| 1 רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו | 1 רִדְפוּ אַחֲרֵי הָאַהֲבָה וְהִתְאַוּוּ מַתְּנוֹת הָרוּחַ וּבְיוֹתֵר אֲשֶׁר תִּתְנַבָּאוּ |
| 2 כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם לאלהים כי אין איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות | 2 כִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר לְאָדָם כִּי אִם־לֵאלֹהִים כִּי אֵין־אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמָעֵהוּ רַק בָּרוּחַ הוּא מְדַבֵּר סוֹדוֹת |
| 3 והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם | 3 וְהַמִּתְנַבֵּא הוּא מְדַבֵּר לִבְנֵי אָדָם לִבְנוֹתָם וּלְיַסְּרָם וּלְנַחֲמָם |
| 4 המדבר בלשון בונה את נפשו והמתנבא בונה את העדה | 4 הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן בּוֹנֶה אֶת־נַפְשׁוֹ וְהַמִּתְנַבֵּא בּוֹנֶה אֶת־הָעֵדָה |
| 5 וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן המדבר בלשנות בלתי אם יפרש למען תבנה העדה | 5 וְחָפַצְתִּי כִּי תְדַבְּרוּ כֻלְּכֶם בִלְשֹׁנוֹת וּבְיוֹתֵר כִּי תִתְנַבָּאוּ כִּי גָדוֹל הַמִּתְנַבֵּא מִן־הַמְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת בִּלְתִּי אִם־יְפָרֵשׁ לְמַעַן תִּבָּנֶה הָעֵדָה |
| 6 ועתה אחי כי אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה אועיל לכם אם לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה | 6 וְעַתָּה אַחַי כִּי־אָבוֹא אֲלֵיכֶם וַאֲדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת מָה־אוֹעִיל לָכֶם אִם־לֹא אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם בְּחָזוֹן אוֹ בְדַעַת אוֹ בִנְבוּאָה אוֹ בְהוֹרָאָה |
| 7 הלא גם הכלים הדוממים הנתנים קול הן חליל הן כנור אם לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה יזמר ומה ינגן | 7 הֲלֹא גַּם־הַכֵּלִים הַדּוֹמְמִים הַנֹּתְנִים קוֹל הֵן־חָלִיל הֵן־כִּנּוֹר אִם־לֹא יַשְׁמִיעוּ קֹלוֹת אֲשֶׁר תּוּכַל הָאֹזֶן לְהַבְחִין אֵיכָה יִוָּדַע מַה־יְּזֻמַּר וּמַה־יְּנֻגָּן |
| 8 גם השופר אם יתן את קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה | 8 גַּם הַשּׁוֹפָר אִם־יִתֵּן אֶת־קוֹלוֹ בִּלְתִּי בָרוּר מִי יֵחָלֵץ לַמִּלְחָמָה |
| 9 כן גם אתם אם לא תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמור הלא תהיו כמדברים לרוח | 9 כֵּן גַּם־אַתֶּם אִם לֹא־תוֹצִיאוּ בִלְשׁוֹנְכֶם דִּבּוּר מְפֹרָשׁ אֵיכָה יִוָּדַע הָאָמוּר הֲלֹא תִהְיוּ כִּמְדַבְּרִים לָרוּחַ |
| 10 הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין אחת מהן בלי קול | 10 הֵן כַּמָּה מִינֵי לְשֹׁנוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם וְאֵין־אַחַת מֵהֶן בְּלִי קוֹל |
| 11 לכן אם אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני | 11 לָכֵן אִם־אֵינֶנִּי יֹדֵעַ פֵּשֶׁר הַקּוֹל אֶהְיֶה נָכְרִי בְּעֵינֵי הַמְדַבֵּר וְהַמְדַבֵּר יִהְיֶה נָכְרִי בְּעֵינָי |
| 12 כן גם אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה שיבנה את העדה | 12 כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּהְיוֹתְכֶם מִתְאַוִּים לְכֹחוֹת רוּחָנִיִּים בַּקְּשׁוּ לְהַעֲדִיף בְּמַה־שֶּׁיִּבְנֶה אֶת־הָעֵדָה |
| 13 על כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה | 13 עַל־כֵּן יִתְפַּלֵּל הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן וְגַם יְפָרְשֶׁנָּה |
| 14 כי אם אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי | 14 כִּי אִם־אֶתְפַּלֵּל בְּלָשׁוֹן רוּחִי מִתְפַּלֵּל וְשִׂכְלִי אֵינֶנּוּ עֹשֶׂה פֶּרִי |
| 15 ועתה מה לעשות אתפללה ברוחי ואתפללה גם בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם בשכלי | 15 וְעַתָּה מַה־לַּעֲשׂוֹת אֶתְפַּלְלָה בְרוּחִי וְאֶתְפַּלְלָה גַּם־בְּשִׂכְלִי אֲזַמְּרָה בְרוּחִי וַאֲזַמְּרָה גַּם־בְּשִׂכְלִי |
| 16 כי אם תברך ברוח איך יענה העמד נמצב ההדיוט אמן על הודיתך באשר לא ידע מה אתה אמר | 16 כִּי אִם־תְּבָרֵךְ בָּרוּחַ אֵיךְ יַעֲנֶה הָעֹמֵד בְּמַצַּב הַהֶדְיוֹט אָמֵן עַל הוֹדָיָתֶךָ בַּאֲשֶׁר לֹא־יֵדַע מָה אַתָּה אֹמֵר |
| 17 הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה | 17 הֵן אַתָּה תֵּיטִיב לְהוֹדוֹת אֲבָל רֵעֲךָ לֹא יִבָּנֶה |
| 18 אודה לאלהי כי יותר מכלכם אני מדבר בלשנות | 18 אוֹדֶה לֵאלֹהַי כִּי־יוֹתֵר מִכֻּלְּכֶם אֲנִי מְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת |
| 19 אכן בקהל אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון | 19 אָכֵן בַּקָּהָל אֶבְחַר לְדַבֵּר חָמֵשׁ מִלִּין בְּשִׂכְלִי לְמַעַן הוֹרוֹת גַּם אֶת־הָאֲחֵרִים מִלְּדַבֵּר רִבְבוֹת מִלִּין בְּלָשׁוֹן |
| 20 אחי אל תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים | 20 אַחַי אַל־תִּהְיוּ יְלָדִים בַּבִּינָה רַק לָרֹעַ הֱיוּ עֹלָלִים וּבַבִּינָה הֱיוּ שְׁלֵמִים |
| 21 הן כתוב בתורה כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה וגם בזאת לא אבו שמע לי אמר יהוה | 21 הֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה כִּי־בְלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת אֲדַבֵּר אֶל־הָעָם הַזֶּה וְגַם בְּזֹאת לֹא־אָבוּ שְׁמֹעַ־לִי אָמַר יְהוָֹה |
| 22 לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים | 22 לָכֵן הַלְּשֹׁנוֹת לֹא לַמַּאֲמִינִים הֵנָּה לְאוֹת כִּי אִם־לַאֲשֶׁר אֵינָם מַאֲמִינִים אֲבָל הַנְּבוּאָה אֵינֶנָּה לַאֲשֶׁר אֵינָם מַאֲמִינִים כִּי אִם־לַמַּאֲמִינִים |
| 23 והנה אם תקהל כל העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם | 23 וְהִנֵּה אִם־תִּקָּהֵל כָּל־הָעֵדָה יַחַד וְכֻלָּם יְדַבְּרוּ בִלְשֹׁנוֹת וְיָבוֹאוּ הֶדְיוֹטוֹת אוֹ אֲשֶׁר־אֵינָם מַאֲמִינִים הֲלֹא יֹאמְרוּ כִּי מְשֻׁגָּעִים אַתֶּם |
| 24 אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם | 24 אֲבָל אִם־יִתְנַבְּאוּ כֻלָּם וּבָא אִישׁ לֹא־מַאֲמִין אוֹ הֶדְיוֹט אָז יִוָּכַח עַל־יְדֵי כֻלָּם וְיִדּוֹן עַל־יְדֵי כֻלָּם |
| 25 ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם | 25 וּבְכֵן יִגָּלוּ תַּעֲלֻמוֹת לְבָבוֹ וְיִפֹּל עַל־פָּנָיו וְיִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהִים וְיוֹדֶה בְקוֹל כִּי בֶאֱמֶת הָאֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם |
| 26 ועתה מה לעשות אחי בהקהלכם יחד כל אחד ואחד מכם יש לו מזמור יש לו הוראה יש לו לשון יש לו חזון יש לו באור אך יעשה הכל להבנות | 26 וְעַתָּה מַה לַּעֲשׂוֹת אַחַי בְּהִקָּהֶלְכֶם יַחַד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יֶשׁ־לוֹ מִזְמוֹר יֶשׁ־לוֹ הוֹרָאָה יֶשׁ־לוֹ לָשׁוֹן יֶשׁ־לוֹ חָזוֹן יֶשׁ־לוֹ בִאוּר אַךְ־יֵעָשֶׂה הַכֹּל לְהִבָּנוֹת |
| 27 כי ידבר איש בלשון ידברו נא שנים שנים או על היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש | 27 כִּי־יְדַבֵּר אִישׁ בְּלָשׁוֹן יְדַבְּרוּ־נָא שְׁנַיִם אוֹ עַל־הַיּוֹתֵר שְׁלשָׁה וְזֶה אַחַר זֶה וְאֶחָד יְפָרֵשׁ |
| 28 ואם אין מפרש אז ידם בקהל וידבר לנפשו ולאלהים | 28 וְאִם־אֵין מְפָרֵשׁ אָז יִדֹּם בַּקָּהָל וִידַבֵּר לְנַפְשׁוֹ וְלֵאלֹהִים |
| 29 והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו | 29 וְהַנְּבִיאִים הֵם יְדַבְּרוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה וְהָאֲחֵרִים יִבְחָנוּ |
| 30 וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון | 30 וְכִי נִגְלָה חָזוֹן לְאַחֵר הַיּשֵׁב שָׁם אָז יִדֹּם הָרִאשׁוֹן |
| 31 כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו | 31 כִּי תוּכְלוּ לְהִתְנַבֵּא כֻלְּכֶם זֶה אַחַר זֶה לְמַעַן יִלְמְדוּ כֻלָּם וְכֻלָּם יֻזְהָרוּ |
| 32 ורוחות הנביאים תחת ידי הנביאים המה | 32 וְרוּחוֹת הַנְּבִיאִים תַּחַת יְדֵי־הַנְּבִיאִים הֵמָּה |
| 33 כי לא אלהי מבוכה האלהים כי אם אלהי השלום כאשר בכל קהלות הקדשים | 33 כִּי לֹא אֱלֹהֵי מְבוּכָה הָאֱלֹהִים כִּי אִם־אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם כַּאֲשֶׁר בְּכָל־קְהִלּוֹת הַקְּדשִׁים |
| 34 נשיכם בכנסיות תשתקנה כי לא נתנה להן רשות לדבר כי אם להכנע כאשר גם אמרה התורה | 34 נְשֵׁיכֶם בַּכְּנֵסִיּוֹת תִּשְׁתֹּקְנָה כִּי לֹא־נִתְּנָה לָהֶן רְשׁוּת לְדַבֵּר כִּי אִם־לְהִכָּנֵעַ כַּאֲשֶׁר גַּם־אָמְרָה הַתּוֹרָה |
| 35 ואם חפצן ללמד דבר תשאלנה את בעליהן בבית כי חרפה היא לנשים לדבר בקהל | 35 וְאִם־חֶפְצָן לִלְמֹד דָּבָר תִּשְׁאַלְנָה אֶת־בַּעְלֵיהֶן בַּבָּיִת כִּי־חֶרְפָּה הִיא לַנָּשִׁים לְדַבֵּר בַּקָּהָל |
| 36 או המכם יצא דבר אלהים אם אליכם לבדכם הגיע | 36 אוֹ הֲמִכֶּם יָצָא דְּבַר אֱלֹהִים אִם־אֲלֵיכֶם לְבַדְּכֶם הִגִּיעַ |
| 37 כי יתברך איש בלבבו להיות נביא או איש הרוח בין יבין את אשר אני כתב לכם כי מצות האדון הנה | 37 כִּי־יִתְבָּרֵךְ אִישׁ בִּלְבָבוֹ לִהְיוֹת נָבִיא אוֹ־אִישׁ הָרוּחַ בִּין יָבִין אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי כֹתֵב לָכֶם כִּי־מִצְוֺת הָאָדוֹן הֵנָּה |
| 38 ומי אשר לא ידע אל ידע | 38 וּמִי אֲשֶׁר לֹא יָדַע אַל־יֵדָע |
| 39 לכן אחי השתדלו להתנבא ואל תכלאו מלדבר בלשנות | 39 לָכֵן אַחַי הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְנַבֵּא וְאַל־תִּכְלְאוּ מִלְּדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת |
| 40 הכל יעשה כהגן וכשורה | 40 הַכֹּל יֵעָשֶׂה כְּהֹגֶן וּכְשׁוּרָה |
