Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 20

MODERN HEBREW BIBLE	DIODATI
1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים	1 ED avvenne un di que’ giorni, che, mentre egli insegnava il popolo nel tempio, ed evangelizzava, i principali sacerdoti, e gli Scribi, con gli anziani, sopraggiunsero.
2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת	2 E gli dissero: Dicci di quale autorità tu fai coteste cose; o, chi è colui che ti ha data cotesta autorità.
3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי	3 Ed egli, rispondendo, disse loro: Anch’io vi domanderò una cosa; e voi ditemela:
4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם	4 Il battesimo di Giovanni era egli dal cielo, o dagli uomini?
5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו	5 Ed essi ragionavan fra loro, dicendo: Se diciamo che era dal cielo, egli ci dirà: Perchè dunque non gli credeste?
6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה	6 Se altresì diciamo che era dagli uomini, tutto il popolo ci lapiderà; perciocchè egli è persuaso che Giovanni era profeta.
7 ויענו לא ידענו מאין	7 Risposero adunque che non sapevano onde egli fosse.
8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה	8 E Gesù disse loro: Io ancora non vi dirò di quale autorità io fo queste cose
9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים	9 POI prese a dire al popolo questa parabola. Un uomo piantò una vigna, e l’allogò a certi lavoratori, e se ne andò in viaggio, e dimorò fuori lungo tempo.
10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם	10 E nella stagione mandò un servitore a que’ lavoratori, acciocchè gli desser del frutto della vigna; ma i lavoratori, battutolo, lo rimandarono vuoto.
11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם	11 Ed egli di nuovo vi mandò un altro servitore; ma essi, battuto ancora lui, e vituperatolo, lo rimandarono vuoto.
12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה	12 Ed egli ne mandò ancora un terzo; ma essi, ferito ancora costui, lo cacciarono.
13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו	13 E il signor della vigna disse: Che farò? io vi manderò il mio diletto figliuolo; forse, quando lo vedranno, gli porteranno rispetto.
14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה	14 Ma i lavoratori, vedutolo, ragionaron fra loro, dicendo: Costui è l’erede; venite, uccidiamolo, acciocchè l’eredità divenga nostra.
15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם	15 E, cacciatolo fuor della vigna, l’uccisero. Che farà loro adunque il signor della vigna?
16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת	16 Egli verrà, e distruggerà que’ lavoratori, e darà la vigna ad altri. Ma essi, udito ciò, dissero: Così non sia.
17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה	17 Ed egli, riguardatili in faccia, disse: Che cosa adunque è questo ch’è scritto: La pietra che gli edificatori hanno riprovata è divenuta il capo del cantone?
18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו	18 Chiunque caderà sopra quella pietra sarà fiaccato, ed ella triterà colui sopra cui ella caderà.
19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה	19 ED i principali sacerdoti, e gli Scribi, cercavano in quella stessa ora di mettergli le mani addosso, perciocchè riconobbero ch’egli avea detta quella parabola contro a loro; ma temettero il popolo
20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון	20 E, spiandolo, gli mandarono degl’insidiatori, che simulassero d’esser giusti, per soprapprenderlo in parole; per darlo in man della signoria, ed alla podestà del governatore.
21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים	21 E quelli gli fecero una domanda, dicendo: Maestro, noi sappiamo che tu parli ed insegni dirittamente, e che non hai riguardo alla qualità delle persone, ma insegni la via di Dio in verità;
22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא	22 ecci egli lecito di pagare il tributo a Cesare, o no?
23 ויכר את נכליהם ויאמר להם	23 Ed egli, avvedutosi della loro astuzia, disse loro: Perchè mi tentate?
24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר	24 Mostratemi un denaro; di cui porta egli la figura, e la soprascritta? Ed essi, rispondendo, dissero: Di Cesare.
25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים	25 Ed egli disse loro: Rendete adunque a Cesare le cose di Cesare, e a Dio le cose di Dio.
26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו	26 E non lo poterono soprapprendere in parole davanti al popolo; e, maravigliatisi della sua risposta, si tacquero
27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר	27 OR alcuni de’ Sadducei, i quali pretendono non esservi risurrezione, accostatisi, lo domandarono, dicendo:
28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו	28 Maestro, Mosè ci ha scritto, che se il fratello d’alcuno muore avendo moglie, e muore senza figliuoli, il suo fratello prenda la moglie, e susciti progenie al suo fratello.
29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים	29 Or vi furono sette fratelli; e il primo, presa moglie, morì senza figliuoli.
30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים	30 E il secondo prese quella moglie, e morì anch’egli senza figliuoli.
31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו	31 Poi il terzo la prese; e simigliantemente tutti e sette; e morirono senza aver lasciati figliuoli.
32 ובאחרונה מתה גם האשה	32 Ora, dopo tutti, morì anche la donna.
33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה	33 Nella risurrezione adunque, di chi di loro sarà ella moglie? poichè tutti e sette l’hanno avuta per moglie.
34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה	34 E Gesù, rispondendo, disse loro: I figliuoli di questo secolo sposano, e son maritati;
35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה	35 ma coloro che saranno reputati degni d’ottener quel secolo, e la risurrezion de’ morti, non isposano, e non son maritati.
36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה	36 Perciocchè ancora non possono più morire; poichè siano pari agli angeli; e son figliuoli di Dio, essendo figliuoli della risurrezione.
37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב	37 Or che i morti risuscitino, Mosè stesso lo dichiarò presso al pruno, quando egli nomina il Signore l’Iddio d’Abrahamo, e l’Iddio d’Isacco, e l’Iddio di Giacobbe.
38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו	38 Or egli non è Dio de’ morti, anzi de’ viventi; poichè tutti vivono per lui
39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת	39 Ed alcuni degli Scribi gli fecer motto, e dissero: Maestro, bene hai detto.
40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר	40 E non ardirono più fargli alcuna domanda.
41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד	41 ED egli disse loro: Come dicono che il Cristo sia figliuolo di Davide?
42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני	42 E pur Davide stesso, nel libro de’ Salmi, dice: Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra,
43 עד אשית איביך הדם לרגליך	43 finchè io abbia posti i tuoi nemici per iscannello de’ tuoi piedi.
44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו	44 Davide adunque lo chiama Signore. E come è egli suo figliuolo?
45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם	45 ORA, mentre tutto il popolo stava ascoltando, egli disse a’ suoi discepoli.
46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות	46 Guardatevi dagli Scribi, i quali volentieri passeggiano in vesti lunghe, ed amano le salutazioni nelle piazze, e i primi seggi nelle raunanze, e i primi luoghi ne’ conviti.
47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו	47 I quali divorano le case delle vedove, eziandio sotto specie di far lunghe orazioni; essi ne riceveranno maggior condannazione