsabea sua moglie ed entrò da lei e dormì con lei. Essa concepì e partorì un figlio, che egli chiamò Salomone: Jahvè lo amò. |
| 25 וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה | 25 Anzi mandò il profeta Natan, che lo chiamò Jedidia per ordine di Jahvè. |
| 26 וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר המלוכה | 26 Joab frattanto aveva combattuto contro Rabba dei figli di Ammon e si era impadronito della città delle Acque. |
| 27 וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים | 27 Joab mandò quindi messaggeri a David per dirgli: «Ho combattuto contro Rabba e mi sono impadronito della città delle Acque. |
| 28 ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה | 28 Orbene, raccogli il resto della tua gente, accampati contro la città e occupala; altrimenti, se io prendo la città, questa porterebbe il mio nome». |
| 29 ויאסף דוד את כל העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה | 29 Allora David, raccolta tutta la gente, andò a Rabba: combatté contro di essa e la conquistò. |
| 30 ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד | 30 Levò dalla testa di Milchom una corona che pesava un talento d’oro e aveva una pietra preziosa, che David portò poi sul capo. Il bottino della città che asportò era molto, fuor di misura. |
| 31 ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלם | 31 Quanto agli abitanti che erano in essa, li portò via e li impiegò a segar le pietre e a squadrarle, a tagliare con la scure il legname, e li mise a lavorare nelle fabbriche di mattoni: così trattò tutte le città dei figli di Ammon. Poi David con tutta la truppa se ne tornò a Gerusalemme, |
