Lettera agli Ebrei 6

Torna indietro

Miqra 'al pi ha-Mesorah	Pattloch Bibel
¹ עַל־כֵּן בַּעֲזֹב כָּעֵת רֵאשִׁית דְּבַר הַמָּשִׁיחַ נַעֲבֹר אֶל־הַשְּׁלֵמוּת וְלֹא נָשׁוּב לָשִׁית יְסוֹדֵי הַתְּשׁוּבָה מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת וְהָאֱמוּנָה בֵּאלֹהִים	¹ Lassen wir daher die Anfangsgründe der Lehre von Christus beiseite und wenden uns der Vollendung zu, um nicht nochmals den Grund zu legen mit: Abkehr von toten Werken und Glaube an Gott,
² וְתוֹרַת הַטְּבִילוֹת וּסְמִיכַת יָדַיִם וּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְהַדִּין הַנִּצְחִי	² Belehrung über Taufen, Handauflegung, Auferstehung der Toten und ewiges Gericht.
³ וְאֶת־זֹאת נַעֲשֶׂה אִם־יִתֵּן הָאֵל	³ Und dies wollen wir tun, sofern Gott es zuläßt.
⁴ כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר־נָגַהּ עֲלֵיהֶם הָאוֹר וְטָעֲמוּ מִמַּתְּנַת הַשָּׁמַיִם וְנִתַּן לָהֶם חֶלְקָם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ	⁴ Denn unmöglich ist es, daß Menschen, die einmal erleuchtet worden sind, die himmlische Gabe gekostet, die Mitteilung Heiligen Geistes empfangen,
⁵ וְטָעֲמוּ אֶת־דְּבַר־אֱלֹהִים הַטּוֹב וְכֹחוֹת הָעוֹלָם הַבָּא וַיִּמְעֲלוּ מָעַל	⁵ das herrliche Gotteswort und die Kräfte der kommenden Welt verspürt haben
⁶ נִמְנְעוּ מֵהִתְחַדֵּשׁ עוֹד לִתְשׁוּבָה כִּי צָלְבוּ לָהֶם מֵחָדָשׁ אֶת־בֶּן־הָאֱלֹהִים וַיִּתְּנוּהוּ לְמָשָׁל	⁶ und dennoch abfielen, nochmals zu einer neuen Umkehr gebracht werden. Sie kreuzigen ja für sich abermals den Sohn Gottes und geben ihn dem Gespötte preis.
⁷ כִּי הָאֲדָמָה הַשּׁוֹתָה אֶת־הַגֶּשֶׁם הַיֹּרֵד עָלֶיהָ לְמַכְבִּיר וּמוֹצִיאָה עֵשֶׂב טוֹב לְעֹבְדֶיהָ תִּשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים	⁷ Denn das Land, das den häufig darübergehenden Regen getrunken hat und jenen, für die es bestellt wird, ein schönes Wachstum bringt, erhält Anteil am Segen von Gott.
⁸ וַאֲשֶׁר תּוֹצִיא קוֹץ וְדַרְדַּר נִמְאָסָה הִיא וּקְרוֹבָה לַמְּאֵרָה וְסוֹפָהּ לְהִשָּׂרֵף	⁸ Bringt es aber Dornen und Disteln hervor, so ist es unbrauchbar und dem Fluch verfallen, an dessen Ende die Verbrennung steht.
⁹ אָמְנָם יְדִידַי מֻבְטָחִים אֲנַחְנוּ בָּכֶם טֹבוֹת מֵאֵלֶּה וּקְרֹבוֹת לִישׁוּעָה אַף כִּי־דִבַּרְנוּ כָּזֹאת	⁹ Wir sind aber, was euch betrifft, Geliebte, vom Besseren überzeugt, und zwar gerade hinsichtlich dessen, was zum Heile führt - auch wenn wir so reden.
¹⁰ כִּי הָאֱלֹהִים לֹא־יְעַוֵּת צֶדֶק לִשְׁכֹּחַ אֶת־מַעֲשֵׂיכֶם וְאֶת־עֲמַל אַהֲבַתְכֶם אֲשֶׁר הֶרְאֵיתֶם לִשְׁמוֹ שֶׁשֵּׁרַתֶּם וְעוֹדְכֶם מְשָׁרְתִים אֶת־הַקְּדשִׁים	¹⁰ Denn Gott ist nicht ungerecht, daß er vergessen sollte eures Wirkens und der Liebe, die ihr zu seinem Namen bewiesen habt, da ihr den Heiligen dientet und noch dient.
¹¹ אֲבָל חֶפְצֵנוּ שֶׁכָּל־אֶחָד מִכֶּם גַּם־יִשְׁקֹד שָׁקוֹד לְהַחֲזִיק בִּשְׁלֵמוּת הַתִּקְוָה עַד־הַקֵּץ	¹¹ Wir möchten aber, daß jeder von euch den gleichen Eifer zeige zur vollen Entfaltung der Hoffnung bis ans Ende.
¹² שֶׁלֹּא תֵּעָצֵלוּ כִּי אִם־תֵּלְכוּ בְּעִקְּבוֹת הַיּוֹרְשִׁים בֶּאֱמוּנָה וְאֹרֶךְ רוּחַ אֶת־הַהַבְטָחוֹת	¹² Werdet daher nicht schlaff, sondern seid Nachahmer derer, die durch Glauben und Geduld Erben der Verheißungen sind.
¹³ כִּי בְּהַבְטִיחַ אֱלֹהִים אֶת־אַבְרָהָם נִשְׁבַּע בְּנַפְשׁוֹ יַעַן אֲשֶׁר־אֵין גָּדוֹל מִמֶּנּוּ לְהִשָּׁבַע בּוֹ	¹³ Denn als Gott dem Abraham die Verheißung gab, schwor er, da er bei keinem Höheren schwören konnte, bei sich selbst
¹⁴ וַיֹּאמַר כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אוֹתָךְ	¹⁴ und sprach: "Wahrlich, ich will dich in Fülle segnen, und überreich will ich dich mehren" (1Mos 22,16f).
¹⁵ וַיְהִי בְּהַאֲרִיךְ נַפְשׁוֹ הִשִּׂיג אֶת־הַהַבְטָחָה	¹⁵ Und so wartete er geduldig und empfing das Verheißene.
¹⁶ בְּנֵי הָאָדָם יִשָּׁבְעוּ בַּגָּדוֹל מֵהֶם וְהַשְּׁבוּעָה לָהֶם הִיא קֵץ כָּל־עִרְעוּר עַל קִיּוּם הַדָּבָר	¹⁶ Menschen schwören nämlich bei dem Höheren, und der Eid dient ihnen zur Bekräftigung und macht jedem Einwand ein Ende.
¹⁷ עַל־כֵּן כַּאֲשֶׁר רָצָה הָאֱלֹהִים לְהַרְאוֹת בְּיוֹתֵר אֶת־יֹרְשֵׁי הַהַבְטָחָה כִּי לֹא־תִשְׁתַּנֶּה עֲצָתוֹ עָרַב אֹתָהּ בִּשְׁבוּעָה	¹⁷ Darum hat Gott, da er den Erben der Verheißung mit allem Nachdruck die Unwandelbarkeit seines Ratschlusses zeigen wollte, sich mit einem Eide verbürgt,
¹⁸ לְמַעַן עַל־פִּי שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְתִּי מִשְׁתַּנִּים אֲשֶׁר חָלִילָה לֵאלֹהִים לְשַׁקֵּר בָּם אָנוּ הַחוֹסִים בּוֹ נֶחֱזַק וְנִתְעוֹדֵד מְאֹד לֶאֱחֹז בַּתִּקְוָה הַנְּתוּנָה לְפָנֵינוּ	¹⁸ damit wir durch zwei unwandelbare Tatsachen, bei denen Gott unmöglich trügen konnte, eine starke Zuversicht hätten, um als Rettungssuchende nach der vor uns liegenden Hoffnung zu greifen.
¹⁹ אֲשֶׁר־הִיא לְנַפְשֵׁנוּ לְעוֹגִין נָכוֹן וְחָזָק וּמַגִּיעַ אֶל־מִבֵּית לַפָּרֹכֶת	¹⁹ Wir halten sie fest als zuverlässigen und festen Anker der Seele, der "hinreicht bis ins Innere des Vorhangs" (3Mos 16,2, 3Mos 16,12).
²⁰ אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה יֵשׁוּעַ הָעֹבֵר לְפָנֵינוּ וַיְהִי־כֹהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק	²⁰ Dort hinein ist als Vorläufer für uns Jesus gegangen, der Hoherpriester geworden ist "nach der Ordnung des Melchisedech in Ewigkeit" (Ps 110,4).

Cambia Bibbia

Confronta con un'altra Bibbia

Versetti esaminati