| 1 Or il arriva en ce temps-là que les Philistins s'assemblèrent pour faire la guerre. Le peuple d'Israël s'avança aussi contre les Philistins, et l'armée campa contre la Pierre du secours. Les Philistins vinrent à Aphec, | 1 ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק |
| 2 et rangèrent leurs troupes contre Israël. La bataille s'étant donnée, les Israélites furent mis en fuite par les Philistins, qui, courant partout à travers champs, en tuèrent environ quatre mille dans ce combat. | 2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש |
| 3 Lorsque le peuple fut revenu dans le camp, les anciens d'Israël dirent: Pourquoi le Seigneur nous a-t-Il frappés aujourd'hui de cette plaie devant les Philistins? Amenons ici de Silo l'arche de l'alliance du Seigneur, et qu'elle vienne au milieu de nous, pour nous sauver de la main de nos ennemis. | 3 ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו |
| 4 Le peuple ayant donc envoyé à Silo, on en fit venir l'arche de l'alliance du Seigneur des armées, assis sur les chérubins; et les deux fils d'Héli, Ophni et Phinées, étaient avec l'arche de l'alliance de Dieu. | 4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופינחס |
| 5 Lorsque l'arche de l'alliance du Seigneur fut venue dans le camp, tout le peuple d'Israël jeta un grand cri, qui retentit au loin. | 5 ויהי כבוא ארון ברית יהוה אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ |
| 6 Les Philistins l'ayant entendu s'entredisaient: Quel est ce grand bruit de voix qui vient du camp des Hébreux? Et ils apprirent que l'arche du Seigneur était venue dans le camp. | 6 וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל המחנה |
| 7 Les Philistins eurent donc peur, et ils dirent: Dieu est venu dans leur camp. Et ils gémirent en disant: | 7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם |
| 8 Malheur à nous! car ils n'étaient pas dans une si grande joie hier et avant-hier. Malheur à nous! Qui nous sauvera de la main de ces Dieux si puissants? Ce sont ces Dieux qui frappèrent l'Egypte de toute sorte de plaies dans le désert. | 8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר |
| 9 Mais prenez courage, Philistins, et agissez en hommes de coeur. Ne devenez point les esclaves des Hébreux, comme ils ont été les vôtres. Prenez courage et combattez vaillamment. | 9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם |
| 10 Les Philistins donnèrent donc la bataille, et Israël fut défait. Tous s'enfuirent dans leurs tentes; et la perte fut si grande du côté des Israélites, qu'il demeura trente mille hommes de pied sur la place. | 10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי |
| 11 L'arche de Dieu fut prise, et les deux fils d'Héli, Ophni et Phinées, furent tués. | 11 וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס |
| 12 Le jour même, un homme de Benjamin échappé du combat vint en courant à Silo. Il avait ses vétements déchirés, et sa tête couverte de poussière. | 12 וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו |
| 13 Au moment où il arrivait, Héli était assis sur son siège et tourné vers le chemin; car son coeur tremblait de crainte pour l'arche de Dieu. Cet homme, étant donc entré dans la ville, donna les nouvelles, et il s'éleva de grands cris dans toute la ville. | 13 ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר |
| 14 Héli, ayant entendu le bruit de ces clameurs, demanda: Qu'est-ce que ce bruit confus? Alors le messager vint à Héli en grande hâte, et lui dit la nouvelle. | 14 וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי |
| 15 Héli avait alors quatre-vingt-dix-huit ans; ses yeux s'étaient obscurcis, et il ne pouvait plus voir. | 15 ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות |
| 16 Et l'homme dit à Héli: C'est moi qui reviens de la bataille, et qui me suis échappé aujourd'hui du combat. Héli lui dit: Qu'est-il arrivé, mon fils? | 16 ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני |
| 17 Le messager lui répondit: Israël a fui devant les Philistins; une grande partie du peuple a été taillée en pièces; et même vos deux fils, Ophni et Phinées, ont été tués; et l'arche de Dieu a été prise. | 17 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה |
| 18 Lorsqu'il eut nommé l'arche de Dieu, Héli tomba de son siège à la renverse près de la porte, et s'étant fracassé la tête, il mourut. Il était vieux et très avancé en âge, et il avait jugé Israël pendant quarante ans. | 18 ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה |
| 19 La femme de Phinées, belle-fille d'Héli, était alors enceinte et sur le point d'enfanter; et ayant appris que l'arche de Dieu avait été prise, et que son beau-père et son mari étaient morts, se trouvant surprise tout d'un coup par la douleur, elle se baissa et accoucha. | 19 וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמעה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה |
| 20 Et comme elle allait mourir, les femmes qui étaient auprès d'elle lui dirent: Ne craignez point, car vous avez enfanté un fils. Elle ne leur répondit rien, et ne fit pas attention. | 20 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה |
| 21 Mais elle nomma son fils Ichabod, en disant: Israël a perdu sa gloire. En effet, l'arche de Dieu avait été prise, et son beau-père et son mari étaient morts; | 21 ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה |
| 22 et elle dit qu'Israël avait perdu sa gloire, puisque l'arche de Dieu avait été prise. | 22 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים |
