Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר	1 Respondens autem Job, dixit :
2 לוּ שָׁקֹול יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי [וְהַיָּתִי כ] (וְהַוָּתִי ק) בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ־יָחַד	2 Utinam appenderentur peccata mea quibus iram merui, et calamitas quam patior, in statera !
3 כִּי־עַתָּה מֵחֹול יַמִּים יִכְבָּד עַל־כֵּן דְּבָרַי לָעוּ	3 Quasi arena maris hæc gravior appareret ; unde et verba mea dolore sunt plena :
4 כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלֹוהַּ יַעַרְכוּנִי	4 quia sagittæ Domini in me sunt, quarum indignatio ebibit spiritum meum ; et terrores Domini militant contra me.
5 הֲיִנְהַק־פֶּרֶא עֲלֵי־דֶשֶׁא אִם יִגְעֶהשֹּׁ־ור עַל־בְּלִילֹו	5 Numquid rugiet onager cum habuerit herbam ? aut mugiet bos cum ante præsepe plenum steterit ?
6 הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי־מֶלַח אִם־יֶשׁ־טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת	6 aut poterit comedi insulsum, quod non est sale conditum ? aut potest aliquis gustare quod gustatum affert mortem ?
7 מֵאֲנָה לִנְגֹּועַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי	7 Quæ prius nolebat tangere anima mea, nunc, præ angustia, cibi mei sunt.
8 מִי־יִתֵּן תָּבֹוא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלֹוהַּ	8 Quis det ut veniat petitio mea, et quod expecto tribuat mihi Deus ?
9 וְיֹאֵל אֱלֹוהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי	9 et qui cœpit, ipse me conterat ; solvat manum suam, et succidat me ?
10 וּתְהִי עֹוד ׀ נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמֹול כִּי־לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדֹושׁ	10 Et hæc mihi sit consolatio, ut affligens me dolore, non parcat, nec contradicam sermonibus Sancti.
11 מַה־כֹּחִי כִי־אֲיַחֵל וּמַה־קִּצִּי כִּי־אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי	11 Quæ est enim fortitudo mea, ut sustineam ? aut quis finis meus, ut patienter agam ?
12 אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם־בְּשָׂרִי נָחוּשׁ	12 Nec fortitudo lapidum fortitudo mea, nec caro mea ænea est.
13 הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי	13 Ecce non est auxilium mihi in me, et necessarii quoque mei recesserunt a me.
14 לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזֹוב	14 Qui tollit ab amico suo misericordiam, timorem Domini derelinquit.
15 אַחַי בָּגְדוּ כְמֹו־נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ	15 Fratres mei præterierunt me, sicut torrens qui raptim transit in convallibus.
16 הַקֹּדְרִים מִנִּי־קָרַח עָלֵימֹו יִתְעַלֶּם־שָׁלֶג	16 Qui timent pruinam, irruet super eos nix.
17 בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמֹּו נִדְעֲכוּ מִמְּקֹומָם	17 Tempore quo fuerint dissipati, peribunt ; et ut incaluerit, solventur de loco suo.
18 יִלָּפְתוּ אָרְחֹות דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ	18 Involutæ sunt semitæ gressuum eorum ; ambulabunt in vacuum, et peribunt.
19 הִבִּיטוּ אָרְחֹות תֵּמָא הֲלִיכֹת בָא קִוּוּ־לָמֹו	19 Considerate semitas Thema, itinera Saba, et expectate paulisper.
20 בֹּשׁוּ כִּי־בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ	20 Confusi sunt, quia speravi : venerunt quoque usque ad me, et pudore cooperti sunt.
21 כִּי־עַתָּה הֱיִיתֶם [לֹא כ] (לֹו ק) תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ	21 Nunc venistis ; et modo videntes plagam meam, timetis.
22 הֲ‍כִי־אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי	22 Numquid dixi : Afferte mihi, et de substantia vestra donate mihi ?
23 וּמַלְּטוּנִי מִיַּד־צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי	23 vel : Liberate me de manu hostis, et de manu robustorum eruite me ?
24 הֹורוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַהשָּׁ־גִיתִי הָבִינוּ לִי	24 Docete me, et ego tacebo : et si quid forte ignoravi, instruite me.
25 מַה־נִּמְרְצוּ אִמְרֵי־יֹשֶׁר וּמַה־יֹּוכִיחַ הֹוכֵחַ מִכֶּם	25 Quare detraxistis sermonibus veritatis, cum e vobis nullus sit qui possit arguere me ?
26 הַלְהֹוכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ	26 Ad increpandum tantum eloquia concinnatis, et in ventum verba profertis.
27 אַף־עַל־יָתֹום תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל־רֵיעֲכֶם	27 Super pupillum irruitis, et subvertere nitimini amicum vestrum.
28 וְעַתָּה הֹואִילוּ פְנוּ־בִי וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּב	28 Verumtamen quod cœpistis explete : præbete aurem, et videte an mentiar.
29 שֻׁבוּ־נָא אַל־תְּהִי עַוְלָה [וְשֻׁבִי כ] (וְשׁוּבוּ ק) עֹוד צִדְקִי־בָהּ	29 Respondete, obsecro, absque contentione ; et loquentes id quod justum est, judicate.
30 הֲיֵשׁ־בִּלְשֹׁונִי עַוְלָה אִם־חִכִּי לֹא־יָבִין הַוֹּות	30 Et non invenietis in lingua mea iniquitatem, nec in faucibus meis stultitia personabit.