| 1 וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתֵּצֵא פְּקֻדָּה מֵאֵת הַקֵּיסַר אוֹגוּסְטוֹס לִסְפֹּר אֶת־כָּל־ישְׁבֵי תֵבֵל | 1 In jenen Tagen geschah es, daß vom Kaiser Augustus ein Befehl ausging, daß der gesamte Erdkreis aufgezeichnet werde. |
| 2 וְזֶה הַמִּפְקָד הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט בְּסוּרְיָא | 2 Diese erste Aufzeichnung geschah, als Quirinius Statthalter von Syrien war. |
| 3 וַיֵּלְכוּ כֻלָּם לְהִתְפָּקֵד אִישׁ לְעִירוֹ | 3 Alle gingen hin, sich eintragen zu lassen, ein jeder in seine Stadt. |
| 4 וַיַּעַל גַּם־יוֹסֵף מִן־הַגָּלִיל מֵעִיר נְצֶרֶת אֶל־יְהוּדָה לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרָאָה בֵית־לָחֶם כִּי־הָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ | 4 Auch Joseph zog von Galiläa, aus der Stadt Nazareth, hinauf nach Judäa in die Stadt Davids, die Bethlehem heißt - weil er aus dem Hause und Geschlechte Davids war -, |
| 5 לְהִתְפָּקֵד עִם־מִרְיָם הַמְאֹרָשָׂה לוֹ וְהִיא הָרָה | 5 um sich eintragen zu lassen zusammen mit Maria, seiner Verlobten, die gesegneten Leibes war. |
| 6 וַיְהִי בִהְיוֹתָם שָׁם וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת | 6 Während sie dort waren, geschah es, daß sich die Tage erfüllten, da sie gebären sollte, |
| 7 וַתֵּלֶד אֶת־בְּנָהּ הַבְּכוֹר וַתְּחַתְּלֵהוּ וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בָאֵבוּס כִּי לֹא־הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן | 7 und sie gebar ihren erstgeborenen Sohn, hüllte ihn in Windeln und legte ihn in eine Krippe, weil nicht Platz für sie war in der Herberge. |
| 8 וְרֹעִים הָיוּ בָאָרֶץ הַהִיא לָנִים בַּשָּׂדֶה וְשֹׁמְרִים אֶת־מִשְׁמְרוֹת הַלַּיְלָה בְּעֶדְרָם | 8 In derselben Gegend waren Hirten auf freiem Felde und hielten Nachtwache bei ihrer Herde. |
| 9 וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְהוָֹה נִצָּב עֲלֵיהֶם וּכְבוֹד יְהוָֹה הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִסָּבִיב וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה | 9 Da trat ein Engel des Herrn zu ihnen, und es umstrahlte sie die Herrlichkeit des Herrn, und sie fürchteten sich sehr. |
| 10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירָאוּ כִּי הִנְנִי מְבַשֵּׂר אֶתְכֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל־הָעָם | 10 Der Engel aber sprach zu ihnen: "Fürchtet euch nicht! Denn seht, ich verkünde euch eine große Freude, die dem ganzen Volk zuteil werden soll: |
| 11 כִּי הַיּוֹם יֻלַּד לָכֶם בְּעִיר דָּוִד מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן | 11 Euch wurde heute in der Stadt Davids ein Retter geboren, der ist Messias und Herr. |
| 12 וְזֶה לָכֶם הָאוֹת תִּמְצְאוּן יֶלֶד מָחְתָּל וּמֻנָּח בָּאֵבוּס | 12 Und dies soll euch zum Zeichen sein: Ihr werdet ein Kindlein finden, in Windeln eingehüllt und in einer Krippe liegend!" |
| 13 וַיְהִי פִתְאֹם אֵצֶל הַמַּלְאָךְ הֲמוֹן צְבָא הַשָּׁמָיִם וְהֵם מְשַׁבְּחִים אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֹמְרִים | 13 Und auf einmal erschien mit dem Engel eine große Schar des himmlischen Heeres, die Gott priesen mit den Worten: |
| 14 כָּבוֹד בַּמְּרוֹמִים לֵאלֹהִים וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם בִּבְנֵי אָדָם רְצוֹנוֹ | 14 "Ehre ist Gott in der Höhe und auf Erden Friede unter Menschen eines guten Willens!" |
| 15 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָלוּ מֵעֲלֵיהֶם הַמַּלְאָכִים הַשָּׁמָיְמָה וַיֹּאמְרוּ הָרֹעִים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ נַעְבְּרָה־נָּא עַד בֵּית־לֶחֶם וְנִרְאֶה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ יְהוָֹה | 15 Und es geschah, als die Engel von ihnen weg zum Himmel entschwanden, sagten die Hirten zueinander: "Laßt uns hinübergehen nach Bethlehem und schauen, was da geschehen ist, von dem der Herr uns Kunde gab!" |
| 16 וַיְמַהֲרוּ לָבוֹא וַיִּמְצְאוּ אֶת־מִרְיָם וְאֶת־יוֹסֵף וְאֶת־הַיֶּלֶד שֹׁכֵב בָּאֵבוּס | 16 Und sie gingen eilends und fanden Maria und Joseph und das Kind, das in der Krippe lag. |
| 17 וַיִּרְאוּ וַיַּשְׁמִיעוּ אֶת־הַדָּבָר הַנֶּאֱמָר אֲלֵיהֶם עַל־הַיֶּלֶד הַזֶּה | 17 Als sie es sahen, berichteten sie von dem Wort, das ihnen über dieses Kind gesagt worden war. |
| 18 וְכָל־הַשֹּׁמְעִים תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ אֲלֵיהֶם הָרֹעִים | 18 Und alle, die es hörten, wunderten sich über das, was ihnen von den Hirten erzählt wurde. |
| 19 וּמִרְיָם שָׁמְרָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתְּחַשְּׁבֵם בְּלִבָּהּ | 19 Maria behielt alle diese Worte und erwog sie in ihrem Herzen. |
| 20 וַיָּשׁוּבוּ הָרֹעִים מְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת־הָאֱלֹהִים עַל־כֹּל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כְּפִי־אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֲלֵיהֶם | 20 Die Hirten aber kehrten zurück und priesen und lobten Gott für all das, was sie gehört und gesehen hatten, so wie es ihnen gesagt worden war. |
| 21 וַיְהִי בִּמְלֹאת לַיֶּלֶד שְׁמֹנָה יָמִים וַיִּמּוֹל וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא־לוֹ הַמַּלְאָךְ בְּטֶרֶם הֹרָה בַבָּטֶן | 21 Als die acht Tage vorüber waren, ihn zu beschneiden, wurde ihm der Name Jesus gegeben, wie er vom Engel war genannt worden, ehe er im Mutterleib empfangen war. |
| 22 וַיִּמְלְאוּ יְמֵי טָהֳרָהּ לְפִי תּוֹרַת משֶׁה וַיַּעֲלֻהוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַעֲמִידוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה | 22 Und als die Tage ihrer Reinigung sich nach dem Gesetz des Moses erfüllten, brachten sie ihn nach Jerusalem hinauf, um ihn dem Herrn darzustellen, |
| 23 כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָֹה כָּל־זָכָר פֶּטֶר רֶחֶם יִקָּרֵא קֹדֶשׁ לַיהוָֹה | 23 wie geschrieben steht im Gesetz des Herrn: "Alles Männliche, das den Mutterschoß öffnet, gelte als heilig dem Herrn" (2Mos 13,2), |
| 24 וְלָתֵת קָרְבָּן כָּאָמוּר בְּתוֹרַת יְהוָֹה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה | 24 und das Opfer darzubringen nach der Vorschrift im Gesetz des Herrn: "Ein Paar Turteltauben oder zwei junge Tauben" (3Mos 12,8). |
| 25 וְהִנֵּה אִישׁ הָיָה בִירוּשָׁלַיִם וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וְהוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד מְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה עָלָיו | 25 Und siehe, da war ein Mann zu Jerusalem, mit Namen Symeon, und dieser Mann war gerecht und gottesfürchtig, wartete auf den Trost Israels, und Heiliger Geist war auf ihm. |
| 26 וְלוֹ נִגְלָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יִרְאֶה־מָּוֶת עַד־רְאוֹתוֹ אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָֹה | 26 Ihm war vom Heiligen Geist geoffenbart worden, er werde den Tod nicht schauen, bevor er den Messias des Herrn gesehen habe. |
| 27 וַיָּבֹא בָרוּחַ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הוֹרָיו אֶת־הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ לַעֲשׂוֹת עָלָיו כְּמִשְׁפַּט הַתּוֹרָה | 27 Er kam auf Eingebung des Geistes in den Tempel, und als die Eltern das Kind hereinbrachten, um an ihm den Brauch des Gesetzes zu erfüllen, |
| 28 וַיִּקָּחֵהוּ עַל־זְרֹעוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר | 28 nahm er es in seine Arme, pries Gott und sprach: |
| 29 עַתָּה תִּפְטַר אֶת־עַבְדֶּךָ כִּדְבָרְךָ אֲדֹנָי בְּשָׁלוֹם | 29 "Nun entläßt du, Herr, deinen Knecht nach deinem Wort in Frieden; |
| 30 כִּי־רָאוּ עֵינַי אֶת־יְשׁוּעָתֶךָ | 30 denn meine Augen "schauten dein Heil", |
| 31 אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לִפְנֵי כָּל־הָעַמִּים | 31 das du bereitet hast "vor allen Völkern", |
| 32 אוֹר לְגַלּוֹת עֵינֵי הַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ | 32 als ein Licht zur Offenbarung "für die Heiden" und zur Verherrlichung deines Volkes Israel." |
| 33 וְיוֹסֵף וְאִמּוֹ תְּמֵהִים עַל־הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו | 33 Sein Vater und seine Mutter wunderten sich über das, was über ihn gesagt wurde. |
| 34 וַיְבָרֶךְ אוֹתָם שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֶל־מִרְיָם אִמּוֹ הִנֵּה־זֶה מוּסָּד לִנְפִילָה וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בִּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת מְרִיבָה | 34 Und Symeon segnete sie und sagte zu Maria, seiner Mutter: "Siehe, dieser ist bestimmt zum Falle und zum Aufstehen vieler in Israel und zu einem Zeichen, dem widersprochen wird - |
| 35 וְגַם־בְּנַפְשֵׁךְ תַּחְתֹּר חָרֶב לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לְבַב רַבִּים | 35 auch deine eigene Seele wird ein Schwert durchdringen -, damit offenbar werden die Gedanken aus vielen Herzen." |
| 36 וַתְּהִי־שָׁם חַנָּה אִשָּׁה נְבִיאָה בַּת־פְּנוּאֵל מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר וְהִיא בָּאָה בַיָּמִים וְחָיְתָה עִם־בַּעְלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי בְתוּלֶיהָ | 36 Es war auch eine Prophetin, Anna, eine Tochter Phanuels, aus dem Stamme Aser. Diese stand in hohen Jahren, hatte nach ihrem Mädchenalter sieben Jahre mit ihrem Manne gelebt |
| 37 וְהִיא אַלְמָנָה כְּאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלֹא מָשָׁה מִן־הַמִּקְדָּשׁ וּבְצוֹם וּבְתַחֲנוּנִים עָבְדָה אֶת־הָאֱלֹהִים לַיְלָה וָיוֹם | 37 und blieb verwitwet bis zu ihren vierundachtzig Jahren. Sie wich nicht vom Tempel und diente Gott mit Fasten und Beten Tag und Nacht. |
| 38 וַתָּקָם בַּשָּׁעָה הַהִיא וַתִּגַּשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָֹה וַתְּדַבֵּר עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל־הַמְחַכִּים לַגְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלָיִם | 38 Sie kam gerade in jener Stunde hinzu, pries Gott und redete über ihn zu allen, die auf die Erlösung Jerusalems warteten. |
| 39 וַיְכַלּוּ אֶת־הַכֹּל כְּפִי־תוֹרַת יְהוָֹה וַיָּשׁוּבוּ הַגָּלִילָה אֶל־נְצֶרֶת עִירָם | 39 Nachdem sie alles dem Gesetz des Herrn gemäß erfüllt hatten, kehrten sie nach Galiläa zurück, in ihre Stadt Nazareth. |
| 40 וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיֶּחֱזַק בָּרוּחַ וַיִּמָּלֵא חָכְמָה וְחֶסֶד אֱלֹהִים עִמּוֹ | 40 Der Knabe aber wuchs heran und erstarkte, erfüllt von Weisheit, und die Gnade Gottes war auf ihm. |
| 41 וְעָלוּ הוֹרָיו יְרוּשָׁלַיִם שָׁנָה בְשָׁנָה לְחַג הַפָּסַח | 41 Seine Eltern gingen Jahr für Jahr nach Jerusalem zum Feste des Pascha. |
| 42 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בֶּן־שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּעֲלוּ יְרוּשָׁלַיִם כְּמִשְׁפַּט הֶחָג | 42 Als er zwölf Jahre alt wurde und sie der Festsitte gemäß nach Jerusalem hinaufzogen |
| 43 וַיְמַלְאוּ אֶת־הַיָּמִים וַיָּשׁוּבוּ וַיִּוָּתֵר יֵשׁוּעַ הַנַּעַר בִּירוּשָׁלַיִם וְיוֹסֵף וְאִמּוֹ לֹא יָדָעוּ | 43 und die Tage vollendet hatten, blieb der Knabe Jesus, während sie heimkehrten, in Jerusalem, ohne daß seine Eltern es merkten. |
| 44 וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־עִם־חֶבֶל הָאֹרְחִים הוּא וַיֵּלְכוּ כְּדֶרֶךְ יוֹם וַיְבַקְשֻׁהוּ בֵּין הַקְּרוֹבִים וְהַמְיֻדָּעִים | 44 In der Meinung, er sei bei der Pilgergruppe, legten sie eine Tagereise zurück und suchten ihn unter den Verwandten und Bekannten. |
| 45 וְלֹא מְצָאֻהוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלַיִם לְבַקְשׁוֹ | 45 Da sie ihn nicht fanden, kehrten sie nach Jerusalem zurück und suchten ihn. |
| 46 וַיְהִי אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים וַיִּמְצָאֻהוּ בַּמִּקְדָשׁ ישֵׁב בְּתוֹךְ הַמּוֹרִים שֹׁמֵעַ אֲלֵיהֶם וְשֹׁאֵל אֹתָם | 46 Nach drei Tagen geschah es, da fanden sie ihn im Tempel, mitten unter den Lehrern sitzend, auf sie hörend und sie befragend. |
| 47 וְכָל־הַשֹּׁמְעִים אֵלָיו הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל־שִׂכְלוֹ וְעַל־תְּשׁוּבֹתָיו | 47 Alle, die ihn hörten, staunten über seine Einsicht und seine Antworten. |
| 48 וַיְהִי כִרְאוֹתָם אֹתוֹ וַיֶּחֱרָדוּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִמּוֹ בְּנִי מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ לָּנוּ הִנֵּה אָבִיךָ וְאָנֹכִי בְּעַצְּבַת־לֵב בִּקַּשְׁנוּךָ | 48 Als sie ihn sahen, waren sie sehr betroffen, und seine Mutter sagte zu ihm: "Kind, warum hast du uns das getan? Siehe, dein Vater und ich haben dich mit Schmerzen gesucht!" |
| 49 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָּה זֶּה בִּקַּשְׁתֶּם אֹתִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי | 49 Er antwortete ihnen: "Warum suchtet ihr mich? Wußtet ihr nicht, daß ich in dem sein muß, was meines Vaters ist?" |
| 50 וְהֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם | 50 Doch sie begriffen nicht das Wort, das er zu ihnen sagte. |
| 51 וַיֵּרֶד אִתָּם וַיָּבֹא אֶל־נְצָרֶת וַיִּכָּנַע לָהֶם וְאִמּוֹ שָׁמְרָה בְלִבָּהּ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה | 51 Und er zog mit ihnen hinab, kam nach Nazareth und war ihnen untertan. Seine Mutter aber bewahrte alle diese Dinge in ihrem Herzen. |
| 52 וְיֵשׁוּעַ הֹלֵךְ וְגָדֵל בְּחָכְמָה וּבְקוֹמָה וּבְחֵן עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים | 52 Jesus nahm zu an Weisheit und Alter und "Gnade bei Gott und den Menschen" (1Sam 2,26). |
