Matthäus 9

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28
Versetti esaminati

Torna indietro

Menge Bibel Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Er stieg nun in ein Boot, fuhr über den See zurück und kam wieder in seine Stadt (Kapernaum).1 וַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה וַיַּעֲבֹר וַיָּבֹא אֶל־עִירוֹ
2 Dort brachte man ihm einen Gelähmten, der auf einem Tragbett lag. Weil nun Jesus ihren Glauben sah, sagte er zu dem Gelähmten: »Sei getrost, mein Sohn: deine Sünden sind (dir) vergeben!«2 וְהִנֵּה הֵם מְבִיאִים אֵלָיו אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וְהוּא מֻשְׁכָּב עַל־הַמִּטָּה וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים חֲזַק בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ
3 Da dachten einige von den Schriftgelehrten bei sich: »Dieser lästert Gott!«3 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בִלְבָבָם מְגַדֵּף הוּא
4 Weil nun Jesus ihre Gedanken durchschaute, sagte er: »Warum denkt ihr Böses in euren Herzen?4 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־מַחְשְׁבֹתָם וַיֹּאמַר לָמָּה תַחְשְׁבוּ רָעָה בִּלְבַבְכֶם
5 Was ist denn leichter, zu sagen: ›Deine Sünden sind (dir) vergeben‹ oder zu sagen: ›Stehe auf und gehe umher!‹?5 כִּי מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמֹר קוּם הִתְהַלֵּךְ
6 Damit ihr aber wißt, daß der Menschensohn die Vollmacht besitzt, Sünden auf der Erde zu vergeben« – hierauf sagte er zu dem Gelähmten: »Stehe auf, nimm dein Bett und gehe heim in dein Haus!«6 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָּׁלְטָן בָּאָרֶץ לִסְלֹחַ חֲטָאִים וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים קוּם שָׂא אֶת־מִטָּתְךָ וְלֶךְ־לְךָ אֶל־בֵּיתֶךָ
7 Da stand er auf und ging heim in sein Haus.7 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ
8 Als die Volksmenge das sah, gerieten sie in Furcht und priesen Gott, daß er den Menschen solche Macht gegeben habe.8 וַהֲמוֹן הָעָם כִּרְאוֹתָם זֹאת הִשְׁתּוֹמְמוּ וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן שָׁלְטָן כָּזֶה לִבְנֵי אָדָם
9 Als Jesus dann von dort weiterging, sah er einen Mann namens Matthäus (= Levi) an der Zollstätte sitzen und sagte zu ihm: »Folge mir nach!« Da stand er auf und folgte ihm.9 וַיְהִי בַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיַּרְא אִישׁ ישֵׁב בְּבֵית־הַמֶּכֶס וּשְׁמוֹ מַתָּי וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְכָה אַחֲרָי וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו
10 Als Jesus dann im Hause (des Matthäus) zu Tische saß, kamen viele Zöllner und Sünder und nahmen mit Jesus und seinen Jüngern am Mahle teil.10 וַיְהִי בַּהֲסִבּוֹ בְּבֵיתוֹ וְהִנֵּה מוֹכְסִים וְחַטָּאִים רַבִּים בָּאוּ וַיָּסֵבּוּ עִם־יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו
11 Als die Pharisäer das sahen, sagten sie zu seinen Jüngern: »Warum ißt euer Meister mit den Zöllnern und Sündern?«11 וַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֶל־תַּלְמִידָיו מַדּוּעַ עִם־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים אֹכֵל רַבְּכֶם
12 Als Jesus es hörte, sagte er: »Die Gesunden haben keinen Arzt nötig, wohl aber die Kranken.12 וַיִּשְׁמַע זֹאת יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא כִּי אִם־הַחוֹלִים
13 Geht aber hin und lernt das Wort verstehen (Hos 6,6): ›An Barmherzigkeit habe ich Wohlgefallen, nicht an Schlachtopfern‹ (vgl. 12,7); denn ich bin nicht gekommen, um Gerechte zu berufen, sondern Sünder.«13 וְאַתֶּם צְאוּ וְלִמְדוּ מָה הוּא חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח כִּי לֹא־בָאתִי לִקְרֹא אֶת־הַצַּדִּיקִים כִּי אִם־אֶת־הַחַטָּאִים לִתְשׁוּבָה
14 Damals traten die Jünger des Johannes an ihn heran mit der Frage: »Warum fasten wir und die Pharisäer (zum Zeichen der Frömmigkeit), während deine Jünger es nicht tun?«14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים
15 Jesus antwortete ihnen: »Können etwa die Hochzeitsgäste trauern, solange der Bräutigam noch in ihrer Mitte weilt? Es werden aber Tage kommen, wo der Bräutigam ihnen genommen ist: dann werden sie fasten.15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ
16 Niemand setzt aber ein Stück ungewalkten Tuches (= neuen Stoff) auf ein altes Kleid; denn der eingesetzte Fleck (= das Flickstück) reißt doch von dem Kleide wieder ab, und es entsteht ein noch schlimmerer Riß.16 אֵין שָׂמִים טְלַאי חָדָשׁ עַל־שִׂמְלָה בָלָה כִּי יִנָּתֵק הַטְּלַאי מִן־הַשִּׂמְלָה וְתֵרֹעַ הַקְּרִיעָה
17 Auch füllt man neuen (= jungen) Wein nicht in alte Schläuche; sonst werden die Schläuche gesprengt, und der Wein läuft aus, und auch die Schläuche gehen verloren; nein, man füllt neuen Wein in neue Schläuche: dann bleiben beide erhalten.«17 וְאֵין נוֹתְנִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים פֶּן־יִבָּקְעוּ הַנֹּאדוֹת וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל נוֹתְנִים אֶת־הַיַּיִן הֶחָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יִשָּׁמֵרוּ
18 Während Jesus noch so zu ihnen redete, trat ein Vorsteher (der Synagoge) herzu, warf sich vor ihm nieder und sagte: »Meine Tochter ist soeben gestorben; aber komm und lege ihr deine Hand auf, dann wird sie wieder zum Leben erwachen.«18 וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־אֵלֶּה וְהִנֵּה אַחַד הַשָּׂרִים בָּא וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיֹּאמַר עַתָּה זֶה מֵתָה בִתִּי בֹּא־נָא וְשִׂים אֶת־יָדְךָ עָלֶיהָ וְתִחְיֶה
19 Da stand Jesus auf und folgte ihm samt seinen Jüngern.19 וַיָּקָם יֵשׁוּעַ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הוּא וְתַלְמִידָיו
20 Und siehe, eine Frau, die seit zwölf Jahren am Blutfluß litt, trat von hinten an ihn heran und faßte die Quaste (vgl. 4.Mose 15,38-41) seines Rockes (oder: Mantels) an;20 וְהִנֵּה אִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִגְּשָׁה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ
21 sie dachte nämlich bei sich: »Wenn ich nur seinen Rock (oder: Mantel) anfasse, so wird mir geholfen sein.«21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ אַךְ אִם־אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אִוָּשֵׁעַ
22 Jesus aber wandte sich um, und als er sie sah, sagte er: »Sei getrost, meine Tochter, dein Glaube hat dir geholfen!« Und die Frau war von dieser Stunde an gesund.22 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיֹּאמַר חִזְקִי בִתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וַתִּוָּשַׁע הָאִשָּׁה מִן־הַשָּׁעָה הַהִיא
23 Als Jesus dann in das Haus des Vorstehers kam und die Flötenbläser und das Getümmel der Volksmenge sah,23 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־בֵּית הַשָּׂר וַיַּרְא אֶת הַמְחַלְלִים בַּחֲלִילִים וְאֶת־הָעָם הַהוֹמֶה וַיֹּאמַר
24 sagte er: »Entfernt euch! Das Mädchen ist nicht tot, sondern schläft nur.« Da verlachten sie ihn.24 סוּרוּ מִפֹּה כִּי לֹא מֵתָה הַיַּלְדָּה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא וַיִּשְׂחֲקוּ לוֹ
25 Als man aber die Volksmenge aus dem Hause entfernt hatte, ging er (zu der Toten) hinein und faßte sie bei der Hand: da erwachte das Mädchen (oder: es stand auf).25 וַיְהִי אַחֲרֵי גֹּרַשׁ הָעָם וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ וַתָּקָם הַנַּעֲרָה
26 Die Kunde hiervon verbreitete sich in der ganzen dortigen Gegend.26 וַתֵּצֵא הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא
27 Als Jesus hierauf von dort weiterging, folgten ihm zwei Blinde, die laut riefen: »Sohn Davids, erbarme dich unser!«27 וַיַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִוְרִים וְהֵמָּה צֹעֲקִים וְאֹמְרִים חָנֵּנוּ בֶּן־דָּוִד
28 Als er dann in das Haus (= nach Hause) gekommen war, traten die Blinden zu ihm heran, und Jesus fragte sie: »Glaubt ihr, daß ich (euch) dies zu tun vermag?« Sie antworteten ihm: »Ja, Herr!«28 וּכְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַעִוְרִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲמַאֲמִינִים אַתֶּם כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֵּן אֲדֹנֵינוּ
29 Da rührte er ihre Augen an und sagte: »Nach eurem Glauben geschehe euch!«29 וַיִּגַּע בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר יֵעָשֶׂה לָכֶם כֶּאֱמוּנַתְכֶם
30 Da taten sich ihre Augen auf; Jesus aber gab ihnen die strenge Weisung: »Hütet euch! Niemand darf etwas davon erfahren!«30 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיִּגְעַר־בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר רְאוּ פֶּן־יִוָּדַע לְאִישׁ
31 Sobald sie aber hinausgegangen waren, verbreiteten sie die Kunde von ihm in jener ganzen Gegend.31 וְהֵמָּה בְּצֵאתָם הִשְׁמִיעוּ אֶת־שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא
32 Während diese hinausgingen, brachte man schon wieder einen stummen Besessenen zu ihm;32 הֵמָּה יָצָאוּ וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ אִלֵּם אֲחוּז שֵׁד
33 und als der böse Geist ausgetrieben war, konnte der Stumme reden. Da geriet die Volksmenge in Staunen und sagte: »Noch niemals hat man etwas Derartiges in Israel gesehen!«33 וְכַאֲשֶׁר גֹּרַשׁ הַשֵּׁד וַיְדַבֵּר הָאִלֵּם וַיִּתְמַהּ הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ מֵעוֹלָם לֹא־נִרְאֲתָה כָזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל
34 Die Pharisäer aber erklärten: »Im Bunde mit dem Obersten (oder: in der Kraft des Beherrschers) der bösen Geister treibt er die Geister aus.«34 וְהַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ עַל־יְדֵי שַׂר הַשֵּׁדִים מְגָרֵשׁ הוּא אֵת הַשֵּׁדִים
35 So durchwanderte Jesus alle Städte und Dörfer, indem er in ihren (= den dortigen) Synagogen lehrte, die Heilsbotschaft vom Reiche (Gottes) verkündigte und alle Krankheiten und alle Gebrechen heilte (4,23).35 וָיָּסָב יֵשׁוּעַ בְּכָל־הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים וַיְלַמֵּד בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹתֵיהֶם וַיְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת וַיְרַפֵּא כָּל־מַחֲלָה וְכָל־מַדְוֶה בָּעָם
36 Beim Anblick der Volksscharen aber erfaßte ihn tiefes Mitleid mit ihnen, denn sie waren abgehetzt und verwahrlost wie Schafe, die keinen Hirten haben (4.Mose 27,17; Hes 34,1-6).36 וּבִרְאוֹתוֹ אֶת־הַהֲמוֹנִים נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם כִּי הֵם עֲיֵפִים וְנִדָּחִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה
37 Da sagte er zu seinen Jüngern: »Die Ernte ist groß, aber die Zahl der Arbeiter ist klein;37 אָז יְדַבֵּר לְתַלְמִידָיו וַיֹּאמַר רַב הַקָּצִיר וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים
38 bittet daher den Herrn der Ernte, daß er Arbeiter auf sein Erntefeld sende!«38 לָכֵן הִתְחַנְנוּ אֶל־בַּעַל הַקָּצִיר לִשְׁלֹחַ פֹּעֲלִים לִקְצִירוֹ