Actes des Apôtres 22

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 “Frères et pères, écoutez un peu, laissez-moi m’expliquer.”	1 אנשים אחים ואבות שמעו נא את דברי התנצלותי אליכם
2 Quand ils ont vu qu’il leur parlait en hébreu, ils se sont tenus plus tranquilles.	2 ויהי כשמעם כי הוא מדבר אליהם בלשון עברית ויחשו עוד יותר
3 Il a alors continué: "Je suis né Juif, je suis de Tarse en Cilicie mais j’ai été éduqué ici dans cette ville. Avec Gamaliel comme maître, j’ai été instruit de la Loi de nos pères de la façon la plus correcte et j’étais fanatique pour Dieu comme vous l’êtes tous aujourd’hui.	3 ויאמר איש יהודי אנכי נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגדל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלמד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כלכם היום
4 “J’ai donc poursuivi à mort ce Chemin: je faisais arrêter et mettre en prison les femmes comme les hommes.	4 וארדף את הדרך הזאת עד מות ואהי אסר ומסגיר לכלא אנשים ונשים
5 Le grand prêtre et tout le conseil des Anciens peuvent le dire: avec des lettres de pouvoir qu’ils m’ont données, je suis parti chez nos frères de Damas. Je devais faire arrêter ceux du Chemin qui s’y trouvaient et les ramener à Jérusalem pour y recevoir leur condamnation.	5 כאשר גם יעיד עלי הכהן הגדול וכל בית הזקנים אשר מהם לקחתי מכתבים ואלך אל האחים לדמשק לאסר אף את הנמצאים שמה להביאם ירושלים למען יוסרו
6 “J’étais sur la route et déjà proche de Damas quand, aux environs de midi, tout d’un coup il y a eu comme un éclair, une lumière qui du ciel se projetait sur moi.	6 ויהי אנכי הלך וקרב לדמשק כעת צהרים ופתאם נגה עלי מסביב אור גדול מן השמים
7 Je suis tombé à terre et j’ai entendu une voix qui me disait: ‘Saul, Saul, pourquoi me persécutes-tu?’	7 ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני
8 “J’ai répondu: ‘Qui es-tu, Seigneur?’ et lui m’a dit: ‘Je suis Jésus de Nazareth que tu persécutes.’	8 ואען ואמר מי אתה אדני ויאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה רדפו
9 “Ceux qui m’accompagnaient avaient vu la lumière, mais ils n’entendaient pas celui qui me parlait.	9 והאנשים אשר אתי ראו את האור וייראו ואת קול המדבר אלי לא שמעו
10 Alors j’ai dit: ‘Seigneur, que dois-je faire?’ Le Seigneur m’a répondu: ‘Relève-toi, va à Damas et là on te dira ce que tu dois faire, comme c’est déjà prévu pour toi.’	10 ואמר מה אעשה אדני ויאמר אלי האדון קום לך אל דמשק ושם יאמר לך את כל אשר צוית לעשות
11 “La lumière avait été telle que je restais sans voir; mes compagnons m’ont donc pris par la main jusqu’à l’arrivée à Damas.	11 ואני לא יכלתי לראות מפני זהר האור ההוא והאנשים אשר אתי הוליכוני ביד ואבא לדמשק
12 Il y avait là un certain Ananias, un homme très observant de la Loi: tous les Juifs installés là-bas en disent du bien.	12 ואיש חסיד כפי התורה ושמו חנניה אשר קנה לו שם טוב בקרב כל היהודים הישבים שם
13 Il est venu me trouver et il m’a dit: ‘Frère Saul, recouvre la vue!’ Au même moment j’ai pu voir.	13 ויבא אלי ויעמד ויאמר אלי שאול אחי שוב ראה ובשעה ההיא נפקחו עיני וראיתיהו
14 Il m’a dit alors: ‘Le Dieu de nos pères t’a choisi d’avance pour connaître ses desseins, pour voir le Juste et entendre sa propre voix.	14 ויאמר אלהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו ולראות את הצדיק ולשמע קול מפיהו
15 Avec tout ce que tu as vu et entendu, tu lui rendras témoignage devant les personnes les plus diverses.	15 כי היו תהיה לו לעד אל כל בני האדם על כל אשר ראית ושמעת
16 Que te reste-t-il à faire? Reçois le baptême et invoque son Nom: ainsi tu seras lavé de tes péchés.’	16 ועתה למה תתמהמה קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשמו
17 “Après mon retour à Jérusalem, un jour où je priais au Temple, j’ai eu une extase.	17 ויהי בשובי אל ירושלים ואתפלל במקדש ותהי עלי יד יהוה
18 Je l’ai vu qui me disait: ‘N’attends pas davantage, sors au plus tôt de Jérusalem, car ils ne feront aucun cas de ton témoignage à mon sujet.’	18 וארא אותו מדבר אלי חושה צא במהרה מירושלים כי לא יקבלו את עדותך עלי
19 “J’ai répondu: ‘Seigneur, ils savent bien que j’emprisonnais ceux qui croient en toi et que je les faisais flageller dans les synagogues.	19 ואמר הלא הם יודעים את אשר השלכתי אל הכלא והלקיתי בבתי הכנסיות את המאמינים בך
20 Et quand on a versé le sang d’Étienne, ton martyr, j’étais présent et j’étais d’accord. Même je gardais les vêtements de ceux qui le mettaient à mort.’	20 ובהשפך דם אסטפנוס עדך אף אני עמדתי שם חפץ בהרגתו ושומר את בגדי הרגיו
21 Mais le Seigneur m’a dit: ‘Pars, je t’envoie au loin, vers les païens!’… ”	21 ויאמר אלי לך כי אני אל הגיום עד למרחוק אשלחך
22 Jusqu’à cette dernière phrase on avait écouté Paul. Mais alors ils se mirent à crier: "Débarrassez le monde de cet individu, il n’a pas le droit de vivre!”	22 וישמעו אליו עד הדבר הזה וישאו את קולם ויאמרו הסירו איש כזה מעל האדמה כי איננו ראוי כי יחיה
23 Ils criaient, ils déchiraient leurs vêtements et soulevaient des nuages de poussière.	23 ויהי בהיותם צעקים ומשליכים את בגדיהם מעליהם וזרקים עפר השמימה
24 Le commandant ordonna de faire passer Paul dans la forteresse, puis il demanda de le flageller jusqu’à ce qu’on sache pourquoi on criait tellement contre lui.	24 ויצו שר האלף להוליכו אל המצד ויאמר לבדקו במלקות למען ידע מדוע המה ככה צעקים עליו
25 Mais quand on voulut lui enlever ses vêtements, Paul dit au centurion: "Avez-vous le droit de flageller un citoyen romain tant qu’il n’a pas été jugé?”	25 ויהי כאשר אסר להכותו ברצועות ויאמר אל שר המאה העמד עליו האף רשיון לכם להכות איש רומי בלא דין ומשפט
26 Le centurion alla aussitôt trouver le commandant pour lui dire: "Il est romain, qu’est-ce que tu veux faire?”	26 וילך שר המאה כשמעו את הדבר הזה ויגד לשר האלף לאמר ראה מה תעשה כי האיש הזה רומי הוא
27 Le commandant s’approcha de Paul: "Dis-moi: tu es citoyen romain?” Paul répondit: "Oui.”	27 ויבא שר האלף ויאמר אמר לי הרומי אתה ויאמר הן
28 Le commandant fit cette réflexion: "J’ai dû payer cher pour acheter ce titre.” Paul lui dit: "Moi, je le suis de naissance.”	28 ויען שר האלף אני בכסף רב קניתי לי משפט האזרחות הזאת ויאמר פולוס ואני אף נולדתי בה
29 Aussitôt se retirèrent les soldats qui devaient faire avouer Paul, et le commandant eut peur en pensant qu’il avait passé des chaînes à un citoyen romain.	29 אז הרפו ממנו האנשים אשר באו לבדקו וגם שר האלף ירא בדעתו כי רומי הוא והוא אסר אותו
30 Le lendemain il fit délier Paul. Il voulait savoir avec certitude de quoi les Juifs l’accusaient. Il demanda aux grands prêtres de se réunir avec tout le Sanhédrin, et il fit descendre Paul pour qu’il s’explique devant eux.	30 וממחרת בקש לדעת אל נכון על מה שטנים אותו היהודים ויתר מוסרותיו ויצו להביא את ראשי הכהנים ואת כל הסנהדרין ויורד את פולוס ויעמידהו בתוכם