Isaiah (ישעיה) - Isaia 49

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 לַמְנַצֵּחַ ׀ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמֹור	1 Psalmus Asaph. Deus deorum Dominus locutus est, et vocavit terram a solis ortu usque ad occasum.
2 שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד	2 Ex Sion species decoris ejus :
3 גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיֹון	3 Deus manifeste veniet ; Deus noster, et non silebit. Ignis in conspectu ejus exardescet ; et in circuitu ejus tempestas valida.
4 פִּי יְדַבֵּר חָכְמֹות וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנֹות	4 Advocabit cælum desursum, et terram, discernere populum suum.
5 אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנֹּור חִידָתִי	5 Congregate illi sanctos ejus, qui ordinant testamentum ejus super sacrificia.
6 לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי	6 Et annuntiabunt cæli justitiam ejus, quoniam Deus judex est.
7 הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ	7 Audi, populus meus, et loquar ; Israël, et testificabor tibi : Deus, Deus tuus ego sum.
8 אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרֹו	8 Non in sacrificiis tuis arguam te ; holocausta autem tua in conspectu meo sunt semper.
9 וְיֵקַר פִּדְיֹון נַפְשָׁם וְחָדַל לְעֹולָם	9 Non accipiam de domo tua vitulos, neque de gregibus tuis hircos :
10 וִיחִי־עֹוד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת	10 quoniam meæ sunt omnes feræ silvarum, jumenta in montibus, et boves.
11 כִּי יִרְאֶה ׀ חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם	11 Cognovi omnia volatilia cæli, et pulchritudo agri mecum est.
12 קִרְבָּם בָּתֵּימֹו ׀ לְעֹולָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמֹותָם עֲלֵי אֲדָמֹות	12 Si esuriero, non dicam tibi : meus est enim orbis terræ et plenitudo ejus.
13 וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	13 Numquid manducabo carnes taurorum ? aut sanguinem hircorum potabo ?
14 זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמֹו וְאַחֲרֵיהֶם ׀ בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה	14 Immola Deo sacrificium laudis, et redde Altissimo vota tua.
15 כַּצֹּאן ׀ לִשְׁאֹול שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים ׀ לַבֹּקֶר [וְצִירָם כ] (וְצוּרָם ק) לְבַלֹּות שְׁאֹול מִזְּבֻל לֹו	15 Et invoca me in die tribulationis : eruam te, et honorificabis me.
16 אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאֹול כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה	16 Peccatori autem dixit Deus : Quare tu enarras justitias meas ? et assumis testamentum meum per os tuum ?
17 אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבֹוד בֵּיתֹו	17 Tu vero odisti disciplinam, et projecisti sermones meos retrorsum.
18 כִּי לֹא בְמֹותֹו יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבֹודֹו	18 Si videbas furem, currebas cum eo ; et cum adulteris portionem tuam ponebas.
19 כִּי־נַפְשֹׁו בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיֹודֻךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ	19 Os tuum abundavit malitia, et lingua tua concinnabat dolos.
20 תָּבֹוא עַד־דֹּור אֲבֹותָיו עַד־נֵצַח לֹא יִרְאוּ־אֹור	20 Sedens adversus fratrem tuum loquebaris, et adversus filium matris tuæ ponebas scandalum.
21 אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	21 Hæc fecisti, et tacui. Existimasti inique quod ero tui similis : arguam te, et statuam contra faciem tuam.
22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גֹּויִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה	22 Intelligite hæc, qui obliviscimini Deum, nequando rapiat, et non sit qui eripiat.
23 וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרֹותֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קֹוָי׃ ס	23 Sacrificium laudis honorificabit me, et illic iter quo ostendam illi salutare Dei.
24 הֲיֻקַּח מִגִּבֹּור מַלְקֹוחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט
25 כִּי־כֹה ׀ אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבֹּור יֻקָּח וּמַלְקֹוחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אֹושִׁיעַ
26 וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מֹונַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מֹושִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב׃ ס