חבקוק 1

תנ"ך - מקרא על פי המסורה	NOVA VULGATA
1 הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא	1 Oraculum, quod vidit Habacuc propheta.
2 עַד־אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִׁיעַ	2 Usquequo, Domine, clamabo, et non exaudis? Vociferabor ad te: “ Violentia! ”, et non salvas?
3 לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדֹון יִשָּׂא	3 Quare ostendisti mihi iniquitatem et malitiam vides? Et vastitas et violentia est coram me, et facta est contentio, et iurgium exoritur.
4 עַל־כֵּן תָּפוּג תֹּורָה וְלֹא־יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת־הַצַּדִּיק עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל	4 Propter hoc languet lex, et non pervenit usque ad finem iudicium. Quia impius praevalet adversus iustum, propterea egreditur iudicium perversum.
5 רְאוּ בַגֹּויִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ כִּי־פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר	5 “ Aspicite in gentibus et videte, admiramini et obstupescite, quia opus facio in diebus vestris, quod nemo credet, cum narrabitur.
6 כִּי־הִנְנִי מֵקִים אֶת־הַכַּשְׂדִּים הַגֹּוי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהֹולֵךְ לְמֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנֹות לֹּא־לֹו	6 Quia ecce ego suscitabo Chaldaeos, gentem amaram et velocem, ambulantem super latitudinem terrae, ut possideat tabernacula non sua.
7 אָיֹם וְנֹורָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטֹו וּשְׂאֵתֹו יֵצֵא	7 Horribilis et terribilis est, ex semetipsa iudicium eius et maiestas eius egredietur.
8 וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחֹוק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכֹול	8 Leviores pardis equi eius et saeviores lupis deserti; et accurrunt equites eius: equites namque eius de longe venient, volabunt quasi aquila festinans ad comedendum.
9 כֻּלֹּה לְחָמָס יָבֹוא מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה וַיֶּאֱסֹף כַּחֹול שֶׁבִי	9 Omnes, ut violentiam faciant, venient, omnes facies eorum ventus urens; et congregabunt quasi arenam captivos.
10 וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לֹו הוּא לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ	10 Et ipsa reges subsannabit, tyrannis illudet; ipsa super omnem munitionem ridebit et comportabit aggerem et capiet eam.
11 אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחֹו לֵאלֹהֹו	11 Tunc ultra progrediens quasi ventus pertransibit et constituet fortitudinem suam deum suum ”.
12 הֲלֹוא אַתָּה מִקֶּדֶם יְהוָה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת יְהוָה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתֹּו וְצוּר לְהֹוכִיחַ יְסַדְתֹּו	12 Numquid non tu a principio, Domine, Deus meus, sanctus meus, qui non morieris? Domine, ad iudicium posuisti eam; petra mea, ad corripiendum fundasti eam.
13 טְהֹור עֵינַיִם מֵרְאֹות רָע וְהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בֹּוגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ	13 Mundi sunt oculi tui, ne videas malum; et respicere ad iniquitatem non poteris. Quare respicis super inique agentes et taces, devorante impio iustiorem se?
14 וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא־מֹשֵׁל בֹּו	14 Fecisti homines quasi pisces maris, quasi reptile non habens principem super se.
15 כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמֹו וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתֹּו עַל־כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל	15 Omnes in hamo sublevat, trahit eos in sagena sua et congregat in rete suo; super hoc laetatur et exsultat.
16 עַל־כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמֹו וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתֹּו כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקֹו וּמַאֲכָלֹו בְּרִאָה	16 Propterea immolat sagenae suae et sacrificat reti suo, quia in ipsis incrassata est portio eius, et cibus eius pinguis.
17 הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמֹו וְתָמִיד לַהֲרֹג גֹּויִם לֹא יַחְמֹול׃ ס	17 Propter hoc ergo evaginabit gladium suum semper, ut interficiat gentes sine misericordia?