Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 9

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש	1 I speak the truth in Christ, I do not lie; my conscience joins with the holy Spirit in bearing me witness
2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי	2 that I have great sorrow and constant anguish in my heart.
3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי	3 For I could wish that I myself were accursed and separated from Christ for the sake of my brothers, my kin according to the flesh.
4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות	4 They are Israelites; theirs the adoption, the glory, the covenants, the giving of the law, the worship, and the promises;
5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן	5 theirs the patriarchs, and from them, according to the flesh, is the Messiah. God who is over all be blessed forever. Amen.
6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה	6 But it is not that the word of God has failed. For not all who are of Israel are Israel,
7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע	7 nor are they all children of Abraham because they are his descendants; but "It is through Isaac that descendants shall bear your name."
8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע	8 This means that it is not the children of the flesh who are the children of God, but the children of the promise are counted as descendants.
9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן	9 For this is the wording of the promise, "About this time I shall return and Sarah will have a son."
10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו	10 And not only that, but also when Rebecca had conceived children by one husband, our father Isaac --
11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא	11 before they had yet been born or had done anything, good or bad, in order that God's elective plan might continue,
12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר	12 not by works but by his call--she was told, "The older shall serve the younger."
13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי	13 As it is written: "I loved Jacob but hated Esau."
14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה	14 What then are we to say? Is there injustice on the part of God? Of course not!
15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם	15 For he says to Moses: "I will show mercy to whom I will, I will take pity on whom I will."
16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם	16 So it depends not upon a person's will or exertion, but upon God, who shows mercy.
17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ	17 For the scripture says to Pharaoh, "This is why I have raised you up, to show my power through you that my name may be proclaimed throughout the earth."
18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו	18 Consequently, he has mercy upon whom he wills, and he hardens whom he wills.
19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב	19 You will say to me then, "Why (then) does he still find fault? For who can oppose his will?"
20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני	20 But who indeed are you, a human being, to talk back to God? Will what is made say to its maker,"Why have you created me so?"
21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון	21 Or does not the potter have a right over the clay, to make out of the same lump one vessel for a noble purpose and another for an ignoble one?
22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון	22 What if God, wishing to show his wrath and make known his power, has endured with much patience the vessels of wrath made for destruction?
23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד	23 This was to make known the riches of his glory to the vessels of mercy, which he has prepared previously for glory,
24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים	24 namely, us whom he has called, not only from the Jews but also from the Gentiles.
25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה	25 As indeed he says in Hosea: "Those who were not my people I will call 'my people,' and her who was not beloved I will call 'beloved.'
26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי	26 And in the very place where it was said to them, 'You are not my people,' there they shall be called children of the living God."
27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה	27 And Isaiah cries out concerning Israel, "Though the number of the Israelites were like the sand of the sea, only a remnant will be saved;
28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ	28 for decisively and quickly will the Lord execute sentence upon the earth."
29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו	29 And as Isaiah predicted: "Unless the Lord of hosts had left us descendants, we would have become like Sodom and have been made like Gomorrah."
30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה	30 What then shall we say? That Gentiles, who did not pursue righteousness, have achieved it, that is, righteousness that comes from faith;
31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע	31 but that Israel, who pursued the law of righteousness, did not attain to that law?
32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף	32 Why not? Because they did it not by faith, but as if it could be done by works. They stumbled over the stone that causes stumbling,
33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש	33 as it is written: "Behold, I am laying a stone in Zion that will make people stumble and a rock that will make them fall, and whoever believes in him shall not be put to shame."