| 1 אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָלַךְ יֵשׁוּעַ בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל הָלוֹךְ וְעָבוֹר כִּי לֹא אָבָה לְהִתְהַלֵּךְ בִּיהוּדָה עַל־אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ הַיְּהוּדִים לְהָרְגוֹ | 1 Hierauf zog Jesus in Galiläa umher; denn in Judäa wollte er nicht umherziehen, weil die Juden ihm nach dem Leben trachteten; |
| 2 וַיִּקְרַב חַג הַיְּהוּדִים הוּא חַג הַסֻּכּוֹת | 2 es stand aber das jüdische Laubhüttenfest nahe bevor. |
| 3 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֶחָיו קוּם וְלֵךְ מִזֶּה אַרְצָה יְהוּדָה לְמַעַן יִרְאוּ גַּם־תַּלְמִידֶיךָ אֶת־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר־אַתָּה עֹשֶׂה | 3 Darum sagten seine Brüder zu ihm: »Mache dich von hier auf den Weg und begib dich nach Judäa, damit deine Jünger (= Anhänger) auch dort die Werke sehen, die du tust; |
| 4 כִּי לֹא־יַעֲשֶׂה אִישׁ דָּבָר בַּסֵּתֶר וְהוּא חָפֵץ לְהִתְפַּרְסֵם לָכֵן אִם־אַתָּה עֹשֶׂה כָאֵלֶּה הִגָּלֵה אֶל־הָעוֹלָם | 4 denn niemand wirkt doch in der Verborgenheit, wenn er sich in der Öffentlichkeit geltend machen will. Willst du überhaupt solche Tätigkeit ausüben, so zeige dich der Welt öffentlich« – |
| 5 כִּי־אֶחָיו גַּם־הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ | 5 nicht einmal seine Brüder nämlich glaubten an ihn. |
| 6 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ עִתִּי לֹא־בָאָה עַד־עָתָּה וְעִתְּכֶם תָּמִיד נְכוֹנָה | 6 Da antwortete Jesus ihnen: »Meine Zeit ist noch nicht da; für euch freilich ist die Zeit immer gelegen. |
| 7 לֹא־יוּכַל הָעוֹלָם לִשְׂנוֹא אֶתְכֶם וְאֹתִי יִשְׂנָא בַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵעִיד עָלָיו כִּי רָעִים מַעֲלָלָיו | 7 Euch kann die Welt nicht hassen, mich aber haßt sie, weil ich von ihr bezeuge, daß ihr ganzes Tun böse ist. |
| 8 עֲלוּ אַתֶּם לָחֹג אֶת־הֶחָג אֲנִי עוֹד לֹא אֶעֱלֶה אֶל־הֶחָג הַזֶּה כִּי עִתִּי לֹא מָלְאָה עַד־עָתָּה | 8 Geht ihr nur zum Fest hinauf, ich gehe zu diesem Fest nicht hinauf, weil meine Zeit noch nicht erfüllt ist.« |
| 9 כָּזֹאת דִּבֵּר וַיֵּשֶׁב בַּגָּלִיל | 9 So sprach er zu ihnen und blieb in Galiläa. |
| 10 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלוּ אֶחָיו לָרֶגֶל וַיַּעַל גַּם־הוּא לֹא בַגָּלוּי כִּי אִם־כְּמִסְתַּתֵּר | 10 Als dann aber seine Brüder zum Fest hinaufgegangen waren, da ging auch er hinauf, jedoch nicht öffentlich, sondern ganz in der Stille. |
| 11 וְהַיְּהוּדִים בִּקְשֻׁהוּ בֶחָג וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה הוּא | 11 Die Juden suchten nun während des Festes nach ihm und fragten: »Wo ist er?« |
| 12 וַתְּהִי תְּלוּנָה רַבָּה עַל־אֹדוֹתָיו בְּתוֹךְ הָעָם אֵלֶּה אָמְרוּ טוֹב הוּא וְאֵלֶּה אָמְרוּ לֹא כִּי־מַתְעֶה הוּא אֶת־הָעָם | 12 Und unter den Volksscharen war viel Gerede über ihn; die einen sagten: »Er ist ein guter Mann«; andere dagegen behaupteten: »Nein, er ist ein Volksverführer«; |
| 13 אַךְ אֵין־אִישׁ מְדַבֵּר עָלָיו בַּגָּלוּי מִפְּנֵי יִרְאַת הַיְּהוּדִים | 13 doch niemand redete mit voller Offenheit über ihn aus Furcht vor den Juden. |
| 14 וַיְהִי בַּחֲצִי יְמֵי הֶחָג עָלָה יֵשׁוּעַ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיְלַמֵּד | 14 Als aber die Festwoche schon zur Hälfte vorüber war, ging Jesus zum Tempel hinauf und lehrte. |
| 15 וַיִּתְמְהוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ אֵיךְ יָדַע זֶה סֵפֶר וְהוּא לֹא לָמָד | 15 Da wunderten sich die Juden und sagten: »Wie kommt dieser zur Schriftgelehrsamkeit, obwohl er doch keinen Unterricht in ihr erhalten hat (= nicht studiert hat)?« |
| 16 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר לִקְחִי לֹא־שֶׁלִּי הוּא כִּי אִם־לַאֲשֶׁר שְׁלָחָנִי | 16 Da antwortete ihnen Jesus mit den Worten: »Meine Lehre stammt nicht von mir, sondern von dem, der mich gesandt hat; |
| 17 הָאִישׁ הֶחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יֵדַע לִקְחִי אִם־מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא וְאִם־מִנַּפְשִׁי אֲדַבֵּר | 17 wenn jemand dessen Willen tun will, wird er inne werden, ob diese Lehre von Gott stammt oder ob ich von mir selbst aus rede. |
| 18 הַמְדַבֵּר מִנַּפְשׁוֹ כְּבוֹד עַצְמוֹ יְבַקֵּשׁ אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שֹׁלְחוֹ נֶאֱמָן הוּא וְאֵין עַוְלָתָה בּוֹ | 18 Wer von sich selbst aus redet, sucht seine eigene Ehre; wer aber die Ehre dessen sucht, der ihn gesandt hat, der ist wahrhaftig, und bei dem findet sich keine Ungerechtigkeit (= verwerfliche Selbstsucht). |
| 19 הֲלֹא משֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת־הַתּוֹרָה וְאֵין־אִישׁ מִכֶּם עֹשֶׂה הַתּוֹרָה מַדּוּעַ תְּבַקְשׁוּ לְהָרְגֵנִי | 19 Hat nicht Mose euch das Gesetz gegeben? Und doch erfüllt niemand von euch das Gesetz! Warum sucht ihr mich zu töten?« |
| 20 וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמַר שֵׁד בְּקִרְבְּךָ מִי מְבַקֵּשׁ לְהָרְגֶךָ | 20 Die Volksmenge antwortete: »Du bist von Sinnen! Wer sucht dich denn zu töten?« |
| 21 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּעֻלָּה אַחַת פָּעַלְתִּי וְכֻלְּכֶם עָלֶיהָ תִתְמָהוּ | 21 Jesus antwortete ihnen: »Ein einziges Werk habe ich (hier in Jerusalem) getan, und ihr seid allesamt verwundert darüber. |
| 22 משֶׁה נָתַן לָכֶם הַמִּילָה אַךְ לֹא מִמּשֶׁה הִיא כִּי אִם־מִן־הָאָבוֹת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת תָּמוּלוּ כָל־זָכָר | 22 Mose hat euch die Beschneidung gegeben – von Mose stammt sie freilich nicht, sondern von den Erzvätern –, und so beschneidet ihr denn einen Menschen (auch) am Sabbat. |
| 23 וְעַתָּה אִם־יִמּוֹל זָכָר בַּשַּׁבָּת לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־תוּפַר תּוֹרַת משֶׁה מַה־תִּקְצְפוּ עָלַי כִּי רִפֵּאתִי אִישׁ כֻּלּוֹ בַּשַּׁבָּת | 23 Wenn (nun) ein Mensch am Sabbat die Beschneidung empfängt, damit das mosaische Gesetz nicht gebrochen wird: da wollt ihr mir zürnen, weil ich einen ganzen Menschen am Sabbat gesund gemacht habe? |
| 24 אַל־תִּשְׁפְּטוּ לְמַרְאֵה עָיִן כִּי אִם־מִשְׁפַּט־צֶדֶק שְׁפֹטוּ | 24 Urteilt nicht nach dem äußeren Schein, sondern gebt ein gerechtes Urteil ab!« |
| 25 וַיֹּאמְרוּ אֲנָשִׁים מִיּשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם הֲלֹא זֶה הוּא אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לַהֲמִיתוֹ | 25 Da sagten einige von den Bewohnern Jerusalems: »Ist dieser Mensch es nicht, den sie zu töten suchen? |
| 26 וְהִנֵּה הוּא דֹּבֵר בַּגָּלוּי וְלֹא יִגְעֲרוּ בּוֹ הַאַף אֻמְנָם יָדְעוּ רָאשֵׁינוּ כִּי־בֶאֱמֶת זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ | 26 Und seht nur: er redet ganz öffentlich, und man sagt ihm kein Wort! Die Oberen (= Mitglieder des Hohen Rates) werden doch nicht etwa zu der Erkenntnis gekommen sein, daß dieser der Messias ist? |
| 27 אַךְ אֶת־זֶה יָדַעְנוּ מֵאַיִן הוּא וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ לֹא־יֵדַע אִישׁ אֵי־מִזֶּה הוּא | 27 Freilich von diesem wissen wir, woher er stammt; wenn aber der Messias kommt, weiß niemand, woher er stammt.« |
| 28 אָז קָרָא יֵשׁוּעַ בַּמִּקְדָּשׁ וַיְלַמֵּד לֵאמֹר הֵן יְדַעְתֶּם אֹתִי אַף־יְדַעְתֶּם מֵאַיִן אָנִי וּמִנַּפְשִׁי לֹא־בָאתִי אָכֵן יֵשׁ אֲמִתִּי אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי וְאֹתוֹ לֹא יְדַעְתֶּם | 28 Da rief Jesus im Tempel, wo er lehrte, laut aus: »Ja, ihr kennt mich und wißt, woher ich stamme! Und doch bin ich nicht von mir selbst aus gekommen, sondern es ist der rechte Sender, der mich gesandt hat, den ihr aber nicht kennt. |
| 29 וַאֲנִי יְדַעְתִּיו כִּי מֵאִתּוֹ אָנִי וְהוּא שְׁלָחָנִי | 29 Ich kenne ihn, weil ich von ihm her (ausgegangen) bin, und er hat mich gesandt.« |
| 30 וַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ וְאִישׁ לֹא־שָׁלַח בּוֹ יָד כִּי לֹא־בָא עִתּוֹ | 30 Da suchten sie ihn festzunehmen, doch niemand legte Hand an ihn, weil seine Stunde noch nicht gekommen war. |
| 31 וְרַבִּים מִן־הָעָם הֶאֱמִינוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ אִם־יָבֹא הַמָּשִׁיחַ הֲגַם יַעֲשֶׂה אֹתוֹת רַבּוֹת מֵאֲשֶׁר עָשָׂה זֶה | 31 Aus dem Volke kamen aber viele zum Glauben an ihn und sagten: »Wird wohl Christus (oder: der Messias), wenn er kommt, mehr Wunderzeichen tun, als dieser getan hat?« |
| 32 וְהַפְּרוּשִׁים שָׁמְעוּ אֶת־הָעָם מִתְלַחֲשִׁים עָלָיו כָּזֹאת וַיִּשְׁלְחוּ הַפְּרוּשִׁים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתִים לְתָפְשׂוֹ | 32 Die Pharisäer erfuhren, daß das Volk solche Ansichten im geheimen über ihn äußerte; daher schickten die Hohenpriester und die Pharisäer Diener ab, die ihn festnehmen sollten. |
| 33 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אַךְ־לְמִצְעָר עוֹדֶנִּי עִמָּכֶם וְהָלַכְתִּי אֶל־אֲשֶׁר שְׁלָחָנִי | 33 Da sagte Jesus: »Nur noch kurze Zeit bin ich bei euch, dann gehe ich hin zu dem, der mich gesandt hat. |
| 34 תְּשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא תִמְצָאֻנְנִי וּבַאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם אַתֶּם לֹא תוּכְלוּ לָבוֹא | 34 Ihr werdet mich (dann) suchen, aber nicht finden, und wo ich (dann) bin, dahin könnt ihr nicht kommen.« |
| 35 וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ אָנָה יֵלֵךְ זֶה וַאֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָאֵהוּ הֲכִי יֵלֵךְ אֶל־הַנְּפוֹצִים בֵּין הַיְּוָנִים וִילַמֵּד אַנְשֵׁי יָוָן | 35 Da sagten die Juden zueinander: »Wohin will dieser gehen, daß wir ihn nicht finden können? Will er etwa zu den Juden gehen, die unter den Griechen zerstreut leben, und der Lehrer der Griechen werden? |
| 36 מַה־זֶּה הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר תְּשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא תִמְצָאֻנְנִי וּבַאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם אַתֶּם לֹא תוּכְלוּ לָבוֹא | 36 Welchen Sinn hat dieses Wort, das er ausgesprochen hat: ›Ihr werdet mich suchen, aber nicht finden‹ und ›Wo ich (dann) bin, dahin könnt ihr nicht kommen‹?« |
| 37 וַיְהִי בְּיוֹם הֶחָג הָאַחֲרוֹן הַגָּדוֹל עָמַד יֵשׁוּעַ וַיִּקְרָא לֵאמֹר אִישׁ כִּי יִצְמָא יָבֹא־נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה | 37 Am letzten, dem großen Tage (= Haupttage) des Festes aber stand Jesus da und rief laut aus: »Wen da dürstet, der komme zu mir und trinke! |
| 38 הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב מִבִּטְנוֹ יִנְהֲרוּ נַהֲרֵי מַיִם חַיִּים | 38 Wer an mich glaubt, aus dessen Leibe werden, wie die Schrift gesagt hat (Joel 4,18; Sach 14,8; Hes 47,1-12), Ströme lebendigen Wassers fließen.« |
| 39 וְזֹאת אָמַר עַל־הָרוּחַ אֲשֶׁר יִקָּחֻהוּ הַמַּאֲמִינִים בּוֹ כִּי טֶרֶם־נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ יַעַן אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עוֹד לֹא נִתְפָּאָר | 39 Damit meinte er aber den Geist, den die, welche zum Glauben an ihn gekommen waren, empfangen sollten; denn der (heilige) Geist war noch nicht da, weil Jesus noch nicht zur Herrlichkeit erhoben worden war. |
| 40 וְרַבִּים מֵהֲמוֹן הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אָמְרוּ אָכֵן זֶה הוּא הַנָּבִיא | 40 Nun sagten manche aus dem Volk, die diese Worte gehört hatten: »Dieser ist wirklich der Prophet!« |
| 41 וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ וַאֲחֵרִים אָמְרוּ הֲמִן־הַגָּלִיל יָבֹא הַמָּשִׁיחַ | 41 Andere sagten: »Er ist Christus (= der Messias)«; wieder andere meinten: »Christus kommt doch nicht aus Galiläa! |
| 42 הֲלֹא הַכָּתוּב אֹמֵר כִּי מִזֶּרַע דָּוִד וּמִכְּפַר בֵּית־לֶחֶם מְקוֹם דָּוִד יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ | 42 Hat nicht die Schrift gesagt (2.Sam 7,12; Mi 5,1), daß Christus aus dem Samen (= der Nachkommenschaft) Davids und aus der Ortschaft Bethlehem, wo David gewohnt hat, kommen soll?« |
| 43 וַתְּהִי מַחֲלֹקֶת בְּתוֹךְ הָעָם עַל־אֹדוֹתָיו | 43 So entstand seinetwegen eine Spaltung unter dem Volk. |
| 44 וּמִקְצָתָם רָצוּ לְתָפְשׂוֹ וְאִישׁ לֹא־שָׁלַח בּוֹ יָד | 44 Einige von ihnen hätten ihn nun gern festgenommen, aber keiner legte Hand an ihn. |
| 45 וַיָּשׁוּבוּ הַמְשָׁרְתִים אֶל־הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים וְהֵמָּה אָמְרוּ אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ לֹא־הֲבֵאתֶם אֹתוֹ | 45 So kamen denn die Diener zu den Hohenpriestern und Pharisäern zurück, und diese fragten sie: »Warum habt ihr ihn nicht hergebracht?« |
| 46 וַיַּעֲנוּ הָעֲבָדִים מֵעוֹלָם לֹא־דִבֶּר אִישׁ כָּאִישׁ הַזֶּה | 46 Die Diener antworteten: »Noch niemals hat ein Mensch so geredet, wie dieser Mann redet!« |
| 47 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַפְּרוּשִׁים הֲכִי נִדַּחְתֶּם גַּם־אַתֶּם | 47 Da erwiderten ihnen die Pharisäer: »Habt auch ihr euch irreführen lassen? |
| 48 הֲגַם־הֶאֱמִין בּוֹ אִישׁ מִן־הַשָּׂרִים אוֹ מִן־הַפְּרוּשִׁים | 48 Ist etwa irgendein Oberer (= Mitglied des Hohen Rates) oder ein Pharisäer zum Glauben an ihn gekommen? |
| 49 רַק הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת־הַתּוֹרָה אֲרוּרִים הֵמָּה | 49 Nein, nur dieses gemeine Volk, das vom Gesetz nichts weiß – verflucht sind sie!« |
| 50 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נַקְדִּימוֹן אֲשֶׁר־בָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה וְהוּא הָיָה אֶחָד מֵהֶם | 50 Da sagte Nikodemus, der früher einmal zu Jesus gekommen war und ihrer Partei angehörte: |
| 51 הֲתִשְׁפֹּט תּוֹרָתֵנוּ אִישׁ בְּטֶרֶם תַּחְקְרֵהוּ לָדַעַת אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה | 51 »Verurteilt etwa unser Gesetz einen Menschen, ohne daß man ihn zuvor verhört und seine Schuld festgestellt hat?« |
| 52 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲגַם־אַתָּה מִן־הַגָּלִיל דְּרָשׁ־נָא וּרְאֵה כִּי לֹא־קָם נָבִיא מִן־הַגָּלִיל | 52 Da gaben sie ihm zur Antwort: »Stammst du vielleicht auch aus Galiläa? Forsche doch nach und lerne begreifen, daß aus Galiläa kein Prophet hervorgeht!« |
| 53 וַיֵּלְכוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ | 53 Dann gingen sie weg, ein jeder in sein Haus; |
