| 1 En l’an trois du règne de Joïaqim, roi de Juda, Nabukodonozor, roi de Babylone, s’en vint à Jérusalem et y mit le siège. | 1 בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶֽיהָ׃ |
| 2 Le Seigneur livra entre ses mains Joïaqim, roi de Juda et une partie des objets du Temple de Dieu; il les emmena au pays de Chinéar et déposa ces objets dans le trésor de ses dieux. | 2 וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְּיָדוֹ אֶת־יְהוֹיָקִים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית־הָֽאֱלֹהִים וַיְבִיאֵם אֶֽרֶץ־שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו וְאֶת־הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָֽיו׃ |
| 3 Le roi demanda à Achpénaz, chef des eunuques, de choisir parmi les Israélites quelques enfants de race royale ou de grande famille. | 3 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃ |
| 4 Ces jeunes gens devaient être sans défaut, ils devaient avoir une bonne présentation, posséder un bon jugement, être instruits et bien éduqués, en un mot: être capables de tenir leur rang dans le palais du roi et d’y apprendre l’écriture et la langue des Kaldéens. | 4 יְלָדִים אֲשֶׁר אֵֽין־בָּהֶם כׇּל־מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּלִים בְּכׇל־חׇכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּֽלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּֽים׃ |
| 5 Le roi leur attribuait chaque jour une part sur les plats qu’il mangeait et le vin qu’il buvait; ils devaient être ainsi élevés pendant trois ans, après quoi ils se tiendraient en présence du roi. | 5 וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּֽלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַֽעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ׃ |
| 6 Parmi eux se trouvaient de jeunes Judéens: Daniel, Ananias, Misaël et Azarias. | 6 וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵל וַעֲזַרְיָֽה׃ |
| 7 Le chef des eunuques leur imposa un nouveau nom: Daniel s’appellerait Baltsasar; Ananias, Chadrak; Misaël, Méchak; et Azarias, Abed-Négo. | 7 וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת וַיָּשֶׂם לְדָֽנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַֽחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִֽישָׁאֵל מֵישַׁךְ וְלַעֲזַרְיָה עֲבֵד נְגֽוֹ׃ |
| 8 Daniel décida en lui-même de ne pas se souiller en mangeant les plats du roi ou en buvant son vin. Il demanda donc au chef des eunuques de ne pas l’obliger à manger cette nourriture impure. | 8 וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹֽא־יִתְגָּאַל בְּפַת־בַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָֽל׃ |
| 9 Dieu accorda à Daniel de s’attirer la sympathie du chef des eunuques. | 9 וַיִּתֵּן הָֽאֱלֹהִים אֶת־דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּֽלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִֽים׃ |
| 10 Mais le chef des eunuques dit à Daniel: “Je crains mon seigneur le roi. C’est lui qui a fixé votre nourriture et votre boisson: s’il vous voit plus maigres que les jeunes gens de votre âge, il m’en rendra responsable.” | 10 וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל יָרֵא אֲנִי אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת־מַאֲכַלְכֶם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶם אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת־פְּנֵיכֶם זֹֽעֲפִים מִן־הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִֽילְכֶם וְחִיַּבְתֶּם אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּֽלֶךְ׃ |
| 11 Alors Daniel dit au garde que le chef des eunuques avait choisi pour veiller sur Daniel, Ananias, Misaël et Azarias: | 11 וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל־הַמֶּלְצַר אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּֽרִיסִים עַל־דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵל וַעֲזַרְיָֽה׃ |
| 12 “Je t’en prie, mets-nous à l’épreuve pendant dix jours, donne-nous seulement des légumes à manger et de l’eau à boire. | 12 נַס־נָא אֶת־עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ־לָנוּ מִן־הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּֽה׃ |
| 13 Tu compareras notre mine et celles des garçons qui mangent les plats du roi, et tu agiras avec tes serviteurs selon ce que tu auras vu.” | 13 וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃ |
| 14 Il les écouta et les mit à l’épreuve pendant dix jours. | 14 וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָֽה׃ |
| 15 Or, au bout des dix jours, on voyait bien qu’ils avaient meilleure mine que tous les garçons qui mangeaient la nourriture du roi. | 15 וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן־כׇּל־הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת־בַּג הַמֶּֽלֶךְ׃ |
| 16 Dès lors le garde enlevait les plats et le vin qu’ils devaient boire et ne leur donnait que des légumes. | 16 וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת־פַּת־בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִֽים׃ |
| 17 Dieu accorda à ces quatre jeunes la sagesse et l’intelligence, aussi bien en littérature qu’en philosophie; Daniel était habile pour expliquer les visions et les songes. | 17 וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם נָתַן לָהֶם הָֽאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכׇל־סֵפֶר וְחׇכְמָה וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכׇל־חָזוֹן וַחֲלֹמֽוֹת׃ |
| 18 Au bout du temps fixé par le roi, le chef des eunuques les conduisit devant Nabukodonozor. | 18 וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר־אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּֽר׃ |
| 19 Le roi leur parla et, parmi eux tous, il n’en trouva pas un comme Daniel, Ananias, Misaël et Azarias. Ils restèrent donc au service du roi | 19 וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וַיַּֽעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ׃ |
| 20 et, quel que soit le sujet de philosophie ou de réflexion sur lequel le roi les interrogeait, il les trouvait dix fois supérieurs à tous les magiciens et devins de son royaume. | 20 וְכֹל דְּבַר חׇכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר־בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַֽיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כׇּל־הַֽחַרְטֻמִּים הָֽאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכׇל־מַלְכוּתֽוֹ׃ |
| 21 Daniel resta là jusqu’à la première année du roi Cyrus. | 21 וַֽיְהִי דָּֽנִיֵּאל עַד־שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ |
