1 וירד באניה ויעבר ויבא אל עירו | 1 וַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה וַיַּעֲבֹר וַיָּבֹא אֶל־עִירוֹ |
2 והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על המטה ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים חזק בני נסלחו לך חטאתיך | 2 וְהִנֵּה הֵם מְבִיאִים אֵלָיו אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וְהוּא מֻשְׁכָּב עַל־הַמִּטָּה וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים חֲזַק בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ |
3 והנה אנשים מן הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא | 3 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בִלְבָבָם מְגַדֵּף הוּא |
4 וירא ישוע את מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם | 4 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־מַחְשְׁבֹתָם וַיֹּאמַר לָמָּה תַחְשְׁבוּ רָעָה בִּלְבַבְכֶם |
5 כי מה הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום התהלך | 5 כִּי מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמֹר קוּם הִתְהַלֵּךְ |
6 אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים קום שא את מטתך ולך לך אל ביתך | 6 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָּׁלְטָן בָּאָרֶץ לִסְלֹחַ חֲטָאִים וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים קוּם שָׂא אֶת־מִטָּתְךָ וְלֶךְ־לְךָ אֶל־בֵּיתֶךָ |
7 ויקם וילך לביתו | 7 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ |
8 והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו את האלהים אשר נתן שלטן כזה לבני אדם | 8 וַהֲמוֹן הָעָם כִּרְאוֹתָם זֹאת הִשְׁתּוֹמְמוּ וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן שָׁלְטָן כָּזֶה לִבְנֵי אָדָם |
9 ויהי בעבר ישוע משם וירא איש ישב בבית המכס ושמו מתי ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריך | 9 וַיְהִי בַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיַּרְא אִישׁ ישֵׁב בְּבֵית־הַמֶּכֶס וּשְׁמוֹ מַתָּי וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְכָה אַחֲרָי וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו |
10 ויהי בהסבו בביתו והנה מוכסים וחטאים רבים באו ויסבו עם ישוע ותלמידיו | 10 וַיְהִי בַּהֲסִבּוֹ בְּבֵיתוֹ וְהִנֵּה מוֹכְסִים וְחַטָּאִים רַבִּים בָּאוּ וַיָּסֵבּוּ עִם־יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו |
11 ויראו הפרושים ויאמרו אל תלמידיו מדוע עם המוכסים והחטאים אכל רבכם | 11 וַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֶל־תַּלְמִידָיו מַדּוּעַ עִם־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים אֹכֵל רַבְּכֶם |
12 וישמע זאת ישוע ויאמר אליהם החזקים אינם צריכים לרפא כי אם החולים | 12 וַיִּשְׁמַע זֹאת יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא כִּי אִם־הַחוֹלִים |
13 ואתם צאו ולמדו מה הוא חסד חפצתי ולא זבח כי לא באתי לקרא את הצדיקים כי אם את החטאים לתשובה | 13 וְאַתֶּם צְאוּ וְלִמְדוּ מָה הוּא חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח כִּי לֹא־בָאתִי לִקְרֹא אֶת־הַצַּדִּיקִים כִּי אִם־אֶת־הַחַטָּאִים לִתְשׁוּבָה |
14 ויגשו אליו תלמידי יוחנן ויאמרו מדוע אנחנו והפרושים צמים הרבה ותלמידיך אינם צמים | 14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים |
15 ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה להתאבל בעוד החתן עמהם הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו | 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ |
16 אין משים מטלית חדשה על שמלה בלה כי תנתק מלאתו מן השמלה ותרע הקריעה | 16 אֵין שָׂמִים טְלַאי חָדָשׁ עַל־שִׂמְלָה בָלָה כִּי יִנָּתֵק הַטְּלַאי מִן־הַשִּׂמְלָה וְתֵרֹעַ הַקְּרִיעָה |
17 ואין נותנים יין חדש בנאדות בלים פן יבקעו הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל נותנים את היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו | 17 וְאֵין נוֹתְנִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים פֶּן־יִבָּקְעוּ הַנֹּאדוֹת וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל נוֹתְנִים אֶת־הַיַּיִן הֶחָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יִשָּׁמֵרוּ |
18 ויהי הוא מדבר אליהם את אלה והנה אחד השרים בא וישתחו לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא נא ושים את ידך עליה ותחיה | 18 וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־אֵלֶּה וְהִנֵּה אַחַד הַשָּׂרִים בָּא וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיֹּאמַר עַתָּה זֶה מֵתָה בִתִּי בֹּא־נָא וְשִׂים אֶת־יָדְךָ עָלֶיהָ וְתִחְיֶה |
19 ויקם ישוע וילך אחריו הוא ותלמידיו | 19 וַיָּקָם יֵשׁוּעַ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הוּא וְתַלְמִידָיו |
20 והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו | 20 וְהִנֵּה אִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִגְּשָׁה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ |
21 כי אמרה בלבה אך אם אגע בבגדו אושע | 21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ אַךְ אִם־אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אִוָּשֵׁעַ |
22 ויפן ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן השעה ההיא | 22 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיֹּאמַר חִזְקִי בִתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וַתִּוָּשַׁע הָאִשָּׁה מִן־הַשָּׁעָה הַהִיא |
23 ויבא ישוע אל בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת העם ההומה ויאמר | 23 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־בֵּית הַשָּׂר וַיַּרְא אֶת הַמְחַלְלִים בַּחֲלִילִים וְאֶת־הָעָם הַהוֹמֶה וַיֹּאמַר |
24 סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו | 24 סוּרוּ מִפֹּה כִּי לֹא מֵתָה הַיַּלְדָּה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא וַיִּשְׂחֲקוּ לוֹ |
25 ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה | 25 וַיְהִי אַחֲרֵי גֹּרַשׁ הָעָם וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ וַתָּקָם הַנַּעֲרָה |
26 ותצא השמועה הזאת בכל הארץ ההיא | 26 וַתֵּצֵא הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא |
27 ויעבר ישוע משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקעם ואמרים חננו בן דוד | 27 וַיַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִוְרִים וְהֵמָּה צֹעֲקִים וְאֹמְרִים חָנֵּנוּ בֶּן־דָּוִד |
28 וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם ישוע המאמינים אתם כי יש לאל ידי לעשות זאת ויאמרו אליו כן אדנינו | 28 וּכְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַעִוְרִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲמַאֲמִינִים אַתֶּם כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֵּן אֲדֹנֵינוּ |
29 ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם | 29 וַיִּגַּע בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר יֵעָשֶׂה לָכֶם כֶּאֱמוּנַתְכֶם |
30 ותפקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו פן יודע לאיש | 30 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיִּגְעַר־בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר רְאוּ פֶּן־יִוָּדַע לְאִישׁ |
31 והמה בצאתם השמיעו את שמעו בכל הארץ ההיא | 31 וְהֵמָּה בְּצֵאתָם הִשְׁמִיעוּ אֶת־שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא |
32 המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד | 32 הֵמָּה יָצָאוּ וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ אִלֵּם אֲחוּז שֵׁד |
33 וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל | 33 וְכַאֲשֶׁר גֹּרַשׁ הַשֵּׁד וַיְדַבֵּר הָאִלֵּם וַיִּתְמַהּ הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ מֵעוֹלָם לֹא־נִרְאֲתָה כָזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל |
34 והפרושים אמרו על ידי שר השדים מגרש הוא את השדים | 34 וְהַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ עַל־יְדֵי שַׂר הַשֵּׁדִים מְגָרֵשׁ הוּא אֵת הַשֵּׁדִים |
35 ויסב ישוע בכל הערים והכפרים וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל מחלה וכל מדוה בעם | 35 וָיָּסָב יֵשׁוּעַ בְּכָל־הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים וַיְלַמֵּד בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹתֵיהֶם וַיְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת וַיְרַפֵּא כָּל־מַחֲלָה וְכָל־מַדְוֶה בָּעָם |
36 ובראותו את ההמנים נכמרו רחמיו עליהם כי הם מתעלפים ונדחים כצאן אשר אין להם רעה | 36 וּבִרְאוֹתוֹ אֶת־הַהֲמוֹנִים נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם כִּי הֵם עֲיֵפִים וְנִדָּחִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה |
37 אז ידבר לתלמדידיו ויאמר רב הקציר והפעלים מעטים | 37 אָז יְדַבֵּר לְתַלְמִידָיו וַיֹּאמַר רַב הַקָּצִיר וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים |
38 לכן התחננו אל בעל הקציר לשלח פעלים לקצירו | 38 לָכֵן הִתְחַנְנוּ אֶל־בַּעַל הַקָּצִיר לִשְׁלֹחַ פֹּעֲלִים לִקְצִירוֹ |