Livre de Josué 22

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Josué convoqua les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé,	1 אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה
2 et leur dit: “Vous avez obéi à tout ce que Moïse, serviteur de Yahvé, vous a ordonné, et vous m’avez obéi dans tout ce que je vous ai commandé.	2 ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה עבד יהוה ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם
3 Bien du temps a passé, mais vous n’avez pas abandonné vos frères jusqu’à ce jour, et vous avez fidèlement observé le commandement de Yahvé votre Dieu.	3 לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה ושמרתם את משמרת מצות יהוה אלהיכם
4 Maintenant que Yahvé votre Dieu a donné le repos à vos frères comme il l’avait dit, retournez et regagnez vos tentes, dans le pays qui vous appartient et que Moïse, serviteur de Yahvé, vous a donné de l’autre côté du Jourdain.	4 ועתה הניח יהוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל ארץ אחזתכם אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן
5 Ayez soin seulement de mettre en pratique les commandements et les lois que Moïse, le serviteur de Yahvé, vous a prescrits. Aimez Yahvé votre Dieu, marchez dans toutes ses voies, gardez ses commandements, attachez-vous à lui et servez-le de tout votre cœur et de toute votre âme.”	5 רק שמרו מאד לעשות את המצוה ואת התורה אשר צוה אתכם משה עבד יהוה לאהבה את יהוה אלהיכם וללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה בו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם
6 Josué les bénit, puis il les renvoya et ils retournèrent à leurs tentes.	6 ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם
7 Moïse avait donné le Bashan à une moitié de la tribu de Manassé; à l’autre moitié de la tribu, Josué donna un héritage parmi ses frères, à l’ouest du Jourdain. En les renvoyant à leurs tentes, Josué les bénit.	7 ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם אחיהם מעבר הירדן ימה וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם
8 Il leur dit: “Retournez à vos tentes chargés de richesses! Que de troupeaux, d’or, d’argent, de bronze, de fer et de vêtements! Partagez les dépouilles de vos ennemis avec vos frères.”	8 ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם
9 Les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé quittèrent les Israélites à Silo, dans le pays de Canaan. Ils regagnèrent le pays de Galaad, puisque c’était l’héritage qu’ils avaient reçu comme Yahvé l’avait ordonné par Moïse.	9 וישבו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משלה אשר בארץ כנען ללכת אל ארץ הגלעד אל ארץ אחזתם אשר נאחזו בה על פי יהוה ביד משה
10 Lorsqu’ils arrivèrent aux environs du Jourdain qui font partie du pays de Canaan, les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé construisirent un autel au bord du Jourdain. C’était un autel de taille impressionnante.	10 ויבאו אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה
11 On vint en avertir les Israélites: “Voilà que les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé ont construit un autel face au pays de Canaan, dans les environs du Jourdain, du côté des Israélites.”	11 וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל עבר בני ישראל
12 Alors toute la communauté d’Israël se réunit à Silo pour monter contre eux et leur faire la guerre	12 וישמעו בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה לעלות עליהם לצבא
13 Les Israélites envoyèrent aux gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé, dans le pays de Galaad, Pinhas, fils d’Éléazar le prêtre,	13 וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד את פינחס בן אלעזר הכהן
14 et 10 chefs avec lui: un chef de clan pour chacune des tribus d’Israël.	14 ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל
15 Arrivés chez les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé, au pays de Galaad, ils leur dirent:	15 ויבאו אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר
16 “Voici ce que dit la communauté de Yahvé: Quelle infidélité avez-vous commise envers le Dieu d’Israël! Vous voulez donc vous détourner de Yahvé? En bâtissant un autel vous vous révoltez contre Yahvé!	16 כה אמרו כל עדת יהוה מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביהוה
17 Le crime de Péor ne suffit-il pas? Nous n’en sommes pas encore guéris après le fléau qui a frappé toute la communauté de Yahvé.	17 המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה
18 Si vous vous révoltez aujourd’hui contre Yahvé, demain il se mettra en colère contre toute la communauté d’Israël.	18 ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל כל עדת ישראל יקצף
19 Si le pays que vous possédez est impur à vos yeux, venez dans le pays qui est l’héritage de Yahvé, là où il a établi sa Demeure. Vous y recevrez un héritage au milieu de nous. Mais ne vous révoltez pas contre Yahvé, ne vous révoltez pas contre nous en bâtissant un autel autre que celui de Yahvé notre Dieu.	19 ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת יהוה אשר שכן שם משכן יהוה והאחזו בתוכנו וביהוה אל תמרדו ואתנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלהינו
20 Rappelez-vous l’infidélité d’Akan, fils de Zérah, à propos de l’anathème: la colère de Yahvé a frappé toute la communauté d’Israël, et il ne fut pas le seul à mourir à cause de son crime.”	20 הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו
21 Les gens de Ruben, de Gad et de la demi-tribu de Manassé répondirent aux chefs des clans d’Israël:	21 ויענו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה וידברו את ראשי אלפי ישראל
22 “Le Dieu des dieux, Yahvé, le Dieu des dieux, sait la vérité et Israël doit la savoir. Si nous nous sommes révoltés contre Yahvé, si nous lui avons été infidèles, alors, oui! que Yahvé ne nous épargne pas.	22 אל אלהים יהוה אל אלהים יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם במרד ואם במעל ביהוה אל תושיענו היום הזה
23 Si nous avons bâti cet autel pour nous détourner de Yahvé, pour lui offrir des holocaustes et des oblations, pour y présenter des sacrifices de communion, que Yahvé lui-même nous en demande compte.	23 לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי יהוה ואם להעלות עליו עולה ומנחה ואם לעשות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש
24 Mais nous avons agi de la sorte par crainte de ce qui pourrait arriver plus tard; peut-être un jour vos fils diront-ils aux nôtres: Qu’y a-t-il de commun entre vous et Yahvé le Dieu d’Israël?	24 ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם וליהוה אלהי ישראל
25 Yahvé a placé le Jourdain comme frontière entre nous et vous, vous n’avez donc point de part avec Yahvé. Et ainsi, à cause de vos fils, nos fils cesseraient de craindre Yahvé.	25 וגבול נתן יהוה ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן אין לכם חלק ביהוה והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירא את יהוה
26 Alors, nous nous sommes dit: Construisons-nous un autel, non pour y offrir des holocaustes ou des sacrifices,	26 ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח
27 mais pour qu’il soit témoin entre nous et vous, et nos descendants après nous. Il prouvera que nous pratiquons le culte de Yahvé, en sa présence, par nos holocaustes, nos offrandes et nos sacrifices de communion. Ainsi vos fils ne pourront pas dire à nos fils: Vous n’avez rien à voir avec Yahvé.	27 כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את עבדת יהוה לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק ביהוה
28 Nous nous sommes dit: si demain ils nous parlent ainsi à nous ou à nos descendants, nous leur dirons: Regardez la forme de l’autel de Yahvé que nos pères ont construit, non pas pour les holocaustes ou pour les sacrifices, mais pour qu’il soit témoin entre nous et vous.	28 ונאמר והיה כי יאמרו אלינו ואל דרתינו מחר ואמרנו ראו את תבנית מזבח יהוה אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי עד הוא בינינו וביניכם
29 Nous ne voulons pas nous révolter contre Yahvé et cesser de le suivre. Nous n’avons pas bâti cet autel pour l’holocauste, pour l’offrande ou pour le sacrifice de communion, par mépris pour l’autel de Yahvé qui est devant sa Demeure.”	29 חלילה לנו ממנו למרד ביהוה ולשוב היום מאחרי יהוה לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד מזבח יהוה אלהינו אשר לפני משכנו
30 Pinhas le prêtre, les chefs de la communauté et les chefs des clans d’Israël qui étaient avec lui, entendirent les paroles que prononçaient les fils de Ruben, les fils de Gad et les fils de Manassé, et ces paroles leur plurent.	30 וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וייטב בעיניהם
31 Alors Pinhas le prêtre dit aux fils de Ruben, de Gad et de Manassé: “Aujourd’hui nous savons que Yahvé est bien au milieu de nous puisque vous n’avez pas commis d’infidélité envers Yahvé et vous avez épargné à Israël les fléaux de Yahvé.”	31 ויאמר פינחס בן אלעזר הכהן אל בני ראובן ואל בני גד ואל בני מנשה היום ידענו כי בתוכנו יהוה אשר לא מעלתם ביהוה המעל הזה אז הצלתם את בני ישראל מיד יהוה
32 Alors, quittant les fils de Ruben et de Gad au pays de Galaad, Pinhas le prêtre et les chefs revinrent au pays de Canaan, vers les Israélites. Il leur rendirent compte de tout,	32 וישב פינחס בן אלעזר הכהן והנשיאים מאת בני ראובן ומאת בני גד מארץ הגלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל וישבו אותם דבר
33 et les Israélites approuvèrent. Ils bénirent Dieu et renoncèrent à partir en guerre pour ravager le pays où habitaient les fils de Ruben et de Gad.	33 וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את הארץ אשר בני ראובן ובני גד ישבים בה
34 Quant aux fils de Ruben et aux fils de Gad, ils appelèrent cet autel Témoin, car, dirent-ils: “Il est témoin entre nous de ce que Yahvé est Dieu.”	34 ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי יהוה האלהים