Deuteronomium 22

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Non videbis bovem fratris tui aut ovem errantem et praeteribis, sed reduces fratri tuo;	1 לֹא־תִרְאֶה אֶת־שֹׁור אָחִיךָ אֹו אֶת־שֵׂיֹו נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ
2 si autem non est prope frater tuus nec nosti eum, duces in domum tuam, et erunt apud te quamdiu quaerat ea frater tuus et recipiat.	2 וְאִם־לֹא קָרֹוב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתֹּו וַאֲסַפְתֹּו אֶל־תֹּוךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתֹו וַהֲשֵׁבֹתֹו לֹו
3 Similiter facies de asino et de vestimento et de omni re fratris tui, quae perierit: si inveneris eam, ne subtrahas te.	3 וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרֹו וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתֹו וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל־אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם׃ ס
4 Si videris asinum fratris tui aut bovem cecidisse in via, non subtrahes te, sed sublevabis cum eo.	4 לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמֹור אָחִיךָ אֹו שֹׁורֹו נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמֹּו׃ ס
5 Non induetur mulier veste virili, nec vir utetur veste feminea: abominabilis enim apud Dominum Deum tuum est omnis, qui facit haec.	5 לֹא־יִהְיֶה כְלִי־גֶבֶר עַל־אִשָּׁה וְלֹא־יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תֹועֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה׃ פ
6 Si ambulans per viam, in arbore vel in terra nidum avis inveneris et matrem pullis vel ovis desuper incubantem, non sumes eam de filiis,	6 כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפֹּור ׀ לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל־עֵץ ׀ אֹו עַל־הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אֹו בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל־הָאֶפְרֹחִים אֹו עַל־הַבֵּיצִים לֹא־תִקַּח הָאֵם עַל־הַבָּנִים
7 sed abire patieris matrem tenens filios, ut bene sit tibi, et longo vivas tempore.	7 שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּקַּח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים׃ ס
8 Cum aedificaveris domum novam, facies murum tecto tuo per circuitum, ne adducas sanguinem super domum tuam et sis reus, labente aliquo in praeceps ruente.	8 כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי־יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ׃ ס
9 Non seres vineam tuam altero semine, ne et sementis, quam sevisti, et quae nascuntur ex vinea, pariter sanctificentur.	9 לֹא־תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם׃ ס
10 Non arabis in bove simul et asino.	10 לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשֹׁור־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׃ ס
11 Non indueris vestimento, quod ex lana linoque contextum est.	11 לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו׃ ס
12 Funiculos facies per quattuor angulos pallii tui, quo operieris.	12 גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפֹות כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּהּ׃ ס
13 Si duxerit vir uxorem et intraverit ad eam et postea odio habuerit eam	13 כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ
14 imputaveritque ei obiciens ei nomen pessimum et dixerit: “Uxorem hanc accepi et ingressus ad eam non inveni virginem”,	14 וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהֹוצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים
15 tollent pater et mater eius et ferent secum signa virginitatis eius ad seniores urbis, qui in porta sunt,	15 וְלָקַח אֲבִי [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) וְאִמָּהּ וְהֹוצִיאוּ אֶת־בְּתוּלֵי [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) אֶל־זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה
16 et dicet pater: “Filiam meam dedi huic uxorem, quam, quia odit,	16 וְאָמַר אֲבִי [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) אֶל־הַזְּקֵנִים אֶת־בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ
17 imponit ei nomen pessimum, ut dicat: Non inveni filiam tuam virginem; et ecce haec sunt signa virginitatis filiae meae”. Expandent vestimentum coram se nioribus civitatis.	17 וְהִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר
18 Apprehendentque senes urbis illius virum et verberabunt illum	18 וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־הַהִוא אֶת־הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתֹו
19 condemnantes insuper centum siclis argenti, quos dabunt patri puellae, quoniam diffamavit nomen pessimum super virginem Israel; habebitque eam uxorem et non poterit dimittere eam omnibus diebus vitae suae.	19 וְעָנְשׁוּ אֹתֹו מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הֹוצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלֹו־תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל־יָמָיו׃ ס
20 Quod si verum est, quod obicit, et non est in puella inventa virginitas,	20 וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים [לַנַּעַר כ] (לַנַּעֲרָה׃ ק)
21 educent eam ad fores domus patris sui, et lapidibus obruent viri civitatis eius, et morietur, quoniam fecit nefas in Israel, ut fornicaretur in domo patris sui; et auferes malum de medio tui.	21 וְהֹוצִיאוּ אֶת־ [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי־עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנֹות בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃ ס
22 Si inventus fuerit vir dormiens cum uxore alterius, uterque morietur, id est adulter et adultera; et auferes malum de Israel.	22 כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב ׀ עִם־אִשָּׁה בְעֻלַת־בַּעַל וּמֵתוּ גַּם־שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם־הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל׃ ס
23 Si puellam virginem desponsatam viro invenerit aliquis in civitate et concubuerit cum illa,	23 כִּי יִהְיֶה [נַעַר כ] (נַעֲרָה ק) בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ
24 educetis utrumque ad portam civitatis illius et lapidibus obruetis, et morientur: puella quia non clamavit, cum esset in civitate, vir quia humiliavit uxorem proximi sui; et auferes malum de medio tui.	24 וְהֹוצֵאתֶם אֶת־שְׁנֵיהֶם אֶל־שַׁעַר ׀ הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת־ [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת־הָאִישׁ עַל־דְּבַר אֲשֶׁר־עִנָּה אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃ ס
25 Sin autem in agro reppererit vir puellam, quae desponsata est, et apprehendens concubuerit cum illa, ipse morietur solus;	25 וְאִם־בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת־ [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק־בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדֹּו
26 puella nihil patietur nec est rea mortis, quoniam sicut vir consurgit contra fratrem suum et occidit eum, ita et puella perpessa est:	26 [וְלַנַּעַר כ] (וְלַנַּעֲרָה ק) לֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין [לַנַּעַר כ] (לַנַּעֲרָה ק) חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וּרְצָחֹו נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה
27 sola erat in agro, clamavit puella desponsata, et nullus affuit, qui liberaret eam.	27 כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מֹושִׁיעַ לָהּ׃ ס
28 Si invenerit vir puellam virginem, quae non habet sponsum, et apprehendens concubuerit cum ea, et res ad iudicium venerit,	28 כִּי־יִמְצָא אִישׁ [נַעַר כ] (נַעֲרָה ק) בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ
29 dabit, qui dormivit cum ea, patri puellae quinquaginta siclos argenti et habebit eam uxorem, quia humiliavit illam: non poterit dimittere eam cunctis diebus vitae suae.	29 וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי [הַנַּעַר כ] (הַנַּעֲרָה ק) חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלֹו־תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא־יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל־יָמָיו׃ ס