Job 7

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 The life of man upon earth is a warfare, and his days are like the days of a hireling.	1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו
2 As a servant longeth for the shade, as the hireling looketh for the end of his work;	2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו
3 So I also have had empty months, and have numbered to myself wearisome nights.	3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי
4 If I lie down to sleep, I shall say: When shall arise? and again I shall look for the evening, and shall be filled with sorrows even till darkness.	4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף
5 My flesh is clothed with rottenness and the filth of dust, my skin is withered and drawn together.	5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס
6 My days have passed more swiftly than the web is cut by the weaver, and are consumed without any hope.	6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה
7 Remember that my life is but wind, and my eyes shall not return to see good things.	7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב
8 Nor shall the sight of man behold me: thy eyes are upon me, and I shall be no more.	8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני
9 As a cloud is consumed, and passeth away: so he that shall go down to hell shall not come up.	9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה
10 Nor shall he return my more into his house, neither shall his place know him any more.	10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו
11 Wherefore I will not spare my month, I will speak in the affliction of my spirit: I will talk with the bitterness of my soul.	11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי
12 Am I a sea, or a whale, that thou hast enclosed me in a prison?	12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר
13 If I say: My bed shall comfort me, and I shall be relieved speaking with myself on my couch:	13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי
14 Thou wilt frighten me with dreams and terrify me with visions.	14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני
15 So that my soul rather chooseth hanging, and my bones death.	15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי
16 I have done with hope, I shall now live no longer: spare me, for my days are nothing.	16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי
17 What is a man that thou shouldst magnify him? or why dost thou set thy heart upon him?	17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך
18 Thou visitest him early in the morning, and thou provest him suddenly.	18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו
19 How long wilt thou not spare me, nor suffer me to swallow down my spittle?	19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי
20 I have sinned: what shall I do to thee, O keeper of men? why hast thou set me opposite to thee, and I am become burdensome to myself?	20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא
21 Why dost thou not remove my sin, and why dost thou not take away my iniquity? Behold now I shall sleep in the dust: and if thou seek me in the morning, I shall not be.	21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני