Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 30

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וְעַתָּה ׀ שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר־מָאַסְתִּי אֲבֹותָם לָשִׁית עִם־כַּלְבֵי צֹאנִי	1 Nunc autem derident me juniores tempore, quorum non dignabar patres ponere cum canibus gregis mei :
2 גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימֹו אָבַד כָּלַח	2 quorum virtus manuum mihi erat pro nihilo, et vita ipsa putabantur indigni :
3 בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שֹׁואָה וּמְשֹׁאָה	3 egestate et fame steriles, qui rodebant in solitudine, squallentes calamitate et miseria.
4 הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי־שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם	4 Et mandebant herbas, et arborum cortices, et radix juniperorum erat cibus eorum :
5 מִן־גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימֹו כַּגַּנָּב	5 qui de convallibus ista rapientes, cum singula reperissent, ad ea cum clamore currebant.
6 בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים	6 In desertis habitabant torrentium, et in cavernis terræ, vel super glaream :
7 בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ	7 qui inter hujuscemodi lætabantur, et esse sub sentibus delicias computabant :
8 בְּנֵי־נָבָל גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם נִכְּאוּ מִן־הָאָרֶץ	8 filii stultorum et ignobilium, et in terra penitus non parentes.
9 וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה	9 Nunc in eorum canticum versus sum, et factus sum eis in proverbium.
10 תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא־חָשְׂכוּ רֹק	10 Abominantur me, et longe fugiunt a me, et faciem meam conspuere non verentur.
11 כִּי־ [יִתְרֹו כ] (יִתְרִי ק) פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ	11 Pharetram enim suam aperuit, et afflixit me, et frenum posuit in os meum.
12 עַל־יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחֹות אֵידָם	12 Ad dexteram orientis calamitates meæ illico surrexerunt : pedes meos subverterunt, et oppresserunt quasi fluctibus semitis suis.
13 נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמֹו	13 Dissipaverunt itinera mea ; insidiati sunt mihi, et prævaluerunt : et non fuit qui ferret auxilium.
14 כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת אָה הִתְגַּלְגָּלוּ	14 Quasi rupto muro, et aperta janua, irruerunt super me, et ad meas miserias devoluti sunt.
15 הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהֹות תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי	15 Redactus sum in nihilum : abstulisti quasi ventus desiderium meum, et velut nubes pertransiit salus mea.
16 וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי	16 Nunc autem in memetipso marcescit anima mea, et possident me dies afflictionis.
17 לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן	17 Nocte os meum perforatur doloribus, et qui me comedunt, non dormiunt.
18 בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי	18 In multitudine eorum consumitur vestimentum meum, et quasi capitio tunicæ succinxerunt me.
19 הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר	19 Comparatus sum luto, et assimilatus sum favillæ et cineri.
20 אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי	20 Clamo ad te, et non exaudis me : sto, et non respicis me.
21 תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי	21 Mutatus es mihi in crudelem, et in duritia manus tuæ adversaris mihi.
22 תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי [תְּשֻׁוֶּה כ] (תּוּשִׁיָּה׃ ק)	22 Elevasti me, et quasi super ventum ponens ; elisisti me valide.
23 כִּי־יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מֹועֵד לְכָל־חָי	23 Scio quia morti trades me, ubi constituta est domus omni viventi.
24 אַךְ לֹא־בְעִי יִשְׁלַח־יָד אִם־בְּפִידֹו לָהֶן שׁוּעַ	24 Verumtamen non ad consumptionem eorum emittis manum tuam : et si corruerint, ipse salvabis.
25 אִם־לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה־יֹום עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיֹון	25 Flebam quondam super eo qui afflictus erat, et compatiebatur anima mea pauperi.
26 כִּי טֹוב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאֹור וַיָּבֹא אֹפֶל	26 Expectabam bona, et venerunt mihi mala : præstolabar lucem, et eruperunt tenebræ.
27 מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא־דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי־עֹנִי	27 Interiora mea efferbuerunt absque ulla requie : prævenerunt me dies afflictionis.
28 קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ	28 Mœrens incedebam sine furore ; consurgens, in turba clamabam.
29 אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנֹות יַעֲנָה	29 Frater fui draconum, et socius struthionum.
30 עֹורִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי־חָרָה מִנִּי־חֹרֶב	30 Cutis mea denigrata est super me, et ossa mea aruerunt præ caumate.
31 וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקֹול בֹּכִים	31 Versa est in luctum cithara mea, et organum meum in vocem flentium.