Vaikrà (ויקרא) - Levitico 7

MODERN HEBREW BIBLE	BIBBIA TINTORI
1 וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא	1 Questa poi è la legge dell'ostia, pel delitto: essendo sacrosanta,
2 במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב	2 l'ostia pel delitto si sacrificherà nel luogo dove s'immola l'olocausto, e il suo sangue sarà sparso intorno all'altare.
3 ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב	3 Di essa offriranno la coda e il grasso che ricopre le viscere,
4 ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה	4 due reni e il grasso che è sopra i lombi, e la rete del legato coi reni:
5 והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא	5 il sacerdote li farà bruciare sopra l'altare, essendo l'olocausto del Signore per il delitto;
6 כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא	6 ogni maschio di stirpe sacerdotale ne mangerà le carni nel luogo santo, perchè essa è cosa sacrosanta.
7 כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה	7 Come si offre l'ostia per il peccato, così pure per il delitto: la stessa legge varrà per ambedue le ostie, le quali apparterranno al sacerdote che le ha offerte.
8 והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה	8 Il sacerdote che offre la vittima dell'olocausto, ne avrà la pelle;
9 וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה	9 così pure ogni oblazione di fior di farina, cotta in forno, preparata sulla gratella o nella padella, sarà del sacerdote che l'ha offerta;
10 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו	10 se fosse impastata coll'olio o asciutta, sarà divisa in ugual misura tra tutti i figli d'Aronne.
11 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה	11 Questa è la legge dell'ostia dei sacrifizi pacifici offerta al Signore:
12 אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן	12 Se è oblazione di ringraziamento, si offriranno pani non lievitati intrisi nell'olio e schiacciate azzime unte coll'olio, fior di farina cotta, torte impastate coll'olio;
13 על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו	13 ed anche pani lievitati (offriranno) coll'ostia di ringraziamento immolata per i sacrifizi pacifici.
14 והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה	14 Uno di questi pani sarà offerto come primizia al Signore e sarà del sacerdote che spargerà il sangue dell'ostia,
15 ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר	15 le carni della quale dovranno esser mangiate lo stesso giorno, nulla lasciando fino al mattino.
16 ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל	16 Se però la vittima è offerta per voto o per libera elezione, sarà pure mangiata lo stesso giorno, ma avanzandone qualche cosa, per il giorno dopo, sarà lecito mangiarne;
17 והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף	17 però tutto quello che resta al terzo giorno sarà, distrutto col fuoco,
18 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא	18 se se uno mangiasse al terzo giorno delle carni dell'ostia dei sacrifizi pacifici, l'oblazione diverrà inutile, e non gioverà all'oblatore: anzi chi si sarà contaminato con tal cibo, sarà reo di prevaricazione.
19 והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר	19 La carne che avrà toccato ciò che è immondo non sarà mangiata, ma sarà consumata dal fuoco, e l'ostia la mangerà chi è puro.
20 והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה	20 L'uomo impuro che avrà, mangiato delle carni dell'ostia dei sacrifizi pacifici offerta al Signore, perirà di mezzo ed suo popolo;
21 ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה	21 e colui che avrà, toccato qualche cosa d'immondo, uomo, bestia o qualsiasi altra cosa che possa, contaminare, e mangerà di queste carni, perirà di mezzo al suo popolo ».
22 וידבר יהוה אל משה לאמר	22 Il Signore parlò a Mosè, dicendo:
23 דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו	23 « Di' ai figli d'Israele: Non mungerete il grasso della pecora, del bue e della capra;
24 וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו	24 il grasso di una bestia morta da sè o sbranata da altra bestia, lo adopererete nei vari altri usi.
25 כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה	25 Se uno mangerà del grasso che mediante il fuoco deve essere offerto in sacrifizio al Signore, perirà di mezzo al suo popolo.
26 וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה	26 Ed anche il sangue di qualunque animale, uccella o quadrupede che sia, non lo mangerete:
27 כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה	27 chiunque mangerà del sangue perirà di mezzo al suo popolo ».
28 וידבר יהוה אל משה לאמר	28 «Il Signore parlò a Mosè, dicendo
29 דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו	29 « Di' ai figli d'Israele: Chi offre al Signore la vittima dei sacrifizi pacifici offra anche il suo sacrifizio, cioè le sue libazioni.
30 ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה	30 «Terrà nelle mani il grasso della vittima e il petto, e, dopo aver consacrata l'una e l'altra cosa, offrendole al Signore, le darà al sacerdote
31 והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו	31 che farà bruciare il grasso sopra l'altare, ma il petto sarà d'Aronne e dei suoi figli.
32 ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם	32 Anche la coscia destra delle vittime dei sacrifizi pacifici sarà ceduta comeprimizia al sacerdote;
33 המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה	33 se quello che, trai figli di Aronne, avrà offerto il sangue e il grasso, avrà pure la spalla destracome sua porzione,
34 כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל	34 perchè il petto dell'elevazione e la spalla della separazione, io li ho presi dai figli d'Israele, dalle loro ostie pacifiche, e li ho dati, con legge perpetua per tutto il popolo d'Israele, ad Aronne ed ai suoi figli.
35 זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה	35 Questa è l'unzione di Aronne e dei suoi figli nelle cerimonie del Signore, nel giorno in cui Mosè li presentò per esercitare le funzioni di sacerdoti;
36 אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם	36 e questo il Signore ha ordinato che sia dato loro dai figli d'Israele, con diritto perpetuo di generazione in generazione.
37 זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים	37 Questa è la legge dell'olocausto, del sacrifizio per il peccato e pel delitto, della consacrazione, delle vittime dei sacrifizi pacifici:
38 אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני	38 legge che il Signore prescrisse a Mosè sul monte Sinai, allorché comandò ai figli d'Israele di offrire le loro oblazioni al Signore nel deserto del Sinai ».