Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 9

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש	1 Je veux vous parler sincèrement, dans le Christ, sans aucun mensonge, et ma conscience m’en donne l’assurance dans l’Esprit Saint.
2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי	2 C’est pour moi une très grande peine et une souffrance continuelle
3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי	3 au point que je voudrais être rejeté et loin du Christ à la place de mes frères, je veux dire mes frères de race.
4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות	4 Ils sont Israélites, du peuple adopté par Dieu; sa Gloire est au milieu d’eux avec les alliances, le don de sa Loi, le culte et les promesses.
5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן	5 Les grands ancêtres sont les leurs, et le Christ est des leurs selon la chair, lui qui comme Dieu est aussi au-dessus de tout. Béni soit-il éternellement. Amen!
6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה	6 Je ne veux pas parler d’échec pour les promesses de Dieu, car tous les Israélites ne sont pas Israël,
7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע	7 comme déjà les descendants d’Abraham n’étaient pas tous ses enfants. En effet il lui a été dit: Les enfants d’Isaac seront regardés comme ta descendance.
8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע	8 Donc il ne suffit pas d’être enfant d’Abraham selon la chair pour être enfant de Dieu: la vraie descendance d’Abraham sont ceux qui lui naissent en vertu de la promesse de Dieu.
9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן	9 Et la promesse, la voici: Quand je reviendrai à la même époque, Sara aura un fils.
10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו	10 Voyez encore: Rébecca était enceinte de notre ancêtre et portait des jumeaux,
11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא	11 et comme ils n’avaient encore fait ni bien, ni mal, seul comptait le choix de Dieu;
12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר	12 tout dépendait, non de leurs œuvres, mais de celui qui appelle, lorsqu’il fut dit à Rébecca: Le premier sera soumis au plus jeune.
13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי	13 Et l’Écriture dit: J’ai aimé Jacob et non Ésaü.
14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה	14 Allons-nous dire que Dieu est injuste? Sûrement pas, mais il dit à Moïse:
15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם	15 J’aurai pitié de qui j’ai pitié, et ma compassion sera pour qui je veux.
16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם	16 Il ne suffit donc pas de vouloir ou d’arriver le premier: c’est Dieu qui décide d’avoir pitié.
17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ	17 Et l’Écriture dit à propos du Pharaon: Je t’ai mis sur le trône précisément pour montrer ma force et que toute la terre connaisse mon nom.
18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו	18 Ainsi donc, Dieu fait miséricorde quand il le veut, mais aussi il aveugle qui il veut.
19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב	19 Bien sûr, tu vas dire: Dieu n’a plus rien à me reprocher puisque je ne peux pas échapper à ce qu’il a décidé.
20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני	20 Mais dis donc, ami, qui es-tu pour juger Dieu? Est-ce que l’argile va dire au potier: Que fais-tu de moi?
21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון	21 Le potier est bien libre de faire avec la même boue un vase artistique et un autre pour le service.
22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון	22 Donc Dieu supporte très patiemment ces vases qui méritent sa colère et sont tout prêts pour le châtiment: par eux il veut montrer sa justice et faire connaître sa puissance.
23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד	23 Et il montre la richesse de sa gloire avec d’autres vases, les vases de la miséricorde qu’il a préparés d’avance pour la Gloire.
24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים	24 C’est ainsi qu’il nous a appelés d’entre les Juifs, et également d’entre les païens.
25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה	25 Il le dit dans le livre d’Osée: J’appellerai “mon peuple” celui qui n’est pas mon peuple, et j’appellerai “mon aimée” celle qui n’est pas aimée.
26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי	26 Et de même qu’on leur disait: “Vous n’êtes pas mon peuple”, on les appellera: “fils du Dieu vivant”.
27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה	27 Parlant d’Israël, Isaïe dit sans hésiter: Même si les fils d’Israël étaient nombreux comme le sable du bord de mer, seulement un reste serait sauvé.
28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ	28 Le Seigneur le fera dans ce pays, sans retard et sans se reprendre.
29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו	29 Isaïe l’a dit d’avance: Si le Seigneur des armées ne nous avait pas laissé quelques descendants, ce serait comme pour Sodome, nous serions comme Gomorrhe.
30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה	30 Et la conclusion? C’est que les païens sont devenus des justes - justes moyennant la foi - alors qu’ils n’y pensaient pas; et Israël, avec l’idée d’une loi qui rend juste, n’a pas trouvé cette loi.
31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע	31 Et Israël qui s’attachait à une loi de “justice”, n’a pas atteint le but de la Loi.
32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף	32 Pourquoi? Parce qu’il s’attachait aux œuvres et non à la foi. Ils ont buté sur la pierre qui fait chuter,
33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש	33 comme il est dit dans l’Écriture: Voici que je mets dans Sion un caillou sur lequel on bute, une pierre qui fait chuter.