Zaccaria (زكريا) 5

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
Versetti esaminati

Torna indietro

Smith Van Dyke Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 فعدت ورفعت عينيّ ونظرت واذا بدرج طائر.1 וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָֽאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָֽה׃
2 فقال لي ماذا ترى. فقلت اني ارى درجا طائرا طوله عشرون ذراعا وعرضه عشر اذرع.2 אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מָצָאנוּ בָאֱמוּנָה מָבוֹא אֶל־הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹמְדִים בּוֹ וְנִתְהַלֵּל בְּתִקְוַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים
3 فقال لي هذه هي اللعنة الخارجة على وجه كل الارض. لان كل سارق يباد من هنا بحسبها وكل حالف يباد من هناك بحسبها.3 וְלֹא־זֹאת בִּלְבָד כִּי אַף־נִתְהַלֵּל בַּצָּרוֹת יַעַן אֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי־הַצָּרָה מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת
4 اني اخرجها يقول رب الجنود فتدخل بيت السارق وبيت الحالف باسمي زورا وتبيت في وسط بيته وتفنيه مع خشبه وحجارته4 הֹוצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות וּבָאָה אֶל־בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל־בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתֹוךְ בֵּיתֹו וְכִלַּתּוּ וְאֶת־עֵצָיו וְאֶת־אֲבָנָיו
5 ثم خرج الملاك الذي كلمني وقال لي. ارفع عينيك وانظر ما هذا الخارج.5 וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיֹּוצֵאת הַזֹּאת
6 فقلت ما هو. فقال هذه هي الايفة الخارجة. وقال هذه عينهم في كل الارض.6 וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה הַיֹּוצֵאת וַיֹּאמֶר זֹאת עֵינָם בְּכָל־הָאָרֶץ
7 واذا بوزنة رصاص رفعت. وكانت امرأة جالسة في وسط الايفة.7 הֵן בְּעַד הַצַּדִּיק יִקְשֶׁה לְאִישׁ לָמוּת אָכֵן לָמוּת בְּעַד הַטּוֹב אוּלַי יִשָּׂאֵהוּ לִבּוֹ
8 فقال هذه هي الشر. فطرحها الى وسط الايفة وطرح ثقل الرصاص على فمها.8 אֲבָל בָּזֹאת הוֹדִיעַ הָאֱלֹהִים אֶת־אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ כִּי הַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ עוֹד חַטָּאִים
9 ورفعت عينيّ ونظرت واذا بامرأتين خرجتا والريح في اجنحتهما. ولهما اجنحة كاجنحة اللقلق فرفعتا الايفة بين الارض والسماء.9 וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יֽוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת־הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָֽיִם׃
10 فقلت للملاك الذي كلمني الى اين هما ذاهبتان بالايفة.10 וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מֽוֹלִכוֹת אֶת־הָאֵיפָֽה׃
11 فقال لي لتبنيا لها بيتا في ارض شنعار. واذا تهيّأ تقرّ هناك على قاعدتها11 וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנֽוֹת־לָהֿ בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל־מְכֻנָתָֽהּ׃
12 לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ
13 כִּי עַד־זְמַן הַתּוֹרָה הָיָה הַחֵטְא בָּעוֹלָם אַךְ לֹא־יֵחָשֵׁב חֵטְא בְּאֵין תּוֹרָה
14 אוּלָם הַמָּוֶת מָלַךְ מֵאָדָם עַד־משֶׁה גַּם עַל־אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ בְּדִמְיוֹן עֲבֵרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר־הוּא דְמוּת הֶעָתִיד לָבוֹא
15 אַךְ לֹא כִדְבַר־הַפֶּשַׁע דְּבַר הַמַּתָּנָה כִּי אִם־בְּפֶשַׁע הָאֶחָד מֵתוּ הָרַבִּים אַף כִּי־חֶסֶד אֱלֹהִים וּמַתְּנָתוֹ עָדְפוּ עָדוֹף לָרַבִּים בְּחֶסֶד הָאָדָם הָאֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
16 וְלֹא כְמוֹ עַל־יְדֵי חֹטֵא אֶחָד כֵּן הַמַּתָּנָה כִּי הַמִּשְׁפָּט יָצָא מֵאֶחָד לְחַיֵּב אֲבָל מַתְּנַת הַחֶסֶד הִיא לְזַכּוֹת מִפְּשָׁעִים רַבִּים
17 כִּי אִם־בְּפֶשַׁע הָאֶחָד מָלַךְ הַמָּוֶת עַל־יְדֵי הָאֶחָד אַף כִּי־מְקַבְּלֵי עֹדֶף הַחֶסֶד וּמַתְּנַת הַצְּדָקָה יִמְלְכוּ בַחַיִּים עַל־יְדֵי הָאֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
18 לָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּפֶשַׁע אֶחָד נֶאְשְׁמוּ כָּל־בְּנֵי־אָדָם כָּכָה גַּם־עַל־יְדֵי זְכוּת אַחַת יִזְכּוּ כָּל־בְּנֵי־אָדָם לַחַיִּים
19 כִּי כַּאֲשֶׁר בִּמְרִי הָאָדָם הָאֶחָד הָיוּ הָרַבִּים לְחַטָּאִים כָּכָה גַּם עַל־יְדֵי מִשְׁמַעַת הָאֶחָד יִהְיוּ הָרַבִּים לְצַדִּיקִים
20 אֲבָל הַתּוֹרָה נִכְנְסָה לְמַעַן יִרְבֶּה הַפָּשַׁע וּבַאֲשֶׁר רָבָה הַחֵטְא עָדַף מִמֶּנּוּ הֶחָסֶד
21 לְמַעַן כַּאֲשֶׁר מָלַךְ הַחֵטְא בַּמָּוֶת כָּכָה יִמְלֹךְ גַם־הַחֶסֶד עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה לְחַיֵּי עוֹלָם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ