Isaiah (ישעיה) - Isaia 49

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 לַמְנַצֵּחַ ׀ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמֹור	1 Au maître de chant. Psaume des fils de Coré.
2 שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד	2 Écoutez ceci, tous les peuples, tous, prêtez l’oreille, habitants du monde,
3 גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיֹון	3 enfants du peuple ou fils à papa, le riche aussi bien que le pauvre.
4 פִּי יְדַבֵּר חָכְמֹות וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנֹות	4 Je veux dire des paroles de sagesse, ce qu’en mon cœur je médite donne à réfléchir.
5 אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנֹּור חִידָתִי	5 Je cherche à bien entendre une maxime, puis j’explique mon énigme au son de la cithare.
6 לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי	6 Pourquoi craindrais-je dans les jours mauvais, quand je vois tout autour les traîtres et leurs méfaits.
7 הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ	7 Leur assurance vient de leur fortune, eux qui se font gloire de leur grande richesse.
8 אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרֹו	8 Mais qui rachètera son frère et donnera à Dieu la rançon?
9 וְיֵקַר פִּדְיֹון נַפְשָׁם וְחָדַל לְעֹולָם	9 Racheter la vie? C’est bien trop cher, et voilà tout fini à jamais.
10 וִיחִי־עֹוד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת	10 Pourraient-ils vivre toujours et ne jamais passer par la tombe?
11 כִּי יִרְאֶה ׀ חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם	11 On voit que le sage meurt, tout comme le fou et l’imbécile. Ils périront, laissant à d’autres leur fortune.
12 קִרְבָּם בָּתֵּימֹו ׀ לְעֹולָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמֹותָם עֲלֵי אֲדָמֹות	12 Leur tombe est leur maison définitive, d’âge en âge ils y seront à demeure: leur nom seulement restera sur leurs terres.
13 וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	13 L’homme arrivé ne pense plus à rien, comme le bétail, il va à l’abattoir.
14 זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמֹו וְאַחֲרֵיהֶם ׀ בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה	14 Voilà où courent ceux qui comptent sur eux-mêmes, c’est là qu’aboutiront ceux qui s’écoutent parler.
15 כַּצֹּאן ׀ לִשְׁאֹול שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים ׀ לַבֹּקֶר [וְצִירָם כ] (וְצוּרָם ק) לְבַלֹּות שְׁאֹול מִזְּבֻל לֹו	15 Comme des moutons ils sont parqués au séjour d’en bas, la mort les mène paître et leur impose sa loi. Ils sont le fantasme dissipé au matin, qui rentre chez lui au séjour d’en bas.
16 אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאֹול כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה	16 Moi, par contre, Dieu me rachètera, il me réclamera au séjour d’en bas.
17 אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבֹוד בֵּיתֹו	17 Ne crains donc pas si tu vois l’homme s’enrichir, et sa maison puissante:
18 כִּי לֹא בְמֹותֹו יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבֹודֹו	18 il n’emportera rien de cela à sa mort, sa richesse ne le suivra pas.
19 כִּי־נַפְשֹׁו בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיֹודֻךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ	19 Il se félicitait quand il vivait: “On pourra dire que tu t’es fait la vie belle”;
20 תָּבֹוא עַד־דֹּור אֲבֹותָיו עַד־נֵצַח לֹא יִרְאוּ־אֹור	20 mais il lui faut aller rejoindre ses pères et jamais il ne reverra la lumière.
21 אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	21 L’homme arrivé ne pense plus à rien, comme le bétail, il va à l’abattoir.
22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גֹּויִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה
23 וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרֹותֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קֹוָי׃ ס
24 הֲיֻקַּח מִגִּבֹּור מַלְקֹוחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט
25 כִּי־כֹה ׀ אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבֹּור יֻקָּח וּמַלְקֹוחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אֹושִׁיעַ
26 וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מֹונַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מֹושִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב׃ ס