1 Eccoti bella, amica mia, eccoti bella; I tuoi occhi, per entro la tua chioma, Somigliano que’ de’ colombi; I tuoi capelli son come una mandra di capre lisce, Del monte di Galaad. | 1 הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד |
2 I tuoi denti son come una mandra di pecore tutte uguali, Che salgono fuor del lavatoio, Ed hanno tutte due gemelli, Senza che ve ne sia alcuna senza figlio. | 2 שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם |
3 Le tue labbra somigliano un filo tinto in iscarlatto, E il tuo parlare è grazioso; La tua tempia, per entro la tua chioma, Pare un pezzo di melagrana. | 3 כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך |
4 Il tuo collo somiglia la torre di Davide, Edificata per gli esercizii dell’armi, Alla quale sono appiccati mille scudi, Tutte le targhe de’ prodi. | 4 כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים |
5 I tuoi due seni Son come due cavrioletti gemelli, Che pasturano fra i gigli. | 5 שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים |
6 Finchè spiri l’aura del giorno, E che le ombre se ne fuggano, Io me ne andrò al monte della mirra, Ed al colle dell’incenso. | 6 עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה |
7 Tu sei tutta bella, amica mia, E non vi è difetto alcuno in te | 7 כלך יפה רעיתי ומום אין בך |
8 Vieni meco dal Libano, o Sposa, Vieni meco dal Libano; Riguarda dalla sommità di Amana, Dalla sommità di Senir, e di Hermon, Da’ ricetti de’ leoni, Da’ monti de’ pardi. | 8 אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים |
9 Tu mi hai involato il cuore, o Sposa, sorella mia; Tu mi hai involato il cuore con uno de’ tuoi occhi, Con uno de’ monili del tuo collo. | 9 לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך |
10 Quanto son belli i tuoi amori, o Sposa, sorella mia! Quanto son migliori i tuoi amori che il vino! E l’odor de’ tuoi olii odoriferi più eccellenti che tutti gli aromati! | 10 מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים |
11 O Sposa, le tue labbra stillano favi di miele; Miele e latte è sotto alla tua lingua; E l’odor de’ tuoi vestimenti è come l’odor del Libano. | 11 נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון |
12 O Sposa, sorella mia, tu sei un orto serrato, Una fonte chiusa, una fontana suggellata. | 12 גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום |
13 Le tue piante novelle sono un giardino di melagrani, E d’altri alberi di frutti deliziosi; Di piante di cipro e di nardo; | 13 שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים |
14 Di nardo e di gruogo; di canna odorosa, e di cinnamomo, E d’ogni albero d’incenso; Di mirra, e d’aloe, E d’ogni più eccellente aromato | 14 נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים |
15 O fonte degli orti, O pozzo d’acque vive, O ruscelli correnti giù dal Libano! | 15 מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון |
16 Levati, Aquilone, e vieni, Austro; Spira per l’orto mio, e fa’ che i suoi aromati stillino. Venga l’amico mio nel suo orto, E mangi il frutto delle sue delizie | 16 עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו |