Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר	1 Respondens autem Iob dixit:
2 לוּ שָׁקֹול יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי [וְהַיָּתִי כ] (וְהַוָּתִי ק) בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ־יָחַד	2 “ Utinam appenderetur aegritu do mea, et calamitatem meam assumerent in statera!
3 כִּי־עַתָּה מֵחֹול יַמִּים יִכְבָּד עַל־כֵּן דְּבָרַי לָעוּ	3 Nunc vero arena maris haec gravior apparet, inde verbis meis haesito.
4 כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלֹוהַּ יַעַרְכוּנִי	4 Quia sagittae Omnipotentis in me sunt, quarum venenum ebibit spiritus meus; et terrores Dei militant contra me.
5 הֲיִנְהַק־פֶּרֶא עֲלֵי־דֶשֶׁא אִם יִגְעֶהשֹּׁ־ור עַל־בְּלִילֹו	5 Numquid rugiet onager, cum habueritherbam? Aut mugiet bos, cum ante praesepe plenum steterit?
6 הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי־מֶלַח אִם־יֶשׁ־טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת	6 Aut poterit comedi insulsum, quod non est sale conditum? Aut poterit gustari herba insulsa?
7 מֵאֲנָה לִנְגֹּועַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי	7 Quae prius nolebat tangere anima mea, nunc prae angustia cibi mei sunt.
8 מִי־יִתֵּן תָּבֹוא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלֹוהַּ	8 Quis det, ut veniat petitio mea, et, quod exspecto, tribuat mihi Deus?
9 וְיֹאֵל אֱלֹוהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי	9 Utinam Deus me conterat; solvat manum suam et succidat me!
10 וּתְהִי עֹוד ׀ נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמֹול כִּי־לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדֹושׁ	10 Et haec mihi sit consolatio, et exsultabo vel in pavore, qui non parcat, nec celabo sermones Sancti.
11 מַה־כֹּחִי כִי־אֲיַחֵל וּמַה־קִּצִּי כִּי־אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי	11 Quae est enim fortitudo mea, ut sustineam? Aut quis finis meus, ut patienter agam?
12 אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם־בְּשָׂרִי נָחוּשׁ	12 Num fortitudo lapidum, fortitudo mea? Num caro mea aenea est?
13 הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי	13 An non est auxilium mihi in me, et virtus quoque remota est a me?
14 לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזֹוב	14 Qui tollit ab amico suo misericordiam, timorem Omnipotentis derelinquit.
15 אַחַי בָּגְדוּ כְמֹו־נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ	15 Fratres mei mentiti sunt me sicut alveus torrentium, qui evanescunt
16 הַקֹּדְרִים מִנִּי־קָרַח עָלֵימֹו יִתְעַלֶּם־שָׁלֶג	16 nigrescentes glacie, cum ingruit super eos nix.
17 בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמֹּו נִדְעֲכוּ מִמְּקֹומָם	17 Tempore, quo diffluunt, arescunt et, ut incaluerit, solvuntur de loco suo.
18 יִלָּפְתוּ אָרְחֹות דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ	18 Deflectunt viatorum turmae de viis suis, ascendentes per desertum pereunt.
19 הִבִּיטוּ אָרְחֹות תֵּמָא הֲלִיכֹת בָא קִוּוּ־לָמֹו	19 Commeatus Thema consideraverunt, viatores Saba speraverunt in eis.
20 בֹּשׁוּ כִּי־בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ	20 Confusi sunt, quia speraverunt; venerunt eo usque, et pudore cooperti sunt.
21 כִּי־עַתָּה הֱיִיתֶם [לֹא כ] (לֹו ק) תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ	21 Ita nunc vos facti estis mihi; videntes plagam meam, timetis.
22 הֲ‍כִי־אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי	22 Numquid dixi: Afferte mihi et de substantia vestra donate mihi?
23 וּמַלְּטוּנִי מִיַּד־צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי	23 vel: Liberate me de manu hostis et de manu robustorum eruite me?
24 הֹורוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַהשָּׁ־גִיתִי הָבִינוּ לִי	24 Docete me, et ego tacebo, et, si quid forte ignoravi, instruite me.
25 מַה־נִּמְרְצוּ אִמְרֵי־יֹשֶׁר וּמַה־יֹּוכִיחַ הֹוכֵחַ מִכֶּם	25 Quare detraxistis sermonibus veritatis, cum e vobis nullus sit, qui possit arguere me?
26 הַלְהֹוכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ	26 Ad increpandum tantum eloquia concinnatis, sed in ventum verba desperati.
27 אַף־עַל־יָתֹום תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל־רֵיעֲכֶם	27 Super pupillum irruitis et subvertere nitimini amicum vestrum.
28 וְעַתָּה הֹואִילוּ פְנוּ־בִי וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּב	28 Nunc, quaeso, convertimini ad me, et in faciem vestram non mentiar.
29 שֻׁבוּ־נָא אַל־תְּהִי עַוְלָה [וְשֻׁבִי כ] (וְשׁוּבוּ ק) עֹוד צִדְקִי־בָהּ	29 Revertite! Nulla erit improbitas. Revertite! Adhuc praesens adest iustitia mea.
30 הֲיֵשׁ־בִּלְשֹׁונִי עַוְלָה אִם־חִכִּי לֹא־יָבִין הַוֹּות	30 Estne in lingua mea improbitas? An palatum meum non discernit nequitiam?