Lamentations 1

NEW AMERICAN BIBLE	MODERN HEBREW BIBLE
1 How lonely she is now, the once crowded city! Widowed is she who was mistress over nations; The princess among the provinces has been made a toiling slave.	1 איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס
2 Bitterly she weeps at night, tears upon her cheeks, With not one to console her of all her dear ones; Her friends have all betrayed her and become her enemies.	2 בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים
3 Judah has fled into exile from oppression and cruel slavery; Yet where she lives among the nations she finds no place to rest: All her persecutors come upon her where she is narrowly confined.	3 גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים
4 The roads to Zion mourn for lack of pilgrims going to her feasts; All her gateways are deserted, her priests groan, Her virgins sigh; she is in bitter grief.	4 דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר לה
5 Her foes are uppermost, her enemies are at ease; The LORD has punished her for her many sins. Her little ones have gone away, captive before the foe.	5 היו צריה לראש איביה שלו כי יהוה הוגה על רב פשעיה עולליה הלכו שבי לפני צר
6 Gone from daughter Zion is all her glory: Her princes, like rams that find no pasture, Have gone off without strength before their captors.	6 ויצא מן בת ציון כל הדרה היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף
7 Jerusalem is mindful of the days of her wretched homelessness, When her people fell into enemy hands, and she had no one to help her; When her foes gloated over her, laughed at her ruin.	7 זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה
8 Through the sin of which she is guilty, Jerusalem is defiled; All who esteemed her think her vile now that they see her nakedness; She herself groans and turns away.	8 חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור
9 Her filth is on her skirt; she gave no thought how she would end. Astounding is her downfall, with no one to console her. Look, O LORD, upon her misery, for the enemy has triumphed!	9 טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב
10 The foe stretched out his hand to all her treasures; She has seen those nations enter her sanctuary Whom you forbade to come into your assembly.	10 ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך
11 All her people groan, searching for bread; They give their treasures for food, to retain the breath of life. "Look O LORD, and see how worthless I have become!	11 כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה
12 "Come, all you who pass by the way, look and see Whether there is any suffering like my suffering, which has been dealt me When the LORD afflicted me on the day of his blazing wrath.	12 לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו
13 "From on high he sent fire down into my very frame; He spread a net for my feet, and overthrew me. He left me desolate, in pain all the day.	13 ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה
14 "He has kept watch over my sins; by his hand they have been plaited: They have settled about my neck, he has brought my strength to its knees; The Lord has delivered me into their grip, I am unable to rise.	14 נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום
15 "All the mighty ones in my midst the Lord has cast away; He summoned an army against me to crush my young men; The LORD has trodden in the wine press virgin daughter Judah.	15 סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת יהודה
16 "At this I weep, my eyes run with tears: Far from me are all who could console me, any who might revive me; My sons were reduced to silence when the enemy prevailed."	16 על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב
17 Zion stretched out her hands, but there was no one to console her; The LORD gave orders against Jacob for his neighbors to be his foes; Jerusalem has become in their midst a thing unclean.	17 פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם
18 "The LORD is just; I had defied his command. Listen, all you peoples, and behold my suffering: My maidens and my youths have gone into captivity.	18 צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו נא כל עמים וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי
19 "I cried out to my lovers, but they failed me. My priests and my elders perished in the city; Where they sought food for themselves, they found it not.	19 קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם
20 "Look, O LORD, upon my distress: all within me is in ferment, My heart recoils within me from my monstrous rebellion. In the streets the sword bereaves, at home death stalks.	20 ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות
21 "Give heed to my groaning; there is no one to console me. All my enemies rejoice at my misfortune: it is you who have wrought it. Bring on the day you have proclaimed, that they may be even as I.	21 שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמוני
22 "Let all their evil come before you; deal with them As you have dealt with me for all my sins; My groans are many, and I am sick at heart."	22 תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחתי ולבי דוי