Livre de Job 29

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Alors Job reprit son discours de sagesse:	1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר
2 Que ne puis-je revenir aux lunes d’autrefois, aux jours où Dieu veillait sur moi,	2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני
3 quand brillait sa lampe au dessus de ma tête et qu’à sa lumière je traversais les ténèbres!	3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך
4 Comme je voudrais retrouver mon âge mûr, lorsque Dieu protégeait ma tente,	4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי
5 lorsque le Puissant était encore avec moi, et que mes garçons se tenaient autour de moi,	5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי
6 lorsque mes pieds baignaient dans la crème et que l’huile pour moi ruisselait de la roche!	6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן
7 Quand j’allais à la Porte, au haut de la cité, j’installais mon siège sur la place.	7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי
8 À ma vue les jeunes s’écartaient, les personnes d’âge se mettaient debout,	8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו
9 les chefs interrompaient leurs discours et tenaient la main sur leur bouche;	9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם
10 les princes baissaient la voix et devenaient comme muets.	10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה
11 29:21Ils m’écoutaient et ne bronchaient pas, ils se taisaient attendant mon avis.	11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני
12 29:22 Quand j’avais parlé, nul ne répliquait; mon discours tombait sur eux goutte à goutte:	12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו
13 29:23 c’était la pluie qu’ils attendaient, l’averse de printemps qui calmait leur soif.	13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן
14 29:24 Si je leur souriais, ils n’osaient y croire, ils ne perdaient rien de mes signes de bonne humeur.	14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי
15 29:25 Je prenais la tête et leur montrais un chemin; j’étais comme le roi au milieu de ses troupes, je les menais à mon gré.	15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני
16 29:11 Celui qui m’écoutait me félicitait, celui qui me voyait m’approuvait.	16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו
17 29:12 Car je délivrais le pauvre qui appelle, l’orphelin et celui qui n’a pas d’appui.	17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף
18 29:13 À moi la bénédiction du désespéré! je rendais la joie au cœur de la veuve.	18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים
19 29:14 Je faisais de la justice mon vêtement, la droiture était mon manteau, mon turban.	19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי
20 29:15 J’étais les yeux de l’aveugle, et le pied du boiteux c’était encore moi.	20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף
21 29:16 J’étais un père pour les pauvres, je défendais la cause de l’étranger.	21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי
22 29:17 Je brisais les crocs du criminel, et d’entre ses dents je faisais tomber sa proie.	22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי
23 29:18 Aussi je pensais: “Je mourrai déjà vieux, mes jours seront nombreux comme les grains de sable.	23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש
24 29:19 Mes racines s’allongent vers les eaux, et sur mon feuillage la rosée se dépose.	24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון
25 29:20 Ma gloire, tout comme moi se garde neuve mon arc dans ma main reste vert.”	25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם