Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 30

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וְעַתָּה ׀ שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר־מָאַסְתִּי אֲבֹותָם לָשִׁית עִם־כַּלְבֵי צֹאנִי	1 Nunc autem derident me iuniores tempore, quorum non dignabar patres ponere cum canibus gregis mei;
2 גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימֹו אָבַד כָּלַח	2 quorum virtus manuum mihi erat pro nihilo, et robur iuvenile perierat totum.
3 בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שֹׁואָה וּמְשֹׁאָה	3 Egestate et fame steriles, qui rodebant in solitudine, serotino tempore fiebant turbo et vastatio;
4 הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי־שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם	4 et mandebant herbas et arborum frutices, et radix iuniperorum erat cibus eorum.
5 מִן־גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימֹו כַּגַּנָּב	5 De medio eiciebantur, clamabant contra eos tamquam fures;
6 בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים	6 ad ripas habitabant torrentium et in cavernis terrae et petrarum;
7 בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ	7 inter frutices rudebant, sub sentibus se congerebant;
8 בְּנֵי־נָבָל גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם נִכְּאוּ מִן־הָאָרֶץ	8 filii stultorum et ignobilium et de terra penitus exturbati.
9 וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה	9 Nunc in eorum canticum versus sum et factus sum eis in proverbium.
10 תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא־חָשְׂכוּ רֹק	10 Abominantur me et longe fugiunt a me et faciem meam conspuere non verentur.
11 כִּי־ [יִתְרֹו כ] (יִתְרִי ק) פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ	11 Pharetram enim suam aperuit et afflixit me et frenum in os meum immisit.
12 עַל־יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחֹות אֵידָם	12 Ad dexteram progenies surrexerunt; pedes meos subverterunt et complanaverunt contra me semitas ruinae.
13 נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמֹו	13 Dissipaverunt itinera mea, insidiati sunt mihi et praevaluerunt, et non fuit qui ferret auxilium.
14 כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת אָה הִתְגַּלְגָּלוּ	14 Quasi rupto muro et aperto irruerunt super me et sub ruinis devoluti sunt.
15 הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהֹות תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי	15 Versi sunt contra me in terrores, persequitur quasi ventus principatum meum, et velut nubes pertransiit salus mea.
16 וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי	16 Nunc autem in memetipso effunditur anima mea; et possident me dies afflictionis.
17 לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן	17 Nocte os meum perforatur doloribus; et, qui me comedunt, non dormiunt.
18 בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי	18 In multitudine roboris tenent vestimentum meum et quasi capitio tunicae succinxerunt me.
19 הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר	19 Proiecit me in lutum, et assimilatus sum favillae et cineri.
20 אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי	20 Clamo ad te, et non exaudis me; sto, et non respicis me.
21 תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי	21 Mutatus es mihi in crudelem et in duritia manus tuae adversaris mihi.
22 תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי [תְּשֻׁוֶּה כ] (תּוּשִׁיָּה׃ ק)	22 Elevasti me et quasi super ventum ponens dissolvisti me.
23 כִּי־יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מֹועֵד לְכָל־חָי	23 Scio quia morti trades me, ubi constituta est domus omni viventi.
24 אַךְ לֹא־בְעִי יִשְׁלַח־יָד אִם־בְּפִידֹו לָהֶן שׁוּעַ	24 Verumtamen non ad ruinam mittit manum; et in exitio eius erit salvatio.
25 אִם־לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה־יֹום עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיֹון	25 An non flebam quondam super eo, qui afflictus erat, et compatiebatur anima mea pauperi?
26 כִּי טֹוב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאֹור וַיָּבֹא אֹפֶל	26 Exspectabam bona, et venerunt mihi mala; praestolabar lucem, et eruperunt tenebrae.
27 מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא־דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי־עֹנִי	27 Interiora mea efferbuerunt absque ulla requie; praevenerunt me dies afflictionis.
28 קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ	28 Taetro vultu incedebam sine consolatione, consurgens in turba clamabam.
29 אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנֹות יַעֲנָה	29 Frater fui draconum et socius struthionum.
30 עֹורִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי־חָרָה מִנִּי־חֹרֶב	30 Cutis mea denigrata est super me, et ossa mea aruerunt prae caumate.
31 וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקֹול בֹּכִים	31 Versa est in luctum cithara mea, et organum meum in vocem flentium.