| 1 וַיְהִי בִּהְיוֹת אַפּוֹלוֹס בְּקוֹרִנְתּוֹס וַיַּעֲבֹר פּוֹלוֹס בַּמְּדִינוֹת הָעֶלְיוֹנֹת וַיֵּרֶד אֶל־אֶפְסוֹס וַיִּמְצָא־שָׁם תַּלְמִידִים | 1 Or il arriva, pendant qu'Apollo était à Corinthe, que Paul, ayant parcouru les provinces supérieures, vint à Ephèse et trouva quelques disciples. |
| 2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲקִבַּלְתֶּם אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַף לֹא שָׁמַעְנוּ כִּי יֶשְׁנוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ | 2 Et il leur dit: Avez-vous reçu l'Esprit-Saint en devenant croyants? Mais ils lui répondirent: Nous n'avons pas même entendu dire s'il y a un Esprit-Saint. |
| 3 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַל־מָה אֵפוֹא הָטְבַּלְתֶּם וַיֹּאמְרוּ עַל־טְבִילַת יוֹחָנָן | 3 Il leur dit: Quel baptême avez-vous donc reçu? Il dirent: Le baptême de Jean. |
| 4 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס יוֹחָנָן הִטְבִּיל בִּטְבִילַת הַתְּשׁוּבָה וְאָמַר אֶל־הָעָם כִּי־הַאֲמֵן יַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר יָבוֹא אַחֲרָיו וְהוּא הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ | 4 Alors Paul dit: Jean a baptisé le peuple du baptême de pénitence, en disant de croire en Celui qui venait après lui, c'est-à-dire en Jésus. |
| 5 וַיְהִי כְּשָׁמְעָם זֹאת וַיָּבֹאוּ לְהִטָּבֵל בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הָאָדוֹן | 5 Lorsqu'ils eurent entendu cela, ils furent baptisés au nom du Seigneur Jésus. |
| 6 וַיִּסְמֹךְ פּוֹלוֹס אֶת־יָדָיו עֲלֵיהֶם וַיָּבֹא עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיְמַלְלוּ בִלְשֹׁנוֹת וַיִּתְנַבָּאוּ | 6 Et après que Paul leur eut imposé les mains, l'Esprit-Saint vint sur eux; et ils parlaient diverses langues et prophétisaient. |
| 7 וַיִּהְיוּ כֻלָּם כִּשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ | 7 Ils étaient en tout environ douze hommes. |
| 8 וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַכְּנֵסֶת וַיִּקְרָא־שָׁם בְּבִטְחוֹן לֵבָב וַיְדַבֵּר עִמָּם כִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַיַּט אֶת־לִבָּם אֶל־דִּבְרֵי מַלְכוּת הָאֱלֹהִים | 8 Etant entré dans la synagogue, il parla avec assurance pendant trois mois, discutant et persuadant au sujet du royaume de Dieu. |
| 9 אַךְ מִקְצָתָם הִקְשׁוּ אֶת־לְבָבָם וְלֹא הֶאֱמִינוּ וַיְדַבְּרוּ סָרָה עַל־הַדֶּרֶךְ הַזֶּה לִפְנֵי הַקָּהָל וַיָּסַר מֵהֶם וַיַּבְדֵּל מִתּוֹכָם אֶת־הַתַּלְמִידִים וַיְדַבֵּר אִתָּם יוֹם יוֹם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל־טוּרְנוּס | 9 Mais comme quelques-uns s'endurcissaient et refusaient de croire, décriant la voie du Seigneur devant la multitude, il se retira d'eux, sépara les disciples, et il enseignait tous les jours dans l'école d'un certain Tyrannos. |
| 10 וְכֵן הָיְתָה כִּשְׁנָתַיִם יָמִים עַד כִּי־שָׁמְעוּ כָּל־ישְׁבֵי אַסְיָא גַּם יְהוּדִים גַּם יְוָנִים אֶת־דְּבַר יֵשׁוּעַ הָאָדוֹן | 10 Cela eut lieu pendant deux ans, de sorte que tous ceux qui habitaient en Asie, Juifs et Gentils, entendirent la parole du Seigneur. |
| 11 וּגְבוּרוֹת גְּדֹלוֹת עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי פוֹלוֹס | 11 Et Dieu faisait des miracles extraordinaires par la main de Paul; |
| 12 עַד כִּי־גַם־הִנִּיחוּ סוּדָרִים וַחֲגֹרֹת מֵעַל־עוֹר בְּשָׂרוֹ עַל־הַחוֹלִים וַיָּסוּרוּ מֵהֶם תַּחֲלֻאֵיהֶם וְגַם־הָרוּחוֹת הָרָעוֹת יָצָאוּ | 12 à ce point qu'on appliquait sur les malades des mouchoirs et des ceintures qu'il avait portés, et leurs maladies s'éloignaient, et les mauvais esprits sortaient. |
| 13 וַאֲנָשִׁים מִן־הַיְּהוּדִים הַסֹּבְבִים וּמְלַחֲשִׁים הוֹאִילוּ לְהַזְכִּיר אֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הָאָדוֹן עַל־אֲחוּזֵי הָרוּחוֹת הָרָעוֹת לֵאמֹר מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אֶתְכֶם בְּיֵשׁוּעַ אֲשֶׁר פּוֹלוֹס קֹרֵא אוֹתוֹ | 13 Alors quelques exorcistes juifs, qui allaient de lieu en lieu, essayèrent aussi d'invoquer le nom du Seigneur Jésus sur ceux qui avaient des esprits mauvais, en disant: Je vous adjure par Jésus, que Paul prêche. |
| 14 וְהָעֹשִׂים כָּכָה הָיוּ שִׁבְעַת בְּנֵי סְקֵוָה אֶחָד מִגְּדוֹלֵי כֹּהֲנֵי הַיְּהוּדִים | 14 C'étaient sept fils du Juif Scéva, prince des prêtres, qui faisaient cela. |
| 15 וַיַּעַן הָרוּחַ וַיֹּאמַר אֶת־יֵשׁוּעַ אֲנִי מַכִּיר וְאֶת־פּוֹלוֹס אֲנִי יֹדֵעַ וּמִי אַתֶּם | 15 Mais l'esprit mauvais leur répondit: Je connais Jésus, et je sais qui est Paul; mais vous, qui êtes-vous? |
| 16 וַיְקַפֵּץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הָרוּחַ הָרָעָה וַיִּגְבַּר עֲלֵיהֶם וַיַּכְרִיעֵם עַד כִּי־נָסוּ מִן־הַבַּיִת הַהוּא עֵירֻמִּים וּפְצוּעִים | 16 Et s'élançant sur eux, l'homme en qui était le démon très mauvais se rendit maître de deux d'entre eux; il les maltraita si fort, qu'ils s'enfuirent nus et blessés de cette maison. |
| 17 וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְכָל־הַיְּהוּדִים וְהַיְּוָנִים ישְׁבֵי אֶפְסוֹס וַיִּפֹּל פַּחַד עַל־כֻּלָּם וַיִּגְדַּל שֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ | 17 Cela fut connu de tous les Juifs et de tous les gentils qui habitaient à Ephèse; et ils furent tous saisis de crainte, et le nom du Seigneur Jésus fut glorifié. |
| 18 וְרַבִּים מִן־הַמַּאֲמִינִים בָּאוּ וַיִּתְוַדּוּ וַיּוֹדִיעוּ אֶת־אֲשֶׁר עָשֹוּ | 18 Beaucoup de croyants venaient, confessant et déclarant ce qu'ils avaient fait. |
| 19 וְרַבִּים אֲשֶׁר עָסְקוּ בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים הֵבִיאוּ אֶת־סִפְרֵיהֶם וַיִּשְׂרְפוּם לְעֵינֵי כֹל וַיְחַשְּׁבוּ אֶת־עֶרְכָּם וַיִּמְצָאֻהוּ חֲמֵשֶׁת רִבְבוֹת דִּינָרִים | 19 Beaucoup de ceux qui avaient exercé les arts magiques apportèrent leurs livres et les brûlèrent devant tout le monde; et quand on en eut supputé le prix, on trouva la somme de cinquante mille deniers. |
| 20 וּדְבַר יְהוָֹה גָּבַר מְאֹד וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְחָזֵק | 20 Ainsi la parole de Dieu croissait avec force et s'affermissait. |
| 21 וַיְהִי כִּכְלוֹת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וָיִּוָּעֵץ פּוֹלוֹס בָּרוּחַ לַעֲבֹר בְּתוֹךְ מַקְדּוֹנְיָא וַאֲכַיָּא וְלָלֶכֶת יְרוּשָׁלָיִם וַיֹּאמֶר אַחֲרֵי הֱיוֹתִי שָׁמָּה רָאֹה אֶרְאֶה גַּם אֶת־רוֹמִי | 21 Ces choses accomplies, Paul se proposa, poussé par l'Esprit, de traverser la Macédoine et l'Achaïe, et d'aller à Jérusalem; il disait: Après que j'aurai été là, il faut que je voie aussi Rome. |
| 22 וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִן־הַמְשָׁרְתִים אֹתוֹ אֶת־טִימוֹתִיּוֹס וְאֶת אֲרִסְטוֹס אֶל־מַקְדּוֹנְיָא וְהוּא הִתְמַהְמֵהַּ עוֹד יָמִים בְּאַסְיָא | 22 Et envoyant en Macédoine deux de ceux qui l'assistaient, Timothée et Eraste, il demeura pour quelque temps en Asie. |
| 23 וַתְּהִי בָּעֵת הַהִיא מְהוּמָה לֹא קְטַנָּה עַל־אֹדוֹת דֶּרֶךְ יְהוָֹה | 23 Mais il y eut en ce temps-là un grand trouble au sujet de la voie du Seigneur. |
| 24 כִּי־צוֹרֵף כֶּסֶף אֶחָד דְּמַטְרִיּוֹס שְׁמוֹ עֹשֵׂה הֵיכְלוֹת כֶּסֶף שֶׁל־אַרְטְמִיס הִמְצִיא לֶחָרָשִׁים מַשְׂכֹּרֶת לֹא־מְעָט | 24 Car un certain orfèvre nommé Démétrius, en faisant de petits temples de Diane en argent, procurait aux ouvriers un gain considérable. |
| 25 וַיַּקְהֵל אֹתָם וְאֶת־שְׁאָר הָעֹסְקִים בַּמְּלָאכָה הַהִיא וַיֹּאמַר אֲנָשִׁים אַתֶּם יֹדְעִים כִּי מִן־הַמְּלָאכָה הַזֹּאת עָשִׂינוּ כָבוֹד | 25 Les assemblant avec les artisans du même métier, il dit: Hommes, vous savez que c'est de cette industrie que vient votre gain; |
| 26 וְאַתֶּם רֹאִים וְשֹׁמְעִים אֲשֶׁר לֹא בְאֶפְסוֹס לְבַדָּהּ כִּי־גַם כִּמְעַט בְּאַסְיָא כֻלָּהּ זֶה פוֹלוֹס פִּתָּה וְהִדִּיחַ הֲמוֹן עַם־רָב לֵאמֹר לֹא־אֱלֹהִים אֵלֶּה הַנַּעֲשִׂים בְּיָדָיִם | 26 et vous voyez, et vous entendez que non seulement à Ephèse, mais presque dans toute l'Asie, ce Paul persuade et détourne un grand nombre de personnes, en disant: Ce ne sont pas des dieux, ceux qui sont faits par la main des hommes. |
| 27 וְעַתָּה עוֹד מְעַט וְלֹא לְבַד חֶלְקֵנוּ זֶה יִהְיֶה לָבוּז כִּי אִם־גַּם־הֵיכַל אַרְטְמִיס הַמְּלֶכֶת הַגְּדוֹלָה יֵחָשֵׁב לְאַיִן וְתִכְלֶה תִפְאַרְתָּהּ אֲשֶׁר כָּל־אַסְיָא וְכָל־ישְׁבֵי תֵבֵל מְכַבְּדִים אוֹתָהּ | 27 Et il n'y a pas seulement péril pour nous que notre industrie ne tombe en discrédit, mais le temple de la grande Diane ne sera tenu pour rien, et la majesté ce celle que toute l'Asie et tout l'univers honorent commencera à s'anéantir. |
| 28 וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת־דְּבָרָיו וַיִּמָּלְאוּ חֵמָה וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר גְּדוֹלָה אַרְטְמִיס שֶׁל־הָאֶפְסִיִּים | 28 Ayant entendu ces paroles, ils furent remplis de colère, et ils s'écrièrent: Grande est la Diane des Ephésiens. |
| 29 וַתִּמָּלֵא כָל־הָעִיר מְבוּכָה וַיִּשְׂתָּעֲרוּ כֻלָּם יַחְדָּו אֶל־הַתֵּאַטְרוֹן וַיַּחְטְפוּ אִתָּם אֶת־גָּיוֹס וְאֶת־אֲרִסְטַרְכוֹס אֲנָשִׁים מַקְדּוֹנִים וְחַבְרֵי פוֹלוֹס בְּמַסָּעָיו | 29 La ville fut remplie de confusion; et d'un commun accord ils se précipitèrent au théâtre, entraînant Gaïus et Aristarque, Macédoniens, compagnons de Paul. |
| 30 וַיּוֹאֶל פּוֹלוֹס לָבוֹא אֶל־תּוֹךְ הָעָם וְלֹא־הִנִּיחוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים | 30 Paul voulait se montrer au peuple; mais les disciples ne le permirent pas. |
| 31 וְגַם־מִקְצָת רָאשֵׁי אַסְיָא אֲשֶׁר הָיוּ אֹהֲבָיו שָׁלְחוּ אֵלָיו וַיַּזְהִירוּ אֹתוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִמְלָאֵהוּ לִבּוֹ לָבוֹא אֶל־הַתֵּאַטְרוֹן | 31 Quelques-uns même des asiarques, qui étaient ses amis, envoyèrent vers lui, pour le prier de ne pas se présenter au théâtre. |
| 32 וַיִּצְעֲקוּ־שָׁם אֵלֶּה בְכֹה וְאֵלֶּה בְכֹה כִּי מְבוּכָה גְדוֹלָה הָיְתָה בַקָּהָל וְרֻבָּם לֹא יָדְעוּ עַל־מַה־זֶּה נֶאֱסָפוּ | 32 Cependant les uns criaient une chose, les autres une autre; car l'assemblée était confuse, et la plupart ne savaient pas pourquoi ils s'étaient réunis. |
| 33 וַיִּמְשְׁכוּ מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן אֶת־אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְהַיְּהוּדִים דָּחֲקוּ אֹתוֹ עַד־צֵאתוֹ וַיָּנֶף אֲלֶכְּסַנְדֶּר אֶת־יָדוֹ וַיְבַקֵּשׁ לְהִצְטַדֵּק לִפְנֵי הָעָם | 33 On fit sortir de la foule Alexandre, que les Juifs poussaient en avant. Cet Alexandre, ayant demandé le silence avec la main, voulait s'expliquer devant le peuple. |
| 34 וְהֵמָּה כְּהַכִּירָם כִּי־הוּא יְהוּדִי נָשְׂאוּ כֻלָּם קוֹל וַיִּצְעֲקוּ כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת לֵאמֹר גְּדוֹלָה אַרְטְמִיס שֶׁל־הָאֶפְסִיִּים | 34 Mais dès qu'ils eurent reconnu qu'il était Juif, tous, d'une seule voix, crièrent pendant près de deux heures: Grande est la Diane des Ephésiens! |
| 35 וַיַּהַס סוֹפֵר הָעִיר אֶת־הָעָם וַיֹּאמַר אַנְשֵׁי אֶפְסוֹס מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יֵדַע כִּי הָעִיר אֶפְסוֹס סֹכֶנֶת הִיא לְהֵיכָל שֶׁל־אַרְטְמִיס הַמְּלֶכֶת הַגְּדוֹלָה וּלְצַלְמָהּ הַיּוֹרֵד מִן־הַשָּׁמָיִם | 35 Lorsque le scribe eut apaisé la foule, il dit: Habitants d'Ephèse, quel est celui des hommes qui ignore que la ville d'Ephèse est vouée au culte de la grande Diane, fille de Jupiter? |
| 36 וְיַעַן אֲשֶׁר אֵין לְכַחֵשׁ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָאוּי לָכֶם לִהְיוֹת שֹׁקְטִים וְלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נִמְהָר | 36 Puis donc qu'on ne peut le contester, vous devez demeurer calmes, et ne rien faire inconsidérément. |
| 37 כִּי הֲבֵאתֶם אֶת־הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֵינָם גֹּזְלֵי מִקְדָּשׁ גַּם־אֵינָם מְגַדְּפֵי מַלְכַּתְכֶם | 37 Car vous avez amené ces hommes, qui ne sont ni des sacrilèges, ni des blasphémateurs de votre déesse. |
| 38 לָכֵן אִם־לִדְמַטְרִיּוֹס וְלֶחָרָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ דְּבַר־רִיב עִם־אִישׁ הִנֵּה־לָנוּ יְמֵי בֵית־דִּין וְשָׂרֵי הַמְּדִינָה וְיָבִיאוּ אֲלֵיהֶם אֶת־רִיבָם | 38 Que si Démétrius, et les artisans qui sont avec lui, ont à se plaindre de quelqu'un, des audiences publiques se tiennent, et il y a des proconsuls: qu'ils s'assignent les uns les autres. |
| 39 וְאִם־תְּבַקְשׁוּ דָּבָר אַחֵר שָׁפוֹט יִשָּׁפֵט בַּקָּהָל כְּפִי הַחֹק | 39 Mais si vous avez une autre affaire à proposer, on pourrait en décider dans une assemblée légitime. |
| 40 כִּי הֲלֹא בַסַּכָּנָה אֲנַחְנוּ לְהִתְחַיֵּב בְּמֶרֶד בַּעֲבוּר הַיּוֹם הַזֶּה וְדָבָר אֵין לָנוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל־הַמְּהוּמָה הַזֹּאת | 40 Car nous risquons d'être accusés de sédition pour ce qui s'est passé aujourd'hui, car nous n'avons aucune bonne raison à alléguer pour justifier cet attroupement. Quand il eut dit cela, il congédia l'assemblée. |
| 41 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְשַׁלַּח אֶת־הַקָּהָל | |
