| 1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו | 1 Solían acercarse a Jesús todos los publicanos y los pecadores a escucharlo. |
| 2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם | 2 Y los fariseos y los escribas murmuraban diciendo: «Ese acoge a los pecadores y come con ellos». |
| 3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר | 3 Jesús les dijo esta parábola: |
| 4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו | 4 «¿Quién de vosotros que tiene cien ovejas y pierde una de ellas, no deja las noventa y nueve en el desierto y va tras la descarriada, hasta que la encuentra? |
| 5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה | 5 Y, cuando la encuentra, se la carga sobre los hombros, muy contento; |
| 6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד | 6 y, al llegar a casa, reúne a los amigos y a los vecinos, y les dice: “¡Alegraos conmigo!, he encontrado la oveja que se me había perdido”. |
| 7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה | 7 Os digo que así también habrá más alegría en el cielo por un solo pecador que se convierta que por noventa y nueve justos que no necesitan convertirse. |
| 8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו | 8 O ¿qué mujer que tiene diez monedas, si se le pierde una, no enciende una lámpara y barre la casa y busca con cuidado, hasta que la encuentra? |
| 9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי | 9 Y, cuando la encuentra, reúne a las amigas y a las vecinas y les dice: “¡Alegraos conmigo!, he encontrado la moneda que se me había perdido”. |
| 10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו | 10 Os digo que la misma alegría tendrán los ángeles de Dios por un solo pecador que se convierta». |
| 11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים | 11 También les dijo: «Un hombre tenía dos hijos; |
| 12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה | 12 el menor de ellos dijo a su padre: “Padre, dame la parte que me toca de la fortuna”. El padre les repartió los bienes. |
| 13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים | 13 No muchos días después, el hijo menor, juntando todo lo suyo, se marchó a un país lejano, y allí derrochó su fortuna viviendo perdidamente. |
| 14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם | 14 Cuando lo había gastado todo, vino por aquella tierra un hambre terrible, y empezó él a pasar necesidad. |
| 15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים | 15 Fue entonces y se contrató con uno de los ciudadanos de aquel país que lo mandó a sus campos a apacentar cerdos. |
| 16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו | 16 Deseaba saciarse de las algarrobas que comían los cerdos, pero nadie le daba nada. |
| 17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב | 17 Recapacitando entonces, se dijo: “Cuántos jornaleros de mi padre tienen abundancia de pan, mientras yo aquí me muero de hambre. |
| 18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך | 18 Me levantaré, me pondré en camino adonde está mi padre, y le diré: Padre, he pecado contra el cielo y contra ti; |
| 19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך | 19 ya no merezco llamarme hijo tuyo: trátame como a uno de tus jornaleros”. |
| 20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו | 20 Se levantó y vino adonde estaba su padre; cuando todavía estaba lejos, su padre lo vio y se le conmovieron las entrañas; y, echando a correr, se le echó al cuello y lo cubrió de besos. |
| 21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך | 21 Su hijo le dijo: “Padre, he pecado contra el cielo y contra ti; ya no merezco llamarme hijo tuyo”. |
| 22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו | 22 Pero el padre dijo a sus criados: “Sacad enseguida la mejor túnica y vestídsela; ponedle un anillo en la mano y sandalias en los pies; |
| 23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח | 23 traed el ternero cebado y sacrificadlo; comamos y celebremos un banquete, |
| 24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח | 24 porque este hijo mío estaba muerto y ha revivido; estaba perdido y lo hemos encontrado”. Y empezaron a celebrar el banquete. |
| 25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות | 25 Su hijo mayor estaba en el campo. Cuando al volver se acercaba a la casa, oyó la música y la danza, |
| 26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת | 26 y llamando a uno de los criados, le preguntó qué era aquello. |
| 27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם | 27 Este le contestó: “Ha vuelto tu hermano; y tu padre ha sacrificado el ternero cebado, porque lo ha recobrado con salud”. |
| 28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו | 28 Él se indignó y no quería entrar, pero su padre salió e intentaba persuadirlo. |
| 29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי | 29 Entonces él respondió a su padre: “Mira: en tantos años como te sirvo, sin desobedecer nunca una orden tuya, a mí nunca me has dado un cabrito para tener un banquete con mis amigos; |
| 30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק | 30 en cambio, cuando ha venido ese hijo tuyo que se ha comido tus bienes con malas mujeres, le matas el ternero cebado”. |
| 31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא | 31 Él le dijo: “Hijo, tú estás siempre conmigo, y todo lo mío es tuyo; |
| 32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא | 32 pero era preciso celebrar un banquete y alegrarse, porque este hermano tuyo estaba muerto y ha revivido; estaba perdido y lo hemos encontrado”». |
