Amos (עמוס) - Amos 20

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 וישמע פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נגיד בבית יהוה את ירמיהו נבא את הדברים האלה	1 Jeremiah was heard prophesying these things by the priest Pashhur, son of Immer, chief officer in the house of the LORD.
2 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה	2 So he had the prophet scourged and placed in the stocks at the upper Gate of Benjamin in the house of the LORD.
3 ויהי ממחרת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם מגור מסביב	3 The next morning, after Pashhur had released Jeremiah from the stocks, the prophet said to him: Instead of Pashhur, the LORD will name you "Terror on every side."
4 כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב	4 For thus says the LORD: Indeed, I will deliver you to terror, you and all your friends. Your own eyes shall see them fall by the sword of their enemies. All Judah I will deliver to the king of Babylon, who shall take them captive to Babylon or slay them with the sword.
5 ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה	5 All the wealth of this city, all it has toiled for and holds dear, all the treasures of the kings of Judah, I will give as plunder into the hands of their foes, who shall seize it and carry it away to Babylon.
6 ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר	6 You Pashhur, and all the members of your household shall go into exile. To Babylon you shall go, you and all your friends; there you shall die and be buried, because you have prophesied lies to them.
7 פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי	7 You duped me, O LORD, and I let myself be duped; you were too strong for me, and you triumphed. All the day I am an object of laughter; everyone mocks me.
8 כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום	8 Whenever I speak, I must cry out, violence and outrage is my message; The word of the LORD has brought me derision and reproach all the day.
9 ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל	9 I say to myself, I will not mention him, I will speak in his name no more. But then it becomes like fire burning in my heart, imprisoned in my bones; I grow weary holding it in, I cannot endure it.
10 כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו	10 Yes, I hear the whisperings of many: "Terror on every side! Denounce! let us denounce him!" All those who were my friends are on the watch for any misstep of mine. "Perhaps he will be trapped; then we can prevail, and take our vengeance on him."
11 ויהוה אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח	11 But the LORD is with me, like a mighty champion: my persecutors will stumble, they will not triumph. In their failure they will be put to utter shame, to lasting, unforgettable confusion.
12 ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי	12 O LORD of hosts, you who test the just, who probe mind and heart, Let me witness the vengeance you take on them, for to you I have entrusted my cause.
13 שירו ליהוה הללו את יהוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים	13 Sing to the LORD, praise the LORD, For he has rescued the life of the poor from the power of the wicked!
14 ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך	14 Cursed be the day on which I was born! May the day my mother gave me birth never be blessed!
15 ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שמח שמחהו	15 Cursed be the man who brought the news to my father, saying, "A child, a son, has been born to you!" filling him with great joy.
16 והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים	16 Let that man be like the cities which the LORD relentlessly overthrew; Let him hear war cries in the morning, battle alarms at noonday,
17 אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם	17 because he did not dispatch me in the womb! Then my mother would have been my grave, her womb confining me forever.
18 למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי	18 Why did I come forth from the womb, to see sorrow and pain, to end my days in shame?