משלי 9

תנ"ך - מקרא על פי המסורה	VULGATA
1 חָכְמֹות בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה	1 Sapientia ædificavit sibi domum : excidit columnas septem.
2 טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ	2 Immolavit victimas suas, miscuit vinum, et proposuit mensam suam.
3 שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת	3 Misit ancillas suas ut vocarent ad arcem et ad mœnia civitatis.
4 מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לֹּו	4 Si quis est parvulus, veniat ad me. Et insipientibus locuta est :
5 לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי	5 Venite, comedite panem meum, et bibite vinum quod miscui vobis.
6 עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה	6 Relinquite infantiam, et vivite, et ambulate per vias prudentiæ.
7 יֹסֵר ׀ לֵץ לֹקֵחַ לֹו קָלֹון וּמֹוכִיחַ לְרָשָׁע מוּמֹו	7 Qui erudit derisorem, ipse injuriam sibi facit, et qui arguit impium, sibi maculam generat.
8 אַל־תֹּוכַח לֵץ פֶּן־יִשְׂנָאֶךָּ הֹוכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ	8 Noli arguere derisorem, ne oderit te : argue sapientem, et diliget te.
9 תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם־עֹוד הֹודַע לְצַדִּיק וְיֹוסֶף לֶקַח׃ פ	9 Da sapienti occasionem, et addetur ei sapientia ; doce justum, et festinabit accipere.
10 תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה	10 Principium sapientiæ timor Domini, et scientia sanctorum prudentia.
11 כִּי־בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיֹוסִיפוּ לְּךָ שְׁנֹות חַיִּים	11 Per me enim multiplicabuntur dies tui, et addentur tibi anni vitæ.
12 אִם־חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא	12 Si sapiens fueris, tibimetipsi eris ; si autem illusor, solus portabis malum.
13 אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל־יָדְעָה מָּה	13 Mulier stulta et clamosa, plenaque illecebris, et nihil omnino sciens,
14 וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל־כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת	14 sedit in foribus domus suæ, super sellam in excelso urbis loco,
15 לִקְרֹא לְעֹבְרֵי־דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחֹותָם	15 ut vocaret transeuntes per viam, et pergentes itinere suo :
16 מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר־לֵב וְאָמְרָה לֹּו	16 Qui est parvulus declinet ad me. Et vecordi locuta est :
17 מַיִם־גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם	17 Aquæ furtivæ dulciores sunt, et panis absconditus suavior.
18 וְלֹא־יָדַע כִּי־רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאֹול קְרֻאֶיהָ׃ פ	18 Et ignoravit quod ibi sint gigantes, et in profundis inferni convivæ ejus.