| 1 וַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵא הַחוּצָה עִם־תַּלְמִידָיו מֵעֵבֶר לְנַחַל קִדְרוֹן וְשָׁם גַּן וַיָּבֹא בוֹ הוּא וְתַלְמִידָיו | 1 Nachdem Jesus so gebetet hatte, ging er mit seinen Jüngern (aus der Stadt) hinaus über den Bach Kidron hinüber an einen Ort, wo ein Garten war, in den er mit seinen Jüngern eintrat. |
| 2 וְגַם־יְהוּדָה מוֹסְרוֹ יָדַע אֶת־הַמָּקוֹם כִּי־פְעָמִים רַבּוֹת נוֹעַד שָׁמָּה יֵשׁוּעַ עִם־תַּלְמִידָיו | 2 Aber auch Judas, sein Verräter, kannte diesen Ort, weil Jesus dort oft mit seinen Jüngern zusammengekommen war. |
| 3 וַיִּקַּח יְהוּדָה אֶת־הַגְּדוּד וּמְשָׁרְתִים מֵאֵת הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וְהַפְּרוּשִׁים וַיָּבֹא שָׁמָּה בְּנֵרוֹת וּבְלַפִּידִים וּבִכְלֵי־נָשֶׁק | 3 Nachdem nun Judas die Abteilung (oder: eine Schar) Soldaten und von den Hohenpriestern und Pharisäern Diener erhalten hatte, kam er mit Fackeln, Laternen und Waffen dorthin. |
| 4 וְיֵשׁוּעַ יָדַע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יָבֹא עָלָיו וַיֵּצֵא וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת־מִי תְבַקֵּשׁוּ | 4 Wiewohl nun Jesus alles wußte, was über ihn kommen würde, trat er doch (aus dem Garten) hinaus und fragte sie: »»»Wen sucht ihr?« |
| 5 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֲנִי הוּא וְגַם־יְהוּדָה מוֹסְרוֹ עָמַד אֶצְלָם | 5 Sie antworteten ihm: »Jesus von Nazareth.« Er sagte zu ihnen: »Der bin ich.« Auch Judas, sein Verräter, stand bei ihnen. |
| 6 וַיְהִי בְּדַבֵּר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אֲנִי הוּא וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר וַיִּפְּלוּ אָרְצָה | 6 Als Jesus nun zu ihnen sagte: »Der bin ich!«, wichen sie zurück und fielen zu Boden. |
| 7 וַיֹּסֶף וַיִּשְׁאַל אֹתָם אֶת־מִי תְבַקֵּשׁוּ וַיֹּאמְרוּ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי | 7 Da fragte er sie nochmals: »Wen sucht ihr?« Sie sagten: »Jesus von Nazareth.« |
| 8 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם אֲנִי הוּא לָכֵן אִם־אֹתִי תְבַקְשׁוּ הַנִּיחוּ לָאֵלֶּה וְיֵלֵכוּ | 8 Jesus antwortete: »Ich habe euch gesagt, daß ich es bin. Wenn ihr also mich sucht, so laßt diese hier gehen!« |
| 9 לְמַלֹּאת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמָר מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי לֹא־אָבַד לִי אַף־אֶחָד | 9 So sollte sich das Wort erfüllen, das er ausgesprochen hatte (vgl. 17,12): »Ich habe keinen von denen, die du mir gegeben hast, verloren gehen lassen.« |
| 10 וּלְשִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס חֶרֶב וַיִּשְׁלְפָהּ וַיַּךְ אֶת־עֶבֶד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיְקַצֵּץ אֶת־אָזְנוֹ הַיְמָנִית וְשֵׁם הָעֶבֶד מַלְכוֹס | 10 Da nun Simon Petrus ein Schwert bei sich hatte, zog er es heraus, schlug damit nach dem Knechte des Hohenpriesters und hieb ihm das rechte Ohr ab; der Knecht hieß Malchus. |
| 11 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־פֶּטְרוֹס הָשֵׁב חַרְבְּךָ אֶל־נְדָנָהּ הֲכִי לֹא־אֶשְׁתֶּה אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר נָתַן־לִי אָבִי | 11 Da sagte Jesus zu Petrus: »Stecke das Schwert in die Scheide! Soll ich den Kelch nicht trinken, den mir der Vater gereicht hat?« |
| 12 אָז תָּפְשֹוּ הַגְּדוּד וְשַׂר הָאֶלֶף וּמְשָׁרְתֵי הַיְּהוּדִים אֶת־יֵשׁוּעַ וַיַּאַסְרֻהוּ | 12 Hierauf nahmen die Abteilung Soldaten mit ihrem Hauptmann und die Diener der Juden Jesus fest, fesselten ihn |
| 13 וַיּוֹלִיכֻהוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶל־חָנָן וְהוּא חֹתֵן קַיָּפָא אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה בַּשָּׁנָה הַהִיא | 13 und führten ihn zunächst zu Hannas ab; dieser war nämlich der Schwiegervater des Kaiphas, der in jenem Jahre Hoherpriester war. |
| 14 הוּא קַיָּפָא אֲשֶׁר יָעַץ אֶת־הַיְּהוּדִים כִּי טוֹב אֲשֶׁר אִישׁ־אֶחָד יֹאבַד בְּעַד כָּל־הָעָם | 14 Kaiphas aber war es, der den Juden den Rat gegeben hatte, es sei besser (oder: am besten), daß ein einzelner Mensch für das Volk sterbe (vgl. 11,50). |
| 15 וְשִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְתַלְמִיד אַחֵר הָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ וְהַתַּלְמִיד הַהוּא הָיָה נוֹדָע לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּבֹא עִם־יֵשׁוּעַ לַחֲצַר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל | 15 Simon Petrus aber und noch ein anderer Jünger waren Jesus nachgefolgt. Dieser (andere) Jünger war aber mit dem Hohenpriester (= im Hause des Hohenpriesters) bekannt und ging (deshalb) gleichzeitig mit Jesus in den Palast (oder: Hof) des Hohenpriesters hinein, |
| 16 וּפֶטְרוֹס עָמַד מִחוּץ לַפָּתַח וַיֵּצֵא הַתַּלְמִיד הָאַחֵר הַמְיֻדָּע לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיְדַבֵּר אֶל־הַשֹּׁעֶרֶת וַיָּבֵא אֶת־פֶּטְרוֹס פְּנִימָה | 16 während Petrus draußen vor der Tür stehenblieb. Da ging der andere Jünger, der mit dem Hohenpriester bekannt war, hinaus, redete mit der Türhüterin und führte Petrus hinein. |
| 17 וַתֹּאמֶר הָאָמָה הַשֹּׁעֶרֶת אֶל־פֶּטְרוֹס הֲלֹא גַם־אַתָּה מִתַּלְמִידֵי הָאִישׁ הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי | 17 Da sagte die Magd, welche die Tür hütete, zu Petrus: »Gehörst du nicht auch zu den Jüngern dieses Menschen?« Er antwortete: »Nein.« |
| 18 וְהָעֲבָדִים וְהַמְשָׁרְתִים בִּעֲרוּ אֵשׁ גֶּחָלִים כִּי עֶת־קֹר הָיְתָה וַיַּעַמְדוּ־שָׁם וַיִּתְחַמָּמוּ וְגַם־פֶּטְרוֹס עֹמֵד עִמָּם וּמִתְחַמֵּם | 18 Es standen aber die Knechte und Diener da, hatten sich wegen der Kälte ein Kohlenfeuer angemacht und wärmten sich daran; aber auch Petrus stand bei ihnen und wärmte sich. |
| 19 וַיִּשְׁאַל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת־יֵשׁוּעַ עַל־תַּלְמִידָיו וְעַל־לִקְחוֹ | 19 Der Hohepriester (Hannas) befragte nun Jesus über seine Jünger und seine Lehre. |
| 20 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי בְּגָלוּי דִּבַּרְתִּי אֶל־הָעוֹלָם וְתָמִיד לִמַּדְתִּי בְּבֵית הַכְּנֵסֶת וּבְבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כָּל־הַיְּהוּדִים נִקְהָלִים שָׁמָּה וְלֹא־דִבַּרְתִּי דָבָר בַּסָּתֶר | 20 Jesus antwortete ihm: »Ich habe frei und offen zu aller Welt geredet; ich habe allezeit in den Synagogen und im Tempel gelehrt, wo alle Juden zusammenkommen; im geheimen habe ich überhaupt nicht geredet. |
| 21 וּמַה־תִּשְׁאַל אֹתִי שְׁאַל־נָא אֶת־הַשֹּׁמְעִים מַה־שֶּׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם הִנָּם יוֹדְעִים אֶת־אֲשֶׁר אָמָרְתִּי | 21 Warum fragst du mich? Frage die, welche gehört haben, was ich zu ihnen geredet habe; diese wissen, was ich gesagt habe.« |
| 22 וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּךְ אַחַד הַמְשָׁרְתִים הָעֹמֵד שָׁמָּה אֶת־יֵשׁוּעַ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמַר הֲכָזֹאת תַּעֲנֶה אֶת־הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל | 22 Als er das ausgesprochen hatte, gab einer von den Dienern, der dabeistand, Jesus einen Schlag ins Gesicht und sagte: »So antwortest du dem Hohenpriester?« |
| 23 וַיַּעַן אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ אִם־רָעָה דִבַּרְתִּי תְּנָה־עֵד כִּי־רָעָה הִיא וְאִם־טוֹב מַדּוּעַ תִּסְטְרֵנִי | 23 Jesus entgegnete ihm: »Wenn ich ungehörig gesprochen habe, so gib an, was ungehörig daran gewesen ist; wenn ich aber richtig gesprochen habe, warum schlägst du mich?« |
| 24 וַיְשַׁלְּחֵהוּ חָנָן אָסוּר בָּאזִקִּים אֶל־קַיָּפָא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל | 24 Darauf sandte Hannas ihn gefesselt zum Hohenpriester Kaiphas. |
| 25 וְשִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס עֹמֵד וּמִתְחַמֵּם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲלֹא גַם־אַתָּה מִתַּלְמִידָיו וַיְכַחֵשׁ וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי | 25 Simon Petrus aber stand (unterdessen) da und wärmte sich. Da fragten sie ihn: »Gehörst du nicht auch zu seinen Jüngern?« |
| 26 וַיֹּאמֶר אִישׁ מֵעַבְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְהוּא מוֹדָע לַאֲשֶׁר קִצֵּץ פֶּטְרוֹס אֶת־אָזְנוֹ הֲלֹא רְאִיתִיךָ עִמּוֹ בְּתוֹךְ הַגָּן | 26 Er leugnete aber mit einem »Nein«. Da sagte einer von den Knechten des Hohenpriesters, ein Verwandter des Knechtes, dem Petrus das Ohr abgehauen hatte: »Habe ich dich nicht in dem Garten bei ihm gesehen?« |
| 27 וַיֹּסֶף פֶּטְרוֹס לְכַחֵשׁ וּפִתְאֹם קָרָא הַתַּרְנְגוֹל | 27 Da leugnete Petrus nochmals; und sogleich darauf krähte der Hahn. |
| 28 וַיּוֹלִיכוּ אֶת־יֵשׁוּעַ מִבֵּית קַיָּפָא אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיְהִי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וְהֵמָּה לֹא נִכְנְסוּ אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִטַּמְּאוּ כִּי אִם־יֹאכְלוּ אֶת־הַפָּסַח | 28 Man führte Jesus dann aus dem Hause des Kaiphas nach der Statthalterei; es war früh am Morgen. Die Juden selbst gingen dabei nicht in die Statthalterei hinein, um nicht unrein zu werden, sondern das Passah essen zu können. |
| 29 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר עַל־מֶה תַאֲשִׁימוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה | 29 Darum kam Pilatus zu ihnen hinaus und fragte sie: »Welche Anklage habt ihr gegen diesen Mann zu erheben?« |
| 30 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לוּלֵא הָיָה זֶה עֹשֶׂה רָע כִּי עַתָּה לֹא הִסְגַּרְנֻהוּ אֵלֶיךָ | 30 Sie antworteten ihm mit den Worten: »Wenn dieser Mensch kein Verbrecher wäre, so hätten wir ihn dir nicht überliefert!« |
| 31 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס קָחֻהוּ אַתֶּם עִמָּכֶם וַעֲשֹוּ מִשְׁפָּטוֹ כְּתוֹרַתְכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַיְּהוּדִים אֵין־לָנוּ רִשְׁיוֹן לְהָמִית אִישׁ | 31 Da sagte Pilatus zu ihnen: »Nehmt ihr ihn und richtet ihn nach eurem Gesetz.« Da entgegneten ihm die Juden: »Wir haben nicht das Recht, jemand hinzurichten« – |
| 32 לְמַלֹּאת דְּבַר יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר דִּבֵּר לִרְמֹז אֵיזֶה מָוֶת עָתִיד הוּא לָמוּת | 32 so sollte sich das Wort Jesu erfüllen, durch das er die Art seines Todes angedeutet hatte. |
| 33 וַיָּשָׁב פִּילָטוֹס אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אֶל־יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים | 33 Pilatus ging nun wieder in die Statthalterei hinein, ließ Jesus rufen und fragte ihn: »Bist du der König der Juden?« |
| 34 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ הֲמִלִּבְּךָ תְּדַבֵּר זֹאת אוֹ אֲחֵרִים הִגִּידוּ־לְךָ עָלָי | 34 Jesus antwortete: »Fragst du so von dir selbst aus, oder haben andere es dir von mir gesagt?« |
| 35 וַיַּעַן פִּילָטוֹס הַאַף אָנֹכִי יְהוּדִי הֲלֹא עַמְּךָ וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִסְגִּירוּךָ אֵלָי מֶה עָשִׂיתָ | 35 Pilatus antwortete: »Ich bin doch kein Jude! Dein Volk und zwar die Hohenpriester haben dich mir überantwortet: was hast du verbrochen?« |
| 36 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה אִם־הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אָז נִלְחֲמוּ לִי מְשָׁרְתַי לְבִלְתִּי הִמָּסֵר בְּיַד הַיְּהוּדִים וְעַתָּה מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה | 36 Jesus antwortete: »Mein Reich (= mein Königtum) ist nicht von dieser Welt. Wäre mein Reich von dieser Welt, so würden meine Diener (für mich) kämpfen, damit ich den Juden nicht überliefert würde; nun aber ist mein Reich nicht von hier (oder: derart).« |
| 37 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס אִם־כֵּן אֵפוֹא מֶלֶךְ אָתָּה וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אַתָּה אָמַרְתָּ כִּי־מֶלֶךְ אָנֹכִי לָזֶה נוֹלַדְתִּי וְלָזֶה בָּאתִי לָעוֹלָם לְהָעִיד עַל הָאֱמֶת כָּל־אֲשֶׁר הוּא מִן־הָאֱמֶת יִשְׁמַע בְּקוֹלִי | 37 Da sagte Pilatus zu ihm: »Ein König bist du also?« Jesus antwortete: »Ja, ich bin ein König. Ich bin dazu geboren und dazu in die Welt gekommen, um für die Wahrheit Zeugnis abzulegen; jeder, der aus der Wahrheit ist, hört auf meine Stimme.« |
| 38 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס מָה הִיא הָאֱמֶת וְאַחֲרֵי דַּבְּרוֹ זֹאת יָצָא שֵׁנִית אֶל־הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֺן | 38 Darauf antwortete ihm Pilatus: »Was ist Wahrheit?!« Nach diesen Worten ging er wieder zu den Juden hinaus und sagte zu ihnen: »Ich finde keinerlei Schuld an ihm. |
| 39 הֵן מִנְהָג הוּא בָּכֶם כִּי אֲשַׁלַּח לָכֶם אִישׁ אֶחָד חָפְשִׁי בַּפָּסַח הֲיֵשׁ אֶת־נַפְשְׁכֶם כִּי־אֲשַׁלַּח לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים | 39 Es ist aber herkömmlich bei euch, daß ich euch am Passah einen (Gefangenen) freigebe: soll ich euch also den König der Juden freigeben?« |
| 40 וַיּוֹסִיפוּ וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר לֹא אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה אֶלָּא אֶת־בַּר־אַבָּא וּבַר־אַבָּא הָיָה מְרַצֵּחַ | 40 Da riefen sie wieder laut: »Nein, nicht diesen, sondern den Barabbas!« Barabbas war aber ein Räuber (= Raubmörder). |
