| 1 וישמע פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נגיד בבית יהוה את ירמיהו נבא את הדברים האלה | 1 Now Pashhur the priest, the son of Immer, who was chief officer in the house of the LORD, heard Jeremiah prophesying these things. |
| 2 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה | 2 Then Pashhur beat Jeremiah the prophet, and put him in the stocks that were in the upper Benjamin Gate of the house of the LORD. |
| 3 ויהי ממחרת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם מגור מסביב | 3 On the morrow, when Pashhur released Jeremiah from the stocks, Jeremiah said to him, "The LORD does not call your name Pashhur, but Terror on every side. |
| 4 כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב | 4 For thus says the LORD: Behold, I will make you a terror to yourself and to all your friends. They shall fall by the sword of their enemies while you look on. And I will give all Judah into the hand of the king of Babylon; he shall carry them captive to Babylon, and shall slay them with the sword. |
| 5 ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה | 5 Moreover, I will give all the wealth of the city, all its gains, all its prized belongings, and all the treasures of the kings of Judah into the hand of their enemies, who shall plunder them, and seize them, and carry them to Babylon. |
| 6 ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר | 6 And you, Pashhur, and all who dwell in your house, shall go into captivity; to Babylon you shall go; and there you shall die, and there you shall be buried, you and all your friends, to whom you have prophesied falsely." |
| 7 פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי | 7 O LORD, thou hast deceived me, and I was deceived; thou art stronger than I, and thou hast prevailed. I have become a laughingstock all the day; every one mocks me. |
| 8 כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום | 8 For whenever I speak, I cry out, I shout, "Violence and destruction!" For the word of the LORD has become for me a reproach and derision all day long. |
| 9 ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל | 9 If I say, "I will not mention him, or speak any more in his name," there is in my heart as it were a burning fire shut up in my bones, and I am weary with holding it in, and I cannot. |
| 10 כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו | 10 For I hear many whispering. Terror is on every side! "Denounce him! Let us denounce him!" say all my familiar friends, watching for my fall. "Perhaps he will be deceived, then we can overcome him, and take our revenge on him." |
| 11 ויהוה אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח | 11 But the LORD is with me as a dread warrior; therefore my persecutors will stumble, they will not overcome me. They will be greatly shamed, for they will not succeed. Their eternal dishonor will never be forgotten. |
| 12 ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי | 12 O LORD of hosts, who triest the righteous, who seest the heart and the mind, let me see thy vengeance upon them, for to thee have I committed my cause. |
| 13 שירו ליהוה הללו את יהוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים | 13 Sing to the LORD; praise the LORD! For he has delivered the life of the needy from the hand of evildoers. |
| 14 ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך | 14 Cursed be the day on which I was born! The day when my mother bore me, let it not be blessed! |
| 15 ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שמח שמחהו | 15 Cursed be the man who brought the news to my father, "A son is born to you," making him very glad. |
| 16 והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים | 16 Let that man be like the cities which the LORD overthrew without pity; let him hear a cry in the morning and an alarm at noon, |
| 17 אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם | 17 because he did not kill me in the womb; so my mother would have been my grave, and her womb for ever great. |
| 18 למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי | 18 Why did I come forth from the womb to see toil and sorrow, and spend my days in shame? |
