Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר	1 Et respondens Job, ait :
2 אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן וּמַה־יִּצְדַּק אֱנֹושׁ עִם־אֵל	2 Vere scio quod ita sit, et quod non justificetur homo compositus Deo.
3 אִם־יַחְפֹּץ לָרִיב עִמֹּו לֹא־יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי־אָלֶף	3 Si voluerit contendere cum eo, non poterit ei respondere unum pro mille.
4 חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם	4 Sapiens corde est, et fortis robore : quis restitit ei, et pacem habuit ?
5 הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפֹּו	5 Qui transtulit montes, et nescierunt hi quos subvertit in furore suo.
6 הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקֹומָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן	6 Qui commovet terram de loco suo, et columnæ ejus concutiuntur.
7 הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כֹּוכָבִים יַחְתֹּם	7 Qui præcipit soli, et non oritur, et stellas claudit quasi sub signaculo.
8 נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדֹּו וְדֹורֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם	8 Qui extendit cælos solus, et graditur super fluctus maris.
9 עֹשֶׂה־עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן	9 Qui facit Arcturum et Oriona, et Hyadas et interiora austri.
10 עֹשֶׂה גְדֹלֹות עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאֹות עַד־אֵין מִסְפָּר	10 Qui facit magna, et incomprehensibilia, et mirabilia, quorum non est numerus.
11 הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לֹו	11 Si venerit ad me, non videbo eum ; si abierit, non intelligam.
12 הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה	12 Si repente interroget, quis respondebit ei ? vel quis dicere potest : Cur ita facis ?
13 אֱלֹוהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפֹּו [תַּחַתֹו כ] (תַּחְתָּיו ק) חֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב	13 Deus, cujus iræ nemo resistere potest, et sub quo curvantur qui portant orbem.
14 אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמֹּו	14 Quantus ergo sum ego, ut respondeam ei, et loquar verbis meis cum eo ?
15 אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן	15 qui etiam si habuero quippiam justum, non respondebo : sed meum judicem deprecabor.
16 אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קֹולִי	16 Et cum invocantem exaudierit me, non credo quod audierit vocem meam.
17 אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם	17 In turbine enim conteret me, et multiplicabit vulnera mea, etiam sine causa.
18 לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים	18 Non concedit requiescere spiritum meum, et implet me amaritudinibus.
19 אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם־לְמִשְׁפָּט מִי יֹועִידֵנִי	19 Si fortitudo quæritur, robustissimus est ; si æquitas judicii, nemo audet pro me testimonium dicere.
20 אִם־אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם־אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי	20 Si justificare me voluero, os meum condemnabit me ; si innocentem ostendero, pravum me comprobabit.
21 תָּם־אָנִי לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי	21 Etiam si simplex fuero, hoc ipsum ignorabit anima mea, et tædebit me vitæ meæ.
22 אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה	22 Unum est quod locutus sum : et innocentem et impium ipse consumit.
23 אִםשֹׁ־וט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג	23 Si flagellat, occidat semel, et non de pœnis innocentum rideat.
24 אֶרֶץ ׀ נִתְּנָה בְיַד־רָשָׁע פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם־לֹא אֵפֹוא מִי־הוּא	24 Terra data est in manus impii ; vultum judicum ejus operit. Quod si non ille est, quis ergo est ?
25 וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי־רָץ בָּרְחוּ לֹא־רָאוּ טֹובָה	25 Dies mei velociores fuerunt cursore ; fugerunt, et non viderunt bonum.
26 חָלְפוּ עִם־אֳנִיֹּות אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל	26 Pertransierunt quasi naves poma portantes ; sicut aquila volans ad escam.
27 אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה	27 Cum dixero : Nequaquam ita loquar : commuto faciem meam, et dolore torqueor.
28 יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי־לֹא תְנַקֵּנִי	28 Verebar omnia opera mea, sciens quod non parceres delinquenti.
29 אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע	29 Si autem et sic impius sum, quare frustra laboravi ?
30 אִם־הִתְרָחַצְתִּי [בְמֹו כ] (בְמֵי־שָׁלֶג ק) וַהֲזִכֹּותִי בְּבֹר כַּפָּי	30 Si lotus fuero quasi aquis nivis, et fulserint velut mundissimæ manus meæ,
31 אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמֹותָי	31 tamen sordibus intinges me, et abominabuntur me vestimenta mea.
32 כִּי־לֹא־אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבֹוא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט	32 Neque enim viro qui similis mei est, respondebo ; nec qui mecum in judicio ex æquo possit audiri.
33 לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מֹוכִיחַ יָשֵׁת יָדֹו עַל־שְׁנֵינוּ	33 Non est qui utrumque valeat arguere, et ponere manum suam in ambobus.
34 יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטֹו וְאֵמָתֹו אַל־תְּבַעֲתַנִּי	34 Auferat a me virgam suam, et pavor ejus non me terreat.
35 אַדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא־כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי	35 Loquar, et non timebo eum ; neque enim possum metuens respondere.